אז מה היה לנו שם?

אחרי החגים כבר כאן. אפשר
לומר תם אבל לא בהחלט נשלם.
למה? זה הזמן לברר את העניין
לעומק. אז מה היה לנו שם?
 
 
החגים נגמרו. היה שמח וכיף. ראש  השנה עבר. היה צמוד לשבת, זוכרים? אותי אישית זה די הלחיץ כשראיתי את לוח השנה, את חודש תשרי, את איך שהחגים מסודרים שם במשבצות של החודש הזה. רביעי-חמישי-שישי-שבת… ארוך, מה זה ארוך…. ואלפי שאלות ומחשבות של התארגנות כבר רצו לי בראש. אבל היום, מי זוכר את זה?
 
עוד משבצת שנגענו בה בעדינות ובהתרוממות מיוחדת הייתה שישי-שבת של כיפור. דילוג של עוד שלוש משבצות עמוסות, אפילו שלא היה בן שום חג, הובילו אותנו להצטופף בצילה דמהימנותא – הסוכה היקרה, ומשם המשכנו לקפוץ ולשמוח עם ספרי התורה בשמחת תורה. ככה זה כשסוכות  ושמחת תורה באים ביחד…
 
מאמרים נוספים בנושא:
התחלות  או לא להיות
חבר'ה, אחרי החגים הגיע!
תעשו לעצמכם רשימה
 
והם, החגים המקסימים שלנו, כבר מאחורינו.
 
מה עכשיו?
 
יש מי שחש הקלה מסוימת, מסתכל בסיפוק על לוח השנה ומסמן 'וי' בולט על כל משבצת של החודש האדיר הזה.
 
יש מי שמסתכל על המשבצות עם מבט מתגעגע. כן, קשה להיפרד מחודש כל כך מיוחד, מלא חוויות וחגים ואורחים וגם הרבה הוצאות. אבל מי מסתכל על זה, ריכוז של שפע רוחני וגשמי ביחד זה לא משהו שקורה כל הזמן, זה באמת חודש של פעם בשנה.
 
ויש את אלה שזורמים… ממילא ניפגש שוב בשנה הבאה הם אומרים עם חיוך על הפנים.
 
אני מסוג האנשים שגם וגם. כן, אל תרימו גבה. אני אוהבת את החגים, את המשפחתיות, את הקדושה, את החוויה, אבל זה מוציא ממני הרבה מאוד כוחות והכנות. זה בהחלט מרגש כל פעם מחדש אפילו אחרי שנים שהריטואל הזה חוזר על עצמו, אבל גם להיות אחרי. להגיע לרגע הזה ולומר 'תודה רבה לך אלוקים שאנחנו כאן, חיים וקיימים, עברנו בשלום ובשמחה את החודש הנפלא הזה!'.
 
אבל בתכל'ס, מה שהכי חשוב הוא מה נשאר לנו אחרי תקופה מיוחדת שכזו? מה ניקח איתנו מהמסע הזה שהרגע חווינו והוא כבר נגמר? מה הרושם שהותיר בנו? עם מה נתקדם? מה קיבלנו? מה למדנו? איזה כלי חדש רכשנו להמשך חיינו? מהי הצידה שלי, באופן אישי, לדרך החדשה, השנה החדשה?
 
התורה הקדושה מספרת לנו על יעקב אבינו תאומו עשיו. שניהם גדלו ביחד וחיו במקביל באותה תקופה, נולדו לאותם הורים וחיו עם אותם תנאים. ובכל זאת, הפוכים ושונים אחד מהשני כמו הארץ מהשמים. בעוד עשיו בחר ללמוד את תרבות הגויים של אותה תקופה והפך לאיש צייד, יעקב אבינו בחר להיות איש תם יושב אוהלים, ללמוד תורה בבית המדרש של שם ועבר.
 
מה גרם ליעקב לשמור את הקדושה שלו בעולם הגשמי, גם כשהתנאים בבית לבן, אליו ברח מפני אחיו עשיו, היו קשים מאוד? הרי עבודה זרה לא הייתה חסרה בביתו של לבן חמיו, ומי שהיה ידוע ברמאותו הגדולה, איך הצליח להתמודד עם כל זה? להישאר אדם ישר, ירא שמים וללמוד תורה? מה החזיק אותו בכל השנים הארוכות הללו?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מחכים שזה יקרה
משובחים כמו גרגירי קפה
בגרות  רוחנית
 
התרמיל הרוחני שלו.
 
כן, היה לו תרמיל רוחני עמוס בדברים הכי חשובים, בעיקר לתקופות הלא קלות שאדם עובר בחייו. היו לו שם זיכרונות ולימוד עצום מהורים נפלאים שלו – יצחק ורבקה. היה לו לימוד תורה משם ועבר. היו לו מטרות שהציב לעצמו ושנתנו לו את הכוח להמשיך הלאה. כל אלה, ובטח עוד המון דברים, הלכו איתו בתרמיל האישי שלו. הם חיו בתוכו, גם במקום מזעזע כמו חרן. יעקב מצא לעצמו זמן ואפשרות לשמור את היעקב של ארץ ישראל.
 
וזה משהו שהפך לסמל ודוגמה לתקופה של תום החגים.
 
בחודש תשרי אנחנו סמוכים לשולחן, סופגים את הכוח והאור של החגים, את הקדושה והאווירה המרוממת. עוד לא שכחנו את ראש השנה וכבר חווינו את עשרת ימי תשובה, כשהשיא שלהם היה יום הכיפורים. סעדנו אחרי הצום ומיד פנינו לעוד מצווה יקרה – בנינו סוכה, בה ישבנו שבעה ימים תמימים ונפלאים. רקדנו ושמחנו בשמחת התורה, בשמחת בית השואבה. דילגנו מחג אחד לשני, ספגנו את כל האורות, הסגולות וההשפעות שהם העניקו לנו.
 
אבל הטעם המתוק הזה, הוא עדיין בפה שלנו. אנחנו עדיין נושמים את האווירה המיוחדת.
 
חודש תשרי הוא התרכיז המיוחד של כל השנה. המתוק המתוק הזה שנשכיל וניקח איתנו בתרמיל האישי שלנו. כל מה שאימצנו לעצמנו, הקבלות, הרצונות, ההחלטות לפיהן ננהג (נשתדל מאוד) כל השנה. את השמחה מסוכות, את קבלת מלכות השם מראש השנה, את התרוממות הנפש מיום כיפור, את העבודה ורצון עוד מחודש אלול… כן, את כל הכלים שאספנו בזמן הזה.
 
וזה כוח עצום. כוח אדיר שבורא עולם נתן לנו, עם ישראל, לעשות את העבודה שלנו בעולם הזה, להשיג את המטרה לשמה באנו לכאן. זה האור שמאיר גם כשהעולם חשוך ומגושם כל כך.
 
כשיש קשיים בפרנסה, בבריאות, בחינוך הילדים ובזוגיות, ובכל תחום בחיינו, זה הזמן הכי טוב לפתוח את התרמיל האישי שלנו ולהשתמש בכלים שנמצאים בו.
 
בחסידות נוהגים לומר בקול אחד לשני מיד אחרי שמחת תורה את הפסוק, "ויעקב הלך לדרכו" (פרשת ויצא לב, ב). כמו שיעקב הלך עם התרמיל מלא, גם אנחנו עכשיו ממלאים ומחליטים מה לסחוב בתרמיל שלנו למסע שאחרי המסע – המסע הגדול של השנה אחרי המסע המיוחד של חודש תשרי.
 
אין מה לומר, חודש תשרי נותן לנו את הכוח לכל השנה, לזכור את התכלית, להעמיס את התרמיל ולצאת לדרך חדשה ונפלאה שמחכה לנו, כל אחד כפי המסלול שלו. ובעזרת השם, נזכה לברכה שנאמרה ליעקב אבינו בהמשך "ויבוא יעקב שלם" (פרשת וישלח לג, יח) – שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו.
 
אז הוא תם ונשלם בשעה טובה, המסע המקדים. תם אך לא נשלם, הוא המסע המקסים אליו אנחנו יוצאים ממש עכשיו.