בגן החכמה עמודים 291-292
הגן היומי בגן החכמה עמודים 291-292: כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁל הֶחָכָם, וְהַקֻּשִׁיּוֹת שֶׁלּוֹ, בָּאוּ מֵחֲמַת הַגַּאֲוָה שֶׁלּוֹ, כִּי מִי שֶׁהוּא עָנָו...
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁל הֶחָכָם, וְהַקֻּשִׁיּוֹת שֶׁלּוֹ, בָּאוּ מֵחֲמַת הַגַּאֲוָה שֶׁלּוֹ, כִּי מִי שֶׁהוּא עָנָו, הוּא מִתְבַּטֵּל לְכָל אָדָם, וְלוֹּ הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, וְהוּא אֵינוֹ חוֹקֵר כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹלֵחַ אַחֲרָיו, מִיָּד הוּא אוֹמֵר: הַמֶּלֶךְ רוֹצֶה אוֹתִי! וְהוּא מִתְיַצֵּב לְפָנָיו.
עָנָה וְאָמַר זֶה הֶחָכָם (הַיְנוּ הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא חֲבֵרוֹ שֶׁל הַתָּם, כִּי כָּל זֶה – הַכֹּל מִדְּבָרָיו שֶׁל אוֹתוֹ הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁל הַתָּם, שֶׁאַחַר שֶׁהִשְׁתּוֹמֵם וְהִתְמִיהַּ עַצְמוֹ מְאֹד כַּנַּ”ל עָנָה בְּעַצְמוֹ דְּבָרִים אֵלּוּ וְאָמַר לְהֶחָכָם הַשָּׁלִיחַ): תֵּדַע מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר דַּעְתִּי, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ הַדָּבָר מוּבָן וּמְבֹרָר, שֶׁאֵין מֶלֶךְ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְכָל הָעוֹלָם טוֹעִים בַּשְּׁטוּת הַזֶּה, שֶׁסּוֹבְרִים, שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ…
אַחֲרֵי שֶׁהֶחָכָם לֹא מָצָא בַּמֶּה הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב מֵהַמֶּלֶךְ, הוּא הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה “מַרְחִיקַת לֶכֶת”: אֵין מֶלֶךְ…! אִם אֲנִי לֹא יוֹתֵר חָשׁוּב מֵהַמֶּלֶךְ – אָז אֵין מֶלֶךְ! הֶחָכָם פָּשׁוּט לֹא מוּכָן לַחֲשֹׁב עַל מְצִיאוּת, שֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהוּ יוֹתֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם – שֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁבִּכְלָל לֹא צָרִיךְ אוֹתוֹ – הוּא פָּשׁוּט לֹא מְסֻגָּל לְעַכֵּל אֶת זֶה! וְלָכֵן הוּא מַחֲלִיט בִּשְׁרִירוּת לֵב, לִכְפֹּר לְגַמְרֵי וְלוֹמַר שֶׁאֵין מֶלֶךְ. וְאַחֲרֵי שֶׁכּוֹפֵר בָּעִקָּר, הוּא מַתְחִיל לִמְצֹא לַכְּפִירָה שֶׁלּוֹ רְאָיוֹת, שֶׁהֵן דִּמְיוֹנִיּוֹת לַחֲלוּטִין, וְאוֹמֵר:
וּרְאֵה וְהָבֵן, אֵיךְ אֶפְשָׁר זֹאת, שֶׁכָּל בְּנֵי-הָעוֹלָם יִמְסְרוּ עַצְמָן לִסְמֹךְ עַל אִישׁ אֶחָד, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ? בְּוַדַּאי אֵין מֶלֶךְ בָּעוֹלָם כְּלָל.
הֵשִׁיב הֶחָכָם הַשָּׁלִיחַ הַנַּ”ל: הֲלֹא אֲנִי הֵבֵאתִי לְךָ אִגֶּרֶת מֵהַמֶּלֶךְ!…
הֶחָכָם הַשָּׁלִיחַ, שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻשְׁפַּע מֵהַכְּפִירוֹת שֶׁל הֶחָכָם, נוֹתֵן לֶחָכָם תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה מְאֹד, וְטוֹעֵן, שֶׁמֵּאַחַר וְהוּא הֵבִיא לוֹ אִגֶּרֶת מֵהַמֶּלֶךְ, אִם כֵּן מָה הַשְּׁאֵלָה? בְּוַדַּאי יֵשׁ מֶלֶךְ, שֶׁהֲרֵי הֵבֵאתִי לְךָ אִגֶּרֶת מִמֶּנּוּ, וְאִם אֵין מֶלֶךְ מִנַּיִן בָּאָה הָאִגֶּרֶת?!
זֶהוּ מָשָׁל עַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמֵּאַחַר וְיֵשׁ תּוֹרָה קְדוֹשָׁה שֶׁהִיא אִגֶּרֶת מֵהַמֶּלֶךְ, שֶׁבָּהּ הוּא מְצַוֶּה עָלֵינוּ מַה שֶּׁמְּצַוֶּה, וְקוֹרֵא לָנוּ לָבוֹא וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו – הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ. כִּי כָּל מִצְוָה הִיא קְרִיאַת חִבָּה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו, וּכְשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה, הוּא לְמַעֲשֶׂה בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ וּמִתְחַבֵּר עִמּוֹ. לָכֵן נִקְרֵאת “מִצְוָה”, מִלְּשׁוֹן “צַוְתָּא”, שֶׁהָאָדָם עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת מִתְאַחֵד עִם הַבּוֹרֵא, כִּי הַמִּצְווֹת וְהַבּוֹרֵא הֵן אַחְדוּת אַחַת, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן, תּוֹרָה ה': “וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא אַחְדוּת פָּשׁוּט עִם הַמִּצְווֹת”. וְאִם כֵּן, מֵאַחַר וְיֵשׁ אִגֶּרֶת מֵהַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הֲרֵי שֶׁהָאִגֶּרֶת מוֹכִיחָה עַל שׁוֹלְחָהּ.
אֲבָל הֶחָכָם כְּבָר נִתְעַקֵּם לִבּוֹ כָּל כָּךְ, וְהוּא פָּשׁוּט הֶחְלִיט שֶׁ”זֶּה לֹא מַתְאִים לוֹ” שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ. וּבְוַדַּאי גַּם אִם יִרְאֶה אֶת הַמֶּלֶךְ עַיִן בְּעַיִן, הוּא יִכְפֹּר בּוֹ, כִּי הוּא כְּבָר הֶחְלִיט שֶׁ”זֶּה לֹא מַתְאִים לוֹ”, שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ.
שָׁאַל אוֹתוֹ הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן הַנַּ”ל: הַאַתָּה בְּעַצְמְךָ קִבַּלְתָּ הָאִגֶּרֶת מִיַּד הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ? הֵשִׁיב לוֹ: לָאו, רַק אִישׁ אַחֵר נָתַן בְּיָדִי הָאִגֶּרֶת בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ. עָנָה וְאָמַר: עַתָּה רְאֵה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁדְּבָרַי כֵּנִים, כִּי אֵין מֶלֶךְ כְּלָל…
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור