אז מה חסר?

יש אנשים, מה לעשות, שחייבים
להיות כל הזמן צודקים, חכמים
וטובים יותר. ה’חכמה’ שהם מחפשים
מובילה אותם לעולם של דמיונות
ורדיפה אחרי כבוד…

בגן החכמה – פרק 64

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

דעת קנית – מה חסרת?

אדם שמשיג דעת זוכה לחיוּת נפלאה תמידית. זאת, משום שהדעת האמיתית נותנת לאדם דרכים לחיות חיים טובים בעולם הזה. כי עיקר החיים הטובים הם מהדעת, כמו שכתוב: "החכמה תחיה", לכן על ידי חכמה אמיתית אפשר לחיות חיים טובים מאוד. אולם, כאשר כל החכמה של האדם היא רק כדי להתייהר ולקנטר, אין היא "תחיה". כאשר אדם לא משיג שום שכל אמיתי או דעת הוא לא מצליח לקבל חיות מחכמתו, כל כולו גאווה והתנצחות ללא כל טעם וריח…

גאווה זו – להוכיח שהוא יותר טוב מכולם, קיימת גם בקרב לומדי התורה. ישנם אנשים שכל חיותם היא כאשר רואים שהם משיגים יותר מכולם, שהם צדיקים יותר מכולם וכדומה. הם גם לא נהנים מעצם ההשגה: כאשר משיגים את השם וכשמכירים אותו – הם לא מכירים אותו באמת וכדומה. הם כל הזמן מוכרחים להמשיך ולהוכיח שהם יותר טובים מכולם, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קע"א) על הפסוק "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדיראון עולם" (דניאל יב) את הדברים הבאים:

"על ידי שנתעורר שכל חדש בעבודת השם, מה שלא היה נודע עד עתה, על ידי זה "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו", אך "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדיראון עולם", כי "צדיקים ילכו בם" (הושע יד), שעובדין עם זה השכל את השם יתברך, "ופשעים יכשלו בם", שאינם עובדים בזה את השם יתברך, רק שעל יד זה הם מבזין ומחרפין את העולם, על שהם יודעין מזה השכל החדש, והעולם אינם יודעין מזה. וכמו ששמעתי "לחרפות דיראון עולם", היינו לחרף ולבזות העולם, כי אינם משתמשין עם זה השכל החדש, רק לבזות ולחרף העולם, על ידי שהם יודעין מזה העולם הם ריקים וחסרים מזה".

עיקר התכלית מכל ההשגה שאדם זוכה להשיג בעבודת השם – היא רק לעבוד את השם עם אותה השגה ולחיות איתה, להאיר את החיים בעזרתה, כמו שכתוב בכמה מקומות בספרי רבינו שהשגת שכל אמיתי יכולה להחיות את האדם בלי אכילה ושתייה. לכן, אדם שבאמת משיג דעת תמיד שמח וחי עם ההשגה שהשיג, וממשיך הלאה להשגות הבאות. כל יום הוא מרגיש יותר חיות ושמחה מהיום הקודם, הוא לא משווה את עצמו לאף אחד, גם לא אכפת לו אם השיגו יותר ממנו או פחות, ולא אכפת לו אם מסכימים איתו או לא, אם צוחקים עליו או מכבדים אותו וכן הלאה. וכמובן, הוא לא מבזה שום אדם או מזלזל בו.

אדם שחייב להוכיח כל הזמן שהוא צודק, שהוא חכם וטוב יותר – נפגע אם לא מקבלים את דעתו. דבר זה מראה שאין הוא עובד את השם ואין הוא משתמש במה שהשיג כדי לעבוד את השם, לכן אין לו שום חיות אמיתית. החיפושים שלו הם רק אחרי דמיונות ורדיפת כבוד, עד אשר מגיע למידה שמזכיר רבינו בדבריו: לבזות ולחרף את כל העולם.

והיו הולכים ונוסעים בעולם, ובכל מקום שבאו, מצאו את העולם בטעות ודבר המלך הנ"ל נעשה אצלם למשל, ובכל מקום שמצאו העולם בטעות, לקחו את המלך למשל: כמו שזה אמת, שיש מלך, כן הדבר הזה…

בכל שקר מוכרח שתימצא בו מעט אמת, אחרת השקר לא יוכל לעמוד לרגע קט. נמצא, שבנוסף לדעה המשובשת של שני החכמים הנ"ל – שהחליטו שכל העולם בטעות חוץ מהם – הם גם לא מוצאים אפילו מעט אמת, מעט טוב בשום דבר, לכן הם רק חולקים על כולם ופוסלים כל דבר. וסופם, נפילה מוחלטת. ולא רק, מכיוון ששני חכמים אלו כפרו במלך הם הגיעו כעת לליצנות ובכל מקום שבאים הם עושים צחוק מהכל. אך כעת נראה כיצד מתקיים בהם מה שכותב רבי נחמן בספר המידות: "על ידי ליצנות הולך ונופל, גם בא למידת השקר, ונע ונד ממקום למקום".

והיו הולכים ונוסעים עד שכלה מה שבידם, והתחילו למכור סוס אחד ואחר כך השני, עד שמכרו כולם, עד שהוכרחו לילך רגלי, ותמיד היו חוקרים העולם, ומצאו שהעולם בטעות ונעשו עניים הולכי רגלי, ונסתלק חשיבותם, ולא נחשבים כלל, כי לא היו משגיחים עליהם כלל, על אביונים כמותם…

כל השפע בא מן האמונה – הן כשמאמין בהשם ובוטח בו ועל ידי זה נמשכת לו פרנסה, והן בגלל שהאמונה היא למעשה חיבור. מכיוון שהם התנתקו מהמלך, שממנו כל השפע, לכן ייפסק מהם כל השפע.

ככל שאדם כופר יותר בדברים הוא מתנתק מהם ומהשפע הגלום בהם, לכן החכמים הנ"ל, שעשו ליצנות מכל דבר, ניתקו את עצמם מהחיות שיש בבריאה עד שאיבדו את כל חשיבותם ולא היו משגיחים עליהם כלל. כי העולם הזה הוא מראה, וכשם שהחכמים לא השגיחו בכל דבר וזלזלו בהכל אז – מידה כנגד מידה – כבר לא היו משגיחים עליהם. על זה אמרו חז"ל: "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". אדם שמכבד את כולם, כולם מחזירים לו יחס שווה ומכבדים אותו. ממילא נלמד זאת לצד השני – אדם שמזלזל בכולם, כולם מזלזלים בו.

דבר זה ראינו בדורות האחרונים. אותן מדינות קומוניסטיות שחרטו על דגלן את הכפירה באמונה, איבדו את כל השפע שלהן. ולמרות כל אוצרות הטבע והמשאבים העצומים שעמדו לרשותן, הן הפכו ממדינות מפוארות בעלות תרבות עשירה והשפעה כלל עולמית, למדינות נחשלות המסמלות חיי דוחק ואפרוריות שרוב תושביהן חיים מתחת לקו העוני. כל השפע שלכאורה אמור היה להיות להן מאוצרות הטבע לא בא לידי ביטוי. הן איבדו את הברכה, שהרי כתוב: "איש אמונות – רב ברכות", רק אדם עם אמונה יש לו ברכה. לעומת זאת, מדינות שכיבדו את האמונה, ובפרט כשכיבדו את עם ישראל, פרחו ושגשגו.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)