בשדי יער 315-316

הגן היומי בשדי יער 315-316: הַתְּשׁוּבָה לְקֻשְׁיוֹת אֵלּוּ נְעוּצָה בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, דַּף יג עַמּוּד ב. מְסֻפָּר שָׁם, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 05.04.21

נֹחַ לוֹ אוֹ לֹא נֹחַ לוֹ?

הַתְּשׁוּבָה לְקֻשְׁיוֹת אֵלּוּ נְעוּצָה בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, דַּף יג עַמּוּד ב. מְסֻפָּר שָׁם, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל נֶחְלְקוּ עַל עִנְיָן מְסֻיָּם, וּבְמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה דָנוּ בַּדָּבָר, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַכְרָעָה. לִפְנֵי שֶׁנִּפְנֶה לָעִנְיָן בְּמַה נֶּחְלְקוּ, הָבָה וְנִתְבּוֹנֵן: מִי הָאֲנָשִׁים שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל אוֹתוֹ עִנְיָן? סְתָם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, אוֹ אֲפִלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁל זְמַנֵּנוּ? לֹא וָלֹא. הָאֲנָשִׁים שֶׁנֶּחְלְקוּ כָּאן עַל אוֹתוֹ עִנְיָן הָיוּ תַּנָּאּים! כֻּלָּם בַּעֲלֵי מַדְרֵגָה עֲצוּמָה שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים לֹא נוּכַל לְשַׁעֲרָהּ. אֵלּוּ הָיוּ גְּדוֹלֵי עוֹלָם. מְחַיֵּי מֵתִים. יוֹדְעֵי שִׂיחַת עוֹפוֹת. שִׂיחַת דְּקָלִים. צוֹפִים בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. וְכוּ’ וְכוּ’. וּבְמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם וָחֵצִי רְצוּפוֹת הֵם יָשְׁבוּ עַל הַמְדוּכָה בְּאוֹתוֹ עִנְיָן: זֶה מַקְשֶׁה וְזֶה מְתָרֵץ. זֶה מֵבִיא רְאָיָה לִדְבָרָיו מִכָּאן, וְזֶה מֵבִיא רְאָיָה מִכָּאן. הַלָּלוּ שׁוֹקְעִים בְּעִיּוּן עָמֹק וְהַלָּלוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בֵּינֵיהֶם – שְׁנָתַיִם וָחֵצִי! הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנֶּחְלְקוּ חֲכָמִים כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן בְּעִנְיָן אֶחָד? זֶה נָדִיר מְאֹד. וְנָדִיר עוֹד יוֹתֵר שֶׁהַגְּמָרָא תְּצַיֵּן לָנוּ כַּמָּה זְמַן נֶחְלְקוּ, כִּי מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי גַּם עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים נֶחְלְקוּ זְמַן רַב? מַדּוּעַ לֹא הוֹדִיעוּנוּ עַל כָּךְ בְּסֻגְיוֹת אֲחֵרוֹת?

אֶלָּא, הַמַּסְקָנָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת, מֵאֹרֶךְ הַזְּמַן שֶׁל הַמַּחֲלׁקֶת, וּמִכָּךְ שֶׁהַגְּמָרָא רָאֲתָה לְהַדְגִּישׁ לָנוּ אֶת אֹרֶךְ הַמַּחֲלֹקֶת, הִיא, שֶׁמְּסַדְּרֵי הַתַּלְמוּד רָצוּ לְהַמְחִישׁ לָנוּ אֶת כֹּבֶד הָרֹאשׁ שֶׁל הַתַּנָּאּים הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ, בְּהִתְיַחֲסָם לְאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁנֶּחְלְקוּ עָלָיו, וְאֶת הַמִּשְׁקָל הָרַב שֶׁיִּחֲסוּ לְאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁנֶּחְלְקוּ בּוֹ, כְּדֵי שֶׁנָּבִין עַד כַּמָּה הָיָה זֶה עִנְיָן מַהוּתִי. עִנְיָן שֶׁכָּל תַּכְלִיתוֹ שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה תְּלוּיָה בּוֹ. עִנְיָן שֶׁכָּל קִיּוּם הָעוֹלָם תָּלוּי בּוֹ, לָכֵן הֵם לֹא מִהֲרוּ לְהַכְרִיעַ בַּדָּבָר.

וְעַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁהֵבַנּוּ עַד כַּמָּה מַהוּתִי הָיָה אוֹתוֹ עִנְיָן, נִפְנָה לְהִתְבּוֹנֵן: מַה הוּא אוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁנֶּחְלְקוּ עָלָיו? וְזוֹ לְשׁוֹן הַגְּמָרָא:
תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, הַלָּלוּ אוֹמְרִים: נֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: נֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁנִּבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁלֹּא נִבְרָא. נִמְנוּ וְגָמְרוּ: נֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא, עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא – יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. וְאַמְרֵי לָהּ: יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו.

בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל נֶחְלְקוּ עַל נְקֻדָּה מַהוּתִית בַּהַגְדָּרָה שֶׁל קִיּוּם הָאָדָם: הַאִם טוֹב לוֹ לָאָדָם שֶׁנִּבְרָא, יוֹתֵר מֵאִלּוּ לֹא הָיָה נִבְרָא, אוֹ שֶׁמָּא טוֹב לוֹ יוֹתֵר שֶׁלֹּא הָיָה נִבְרָא, מִמַּה שֶּׁנִּבְרָא. זוֹ בְּהֶחְלֵט שְׁאֵלָה קִיּוּמִית מַמָּשׁ. הַאִם קִיּוּם הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא טוֹב לוֹ אוֹ לֹא. מֶה הָיְתָה מַסְקָנָתָם? נִמְנוּ וְגָמְרוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד: שֶׁטּוֹב לוֹ יוֹתֵר אִלּוּ לֹא הָיָה נִבְרָא כְּלָל! וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: לֹא כְּדַאי הָיָה לוֹ לְהִבָּרְאוֹת. אֲבָל… יֵשׁ כָּאן “אֲבָל”…

אֲבָל – עַתָּה מִשֶּׁנִּבְרָא, יֵשׁ תַּקָּנָה, לַהֲפֹךְ אֶת קִיּוּמוֹ לִכְדָאִי: יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וִימַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו. הַכְרָעַת הַתַּנָּאִים הַקְּדוֹשִׁים בְּאוֹתוֹ עִנְיָן הָיְתָה, שֶׁקִּיּוּמוֹ שֶׁל הָאָדָם אֵינוֹ כְּדַאי בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲסֹק בִּתְשׁוּבָה, וִיפַשְׁפֵּשׁ וִימַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו!

עַתָּה מוּבָן לָמָּה לָקַח לָהֶם שְׁנָתַיִם וָחֵצִי לְהַכְרִיעַ בְּעִנְיָן זֶה. כִּי יָדְעוּ שֶׁהַהַכְרָעָה שֶׁלָּהֶם הִיא שֶׁתִּקְבַּע לָאָדָם אֶת כָּל מַהוּת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ! וּכְפִי שֶׁהֵם יַכְרִיעוּ, כָּךְ יֻגְדַּר מַה תַּפְקִידוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּמַה תַּכְלִיתוֹ, וּמַה הוּא יִעוּדוֹ שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: מָה ה’ רוֹצֶה שֶׁהָאָדָם יַעֲשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה.

לָכֵן לֹא יָכְלוּ לְהַכְרִיעַ בָּעִנְיָן כִּלְאַחַר יָד. וְלָכֵן בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם וָחֵצִי דָנוּ בָּזֶה שׁוּב וָשׁוּב. עַד שֶׁבָּאוּ לִידֵי הַכְרָעָה: נֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא! וּמָה הַתַּקָּנָה? וְעַתָּה מִשֶּׁנִּבְרָא, יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וִימַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו! וּבָזֶה קָבְעוּ לָנוּ אֶת כָּל מַהוּת הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה: שֶׁהַדָּבָר הַיְחִידִי שֶׁנּוֹתֵן טַעַם לַחַיִּים שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ!

יוֹצֵא, שֶׁהַגְּמָרָא קוֹבַעַת, שֶׁמִּשֶּׁנִּבְרָא הָאָדָם, הוּא חַיָּב לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, אַחֶרֶת, נֹחַ לוֹ יוֹתֵר שֶׁלֹּא הָיָה נִבְרָא כְּלָל. כִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, כּוֹתֵב הָרַמְחַ”ל בְּסֵפֶר מְסִלַּת יְשָׁרִים, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וְיִבְדֹּק כָּל מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, אִם יֵשׁ בּוֹ חֵטְא. אִם עֲדַיִן נִכְשָׁל בַּעֲווֹנוֹת אוֹ בְּאֵיזוֹ תַּאֲוָה רָעָה אוֹ מִדָּה רָעָה, אוֹ אֵיזוֹ הַנְהָגָה לֹא יְשָׁרָה, וִיתַקֵּן זֹאת. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, פֵּרוּשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בַּחֲתִיכַת בַּד כְּדֵי לָדַעַת אֶת טִיבוֹ, כָּךְ הָאָדָם יְמַשְׁמֵשׁ בַּמִּצְווֹת שֶׁעוֹשֶׂה, לָדַעַת מַה טִּיבָן, וּמָה אֵיכוּתָן. כִּי גַּם הַמִּצְווֹת צָרִיךְ שֶׁיְּמַשְׁמֵשׁ בָּהֶן, וְיִבְדֹּק אִם עָשָׂה אוֹתָן כָּרָאוּי. הַאִם הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת בְּהִתְלַהֲבוּת, בְּהִתְעוֹרְרוּת, בְּרָצוֹן, בְּשִׂמְחָה וְכוּ’. אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה. כָּךְ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה צָרִיךְ שֶׁיְּמַשְׁמֵשׁ בָּהּ אֵיךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה