בלי עין הרע!

נראה שישנו קסם מיוחד ברעיונות המיסטיים של התורה ויהדות, כשאחד הידועים והנפוצים ביותר הוא "עין הרע".
 
כשאנשים מדברים על בשורות משמחות או חדשות טובות, תמיד תשמעו בסוף את המילים "טפו טפו, בלי עין הרע", והשאלה היא למה? האם מדובר רק באמונות תפלות או שמא יש כאן עניין עמוק ורציני שמקבל התייחסות בקבלה ורזי התורה או בחלק הנגלה שלה? כי אם לא מדובר באמונות תפלות אלא במשהו עמוק ורציני, אפשר בהחלט להניח שהמסר בנושא זה הוא עבור כולנו, ולא רק לבקיאים בתורת הסוד והנסתר.
 
החשיפה לנושא מיסטי זה מתרחשת בימיו האחרונים של יעקב אבינו, כאשר הוא מרגיש שהוא עומד להיפטר מן העולם ומחליט שזה הרגע לברך את כל ילדיו. יוסף ניגש אליו עם בניו ומבקש ממנו שיברך אותם, וזאת הברכה שהעניק להם הסבא היקר בחיר האבות: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
 
מדוע התברכו בניו של יוסף להיות כמו הדגים? ובכלל, אם אמורות להיות להם יכולות כמו של הדגים, מדוע צריך לברך אותם כשהם לא במקומם הטבעי – במים, אלא "בקרב הארץ"? רש"י אומר שכוונתו של יעקב היא שהם יפרו וירבו כמו הדגים ושלא תשלוט בהם עין הרע. אבל ברור שלא מדובר פה רק בעניין אזוטרי ושזה החלק העיקרי והחשוב של הברכה. (גם את יוסף בנו הוא בירך בברכה הקשורה לעניין עין הרע: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן…").
 
מאמרים נוספים בנושא:
בן פורת עלי עין
סגולות  וקבלות
עיניים  שלי
לחם אבירים ופרשת המן
עין  הצופה
 
על היכולת לא להיות מושפעים או להיפגע מעין הרע מספר התלמוד את הסיפור הבא. רבי יוחנן היה ידוע ביופיו (ונחשב לאחד משבעת האנשים הכי יפים בעולם). היה לו מנהג, לשבת בפתח של מקווה הנשים כך שנשים שיצאו אחרי הטבילה יסתכלו עליו ויזכו לילדים יפים וחכמים, שהרי רבי יוחנן היה גדול הדור באותה תקופה. שאלו אותו אם הוא לא מפחד מעין הרע, והוא השיב שאינו מפחד מכיוון שהוא צאצא של יוסף הצדיק ושום עין רעה לא יכולה לפגוע בו.
 
לפחד ולחשש שיש לאנשים מפני עין הרע יש כמה ביטויים. אחד הבולטים הוא להימנע מלהחצין את מה שיש לך. ישנה הדוגמא המפורסמת שהתלמוד נותן כדי לא להיפגע מעין רעה – שאדם לא יעמוד ליד השדה של חברו בזמן קצירת התבואה. החשש הוא מפני הקנאה שתגרום לעין רעה. הנושא, אם כן, הוא לא תיאורטי אלא פעיל ומקבל מקום בהלכה היהודית.
 
כיצד פועל מנגנון עין הרע ומה אדם יכול לעשות כדי להגן על עצמו מהשפעתה?
 
הרב אליהו דסלר זצ"ל, מסביר ששורש עין הרע מגיע מקנאה בתוספת סקרנות מעוותת ומסולפת. למשל, אדם א' עומד בצד השדה של חברו ב' בדיוק לפני הקצירה. א' קוצר את התבואה של שדהו השופע ומלא ברכה, מה שגורם לב' לקנאה עד כאב. כמובן שקנאה היא מידה רעה ומגונה ויש להתרחק ממנה מכיוון שהיא גורמת לנזקים. כי לקנאה יש תגובה שבאה בהתאם, אולם השורה התחתונה היא ש-ב' מקנא. ההצלחה של א' היא הגורם לקנאה והכאב של ב', ומכיוון ש-א' לא הסתיר את ההצלחה שלו (בין אם הוא מרבה לדבר עליה או להציג אותה לראווה) בית דין של מעלה לא רואה זאת בין יפה, בלשון המעטה, לכן התבואה שלו עלולה להיפגע. שוב, כל זה מתחיל מצד הקנאה של ב', אבל עדיין, לא פוטר את א'. עין הרע משמעה, העין הרעה שיש ל-ב' על א', שיצר אותה בגלל מעשה ראווה. כך פועל, פחות או יותר, מנגנון העין הרעה.
 
די  לחיצוניות
העיניים  מדברות
הכל מתחיל בעיניים
משנים את  הפריזמה
 
וכאן נשאלת השאלה: איך אפשר להישמר מעין הרע שנובעת מקנאה, שהיא אחת המידות הכי שליליות והרסניות שישנן? בהתבסס על המקרה לעיל, אחת הדרכים היא להסתיר את ההצלחה והשפע שלך, כמו שאומרים חז"ל "הסמוי מן העין שרויה בו הברכה", כי כשלא רואים – לא מדברים ולא מקנאים ולא גורמים לנזקים. דרך נוספת היא לומר "בלי עין הרע". על פי הפרשנים, משפט זה פועל כמו תפילה כך שבית דין של מעלה ירחם על האדם שעלול לגרום קנאה ועל אלה שעלולים לקנא בו, מכיוון שלאף אחד מהצדדים אין כוונות רעות. אפשרות זו מחדדת את הנקודה של כף זכות, לראות את הטוב ולהתפלל על עצמך ועל הזולת, שזה דבר גבוה מאוד, אפילו אם מדובר במשפט אחד!
 
בכל אופן, אם נהיה נקודתיים יותר, השאלה חייבת להישאל: מה עשו יוסף וצאצאיו שזכו בברכה ושמירה לדורות מעין הרע?
 
התורה מספרת על יופיו המיוחד של יוסף (שגם הוא נחשב לאחד משבעת האנשים הכי יפים בעולם). כל כך יפה עד שכל נשות מצרים פשוט היו נכרכות אחריו, מחזרות ושולחות שלו מתנות. גם אשת אדונו פוטיפר ניסתה להכשילו, אולם הוא עמד בניסיון קשה מנשוא זה ובכל ניסיונות הפיתוי מצד נשות מצרים ותענוגי ארץ הערווה. הוא הפנה את ראשו ולעולם לא הסתכל על שום אישה שניסתה למשוך את תשומת ליבו, וכמובן להכשילו.
 
יוסף היה יכול להסתכל על אחיו במפגש האיחוד המפורסם שלהם בעין שלילית בתוספת כעס איום ונורא. העיניים שלו היו יכולות להיות הכלי המושלם לעין רעה כלפי מי שהרעו וגרמו לו סבל נוראי כל כך. אבל זה לא מה שהוא עושה, הוא הביט על כל אחד מהם, סרק ובחן אותם אך ורק עם עין טובה! הוא לא הסתכל על אלה שניסו לפתות אותו, והוא גם לא הסתכל על אחיו בבוז. העיניים שלו היו השתקפות של עולמו הרוחני והפנימי, עולם גבוה מהעולם 'הנורמאלי' ודפוסי ההתנהגות והחשיבה שמוכתבים מהעולם הגשמי-חיצוני ומשפיעים על האדם.
 
את המציאות הנפרדת והמיוחדת הזו מסמלים הדגים.
 
דגים חיים בסביבה שונה לחלוטין מזו של שאר הברואים בעולם. שום מקור קנאה לא יכול לשלוט במישהו שנמצא במקום אחר. יוסף היה מעל ומעבר לעין הרע מכיוון שהוא יצר לעצמו בועה רוחנית. הוא לא היה נגוע בקנאה או בתאוות העולם הזה, לכן גם לא היה מושפע מהן.
 
דרגה רוחנית עצומה זו היא צעד אחד מאוד קדימה. אנחנו עלולים לחשוב שטוהר וקדושה בדרגה שכזו יכולים להתקיים רק כשאדם מתנזר מהעולם, מסתגף בתוך חבית או על איזה הר בסוף העולם. בכל אופן, זה לא מה שהיה עם יוסף. לא רק שהוא היה מסוגל ליצור לעצמו "הגנה" מפני העולם הזה, אלא במקביל וביחד היה מסוגל לחיות עם הזולת. הוא היה מופרד, אך מחובר. הוא היה מורם, אך עם שתי רגליים על הקרקע. רעיון זה מתבטא היטב בברכתו של יעקב, שצאצאיו של יוסף יהיו כמו הדגים – "ידגו לרוב בקרב הארץ". הם יחיו חיים משובחים ומרוממים אך עם אינטראקציה עם החברה והסובבים אותם.
 
התלמוד מלמד שעין הרע יכולה להיות מקור של נזקים איומים וגדולים. פרט להסתרת הברכות בהן אנו זוכים והשימוש בתפילה "בלי עין הרע", הרבה יותר חשוב שנלמד מיוסף את הדרך העמוקה להישמר מעין הרע, המבוססת בעיקר על איך שאנחנו מסתכלים על אחרים, כך שמשמים יסתכלו עלינו בהתאם. ויהי רצון שבורא עולם יזכה אותנו לראות רק את הטוב בעצמנו ובסובבים אותנו, ושהעיניים הטובות שלנו יגרמו לבורא עולם שגם לו תהיה עין טובה עלינו ועל ידי זה ירעיף עלינו מטובו.
 
כי איך אמר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה, בספרו משלי? "טוב עין, הוא יבורך"!