את הסוד הזה מותר לגלות

למרות שבדרך כלל אומרים
שסודות לא מגלים, את הסוד
הזה מותר ומומלץ לגלות, ולכמה
שיותר אנשים!
 
 
זה כבר לא סוד שיש סוד בהמתנה. ולא, אל תתבלבלו, הרי כולם יודעים שרבי נחמן מברסלב אמר שבזמן ההמתנה – ברוחניות ובכל דבר בחיים – יש סוד עצום, יש משהו שאם רק נדע להשתמש בו החיים שלנו ייראו אחרת.
 
"…וְלא אוּכַל לְהִתְאַפֵּק מֵעֹצֶם אַהֲבָתְךָ מִלִּכְתֹב לְךָ מְעַט מִמַּה שֶּׁאָמַרְתִּי בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ הֶעָבַר. וְתַמְצִית הָעִנְיָן מְרֻמָּז בַּפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית י"ח): וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. יוֹשֵׁב לְשׁוֹן הַמְתָּנָה וְעַכָּבָה זְמַן רַב, כְּמוֹ: וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים, הַיְנוּ שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְגַּלּוּת אֱלהוּת בְּחִינַת וַיֵּרָא אֵלָיו ה' כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיּוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל פֶּתַח אֹהֶל הַקְּדֻשָּׁה זְמַן רַב", מתחיל רבי נתן את מכתבו אל בנו (מתוך הספר עלים לתרופה, מכתב כ"ח), בו הוא מסביר את דברי רבי נחמן מברסלב, רבו, על אחד הסודות העצומים שגילה במהלך חייו לתלמידיו.
 
במכתב זה מלמד רבי נתן את בנו את הדרך האמיתית לצמיחה הרוחנית והאישית, את הדרך להשיג קרבת אלוקים – את סוד ההמתנה. כי אם לא נדע מהו הסוד הזה, מהי הדרך המתוקה והמיוחדת בה מדריך אותנו רבי נתן לצעוד בה – כיצד נזכה לצמיחה הרוחנית? כיצד נזכה לקרבת הבורא? סוד הדרך, כמו שמסביר רבי נתן לבנו, נמצא בפסוק "והוא יושב פתח האוהל כחום היום" – אותו אומרת התורה על אברהם אבינו לאחר שעבר את המילה וישב בפתח האוהל. ישיבתו של אברהם מסמלת את חוסר ההתקדמות, כלומר את ההמתנה, את העמידה במקום.
 
נכון, אם היה מדובר רק בהמתנה, מן הסתם, לא היה קשה לבני אדם לעסוק בעבודה מיוחדת זו, למרות שהאדם רוצה להתקדם ולרוץ בכל ענייניו, כולל הרוחניים. אם ההמתנה היא בסך הכל נוחות ואדם יושב ומחכה שהדברים יקרו מאליהם – זה אמת לא קשה. אולם לא כך הם פני הדברים. בהמתנה ישנה עבודה גדולה מאוד, כפי שכותב רבי נתן בהמשך מכתבו:
 
"…וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר. וַחֲמִימוּת הַיּוֹם שֶׁהֵם כְּלַל הַתַּאֲווֹת בּוֹעֵר אוֹתוֹ הַרְבֵּה אַף עַל פִּי כֵן הוּא אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ חַס וְשָׁלוֹם רַק הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל הַפֶּתַח יָמִים וּזְמַנִּים רַבִּים, בְּחִינַת "וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" וְהָבֵן הֵיטֵב!…"
 
כן, מדובר בעבודה גדולה. למה? מכיוון שעל האדם עוברים דברים תוך כדי ההמתנה שעיקרה הוא לאחוז ברצון, גם אם הוא מרגיש תוך כדי שכביכול מרחיקים אותו, ששולחים לו מסרים שילך ושהוא אינו רצוי ושום דבר בעבודתו הרוחנית לא 'טוב', שדברים 'לא נפתחים' – על כל אלה, ולעיתים גם יותר, אדם צריך התחזקות גדולה מאוד – לא לעזוב את הרצון והגעגועים שהוא מרגיש בזמן ההמתנה להשיג את מטרתו, לא להפסיק להילחם בתאוות ובכל מה שמתגבר עליו, כי בסופו של דבר הוא ינצח – בורא עולם יתגלה אליו, כמו שכתוב בהמשך הפסוק הנ"ל "וירא אליו" – בורא עולם התגלה לאברהם אבינו. על זה ממשיך רבי נתן וכותב:
 
"…כִּי אִיתָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' מח) שֶׁלִּפְעָמִים הָאָדָם אֵצֶל הַפֶּתַח וְהוּא שָׁב לְאָחוֹר אוֹ שֶׁמִּשְׁתַּטֵּחַ וּמִתְפַּשֵּׁט אָז כְּנֶגְדּוֹ הַבַּעַל דָּבָר וְכוּ' אֲבָל מִי שֶׁחוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בֶּאֱמֶת וְחַס עַל חַיָּיו בֶּאֱמֶת אֵינוֹ שָׁב לְאָחוֹר וְאֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין אֵצֶל פֶּתַח אֹהֶל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא אֹהֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאֹהֶל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, אַף עַל פִּי שֶׁחֹם הַיּוֹם בּוֹעֵר חַס וְשָׁלוֹם וְעַל יְדֵי זֶה וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וְכוּ'. וְיֶתֶר מִזֶּה מְבֹאָר אֶצְלִי בַּאֲרִיכוּת יוֹתֵר…"
 
רצון, אם כן, זה שם המשחק. זה הדבר העיקרי שמוביל את האדם לעשות את כל מה שהוא עושה בחייו, להשיג את מה שהוא משיג. לכן, חשוב מאוד להבין את גודל חשיבות ומעלת כוח הרצון שיש בנו, כוח אדיר שאפשר, כפשוטו, לבנות איתו עולמות, כמו שאומרים. הרצון הוא עיקר ויסוד גדול בכל תחום בחיים, בעיקר בתחום הרוחני ובכל מה שקשור לעבודת השם, והמניעות נועדו רק להגביר את החשק והרצון אצל האדם. בורא עולם מתפאר מאוד במי שמחזיק ברצון למרות כל הקשיים, העיכובים והנפילות שהוא עובר בחיים.
 
הרצון הוא חיים, שהרי כך כתוב: "ומשביע לכל חי רצון" – הסימן לחיים הוא כוח הרצון וכל זמן שאדם רוצה את קרבת הבורא הוא נקרא איש חי, לכן מדובר כאן בנקודה חשובה ועיקרית שיש להתרכז בה ולא לחפש דווקא את התוצאות בשטח! למרות שכל אחד רוצה וצריך להגיע לכלל מעשה, אולם העיקר הוא הרצון. המעשה, בוא יבוא.
 
אולם אם אדם שואף לעשות את ההיפך, הוא ממתין בלי רצון – זה נקרא נפילת הדעת בתוספת מנה (גדולה ומיותר של) ייאוש. גם אם יש לו רצון אבל הוא כל הזמן בצער ומרה שחורה בגלל שאינו רואה 'תוצאות בשטח', כשלא זוכה 'להתגלות' וכשלא 'הולך לו' – זה נקרא לדחוק את השעה, ודחיקה זו מולידה בסופו של דבר ייאוש מאין כמותו.
 
אני צריך לעשות את שלי, את מה שמוטל עלי, ובורא עולם יעשה את שלו – את הטוב בעיניו. אני אמשיך לרצות ולקוות, אמשיך להתגעגע ולכסוף גם אם לא אראה שום דבר, גם אם לא ארגיש משהו – תמיד אמשיך לאחוז ברצון, שהוא בחינת "והוא יושב פתח האוהל". ומצד שני, אמשיך להילחם בתאוות שמתגברות כל הזמן, בחינת "כחום היום".
 
את שתי הבחינות הללו אפשר להשיג בעבודה המתוקה – התפילה האישית (התבודדות) שצריכה להיות מורכבת משני דברים: האחד, רצונות וכיסופים, תפילות ותחינות לבורא עולם כדי להתקרב אליו ולחוש את אהבתו, לזכות לאמונה וכדומה. השני, להתפלל על עניין התאוות. להקדיש חצי שעה לתפילות לבורא עולם שיעזור לנו להתגבר על התאוות. עצה בדוקה: יש להתפלל לצאת מתאוות ניאוף מכיוון שהיא כלליות ושורש כל הרע והתאוות כולן.
 
אז אם כבר מישהו טרח לגלות לנו סוד אדיר כזה, למה לא להשתמש בו?
 
ולמרות שבדרך כלל אומרים שסודות לא מגלים, את הסוד הזה מומלץ מאוד לגלות, ולכמה שיותר אנשים. יהי רצון שנצליח.