אמונה תחת אש
אם שני בני הזוג לא צועדים ביחד, זה מתכון בדוק למלחמת עולם בבית, חילופי האשמות, ויכוחים וכל מה שביניהם. ברוכים הבאים למועדון אמונה תחת אש.
לחבר שלי יש בעיה – הוא כל כך נפעם ומתרגש מכל העניין של האמונה, חוץ מאשתו והסביבה הקרובה אליו.
נשמע מוכר?
האם זה קרה לכם? האם יצא לכם לשמוע הרצאה מדהימה בנושא חינוך ילדים, לקרוא דברי מוסר מרוממים או להתמודד עם אתגרי החיים, וברגע ששיתפתם את בן/בת הזוג הרגשתם חוסר התעניינות? קרירות מעצבנת?
ברוכים הבאים למועדון, לחיים של אמונה תחת אש.
כמי שהיה חי בארצות הברית וכבר כמה שנים בישראל, את תחילת הדרך עשיתי בישיבה בירושלים כהכנה עצמית לרוחניות שלי לפני שהתגייסתי לצבא. יום ולילה היו מלאים בלימוד התורה, דברי מוסר, הלכות והרבה מאוד תפילות. סדר יום חלומי שנמשך עשרה חודשים. השינוי שהרגשתי בעצמי היה מדהים. בתקופת חיים זו התמלאתי במושגים רוחניים ובכל הקשור בלהרגיש יהודי ולהיות חלק בלתי נפרד, הכי קרוב שאפשר, מעם ישראל. הרגשתי כל כך רוחני ומחובר לבוראי.
ואז, האימונים הצבאיים נכנסו לתמונה והחיים שלי השתנו בין-לילה. אם באותם ימים הראש שלי היה דבוק לספרים, עכשיו מצאתי את עצמי לומד לקשור נעליים צבאיות, לטעון מחסנית, להשתמש במכונת ירייה (הייתי מקלען בגולני) ועוד כמה דברים שבחיים שלי לא עשיתי. השינוי היה הלם גדול, שני עולמות שונים. עכשיו התמודדתי עם הפרטים המעצבנים של החיים על בסיס יומי, והלב התמלא בגעגועים לספרים.
מאמרים נוספים בנושא:
אי אפשר להבין את זה אם לא מנסים את זה, אם לא טועמים את הטעם המיוחד של חיים רוחניים. אי אפשר להעריך את זה עד שזה לא שלך. אבל זו הנקודה – לפעמים אבא שבשמים אומר לך, 'ילד, תניח לזה עכשיו!'… רק מה, אנחנו לא ממש מאמינים שאם נניח, כביכול 'נפחית', אז זו באמת מתנה שאלוקים נותן לנו. לפעמים, יש לנו אפילו איזה ספק כזה שמכרסם בתוכנו אם הקב"ה עושה באמת את הטוב ביותר עבורנו, במיוחד כשהאמונה שלנו נבחנת ואנחנו מרגישים מאוד לא בנוח.
חיי נישואין, למשל, הם דוגמה קלאסית. בתחילת הדרך, הזוג מרגיש כל כך מחובר, הוא זוהר, מאושר, שמח ועוד מלא דברים יפים כאלה. אחרי זמן מסוים, כל אחד מגלה שיש לו קצב משלו, הרגלים, אהבה לדברים מסוימים, והוא רוצה כך והיא מושכת בכלל לכיוון אחר. כאן צריכה להתגלות זהירות רבה, בעיקר מצד הבעל כפי שאומר הרב שלום ארוש בספרו בגן השלום, "אל תרשע בצדקתך". כלומר, אל תהיה טיפש בדרך להשגת המעלות שלך (ברוחניות, או בגשמיות – השגת התואר, המשרה המכובדת וכדומה) ולאורך כל הדרך תגרום לאשתך להרגיש לא מוערכת וחשובה! זה נושא שקיים אצל הרבה מאוד בעלים, משהו שאנחנו בהחלט צריכים לשנות. מה שאומר, שעלינו ללמוד את הדבר האמיתי – את האמונה.
ולמה?
כי אם שני בני הזוג לא צועדים ביחד, זה מתכון בדוק למלחמת עולם בבית. הוא מאשים אותה שהיא חוסמת לו את הדרך, והיא מאשימה אותו בחוסר הערכה.
זאת הטעות של חבר שלי. הוא מושך לכיוון שלו ולשם הוא גם רוצה שהיא תמשוך, אבל זה לא בדיוק מה שהיא רוצה. מצד שני, הוא רוצה משהו חיובי, אז מה לא בסדר בזה? למה לא לאפשר לו?
ובכן, חברים, כאן מפספסים את הנקודה מכמה סיבות והרשו לי להסביר. אנחנו כאן כדי לתקן את עצמנו, את מידות הנפש שלנו. החבר שלי רוצה שדברים יקרו כאן ועכשיו, וגם יש לו דרישות רוחניות גבוהות, אבל אשתו לא נמצאת שם. בדיוק המקרה הקלאסי של 'הם כל כך שונים'…
החיכוכים ביניהם גרמו לשניהם, כפי שהבנתי ולשמחתי, לעשות חשבון נפש. לו – להפסיק למשוך גבוה מדי, ולה – לנסות להירתם לבעלה אפילו במידה קטנה ומסוימת. ובגדול – לו: להבין שאשתו היא המראה שלו, כפי שמסביר הרב שלום ארוש, ושדרכה בורא עולם מעביר לו את המסר שהוא רוצה שיבין ויפנים, שיתפלל כדי לשפר ולתקן את מידות הנפש שלו. ולהפנים את המסר החשוב ביותר: שהדרגה הרוחנית שלנו היא כפי שלום הבית שלנו.
זה מתחיל איתנו, בעלים יקרים, אנחנו צריכים לשנות את זווית הראיה שלנו לראייה עם אמונה. זה הזמן להפסיק להתלונן, לשנס מותניים ולהתחיל לעבוד באמת על (וקחו נשימה עמוקה) על האגו שלנו, אם אנחנו רוצים להיות בעלים טובים. בואו ננסה לאהוב ולחייך, לפרגן ולתמוך. אף אחד לא ביקש מאיתנו להיות נביאים. אם היהדות שלנו לא עושה אותנו אנשים שמחים ונחמדים, ובעלים טובים יותר, לעולם לא נצליח להשפיע ולתת מעצמנו.
חבל על הזמן, יש לנו הרבה עבודה…
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור