דברים הפוסלים בארבעה מינים,שיעור הדסה וערבה ועוד

 

 

א. לולב שאגדו גוי ועשאו, כשר. אך אין נכון לכתחילה לתת לגוי לאגוד את הלולב עם הערבה וההדס, שכיון שהאגד הוא נוי למצוה, חשיב כמו המצוה עצמה. (שם)

 

 

 

 

ב. שיעור אורך ההדס או הערבה ג’ טפחים, דהיינו עשרים וארבע ס"מ. ויש מחמירים כשיטת החזון איש, ליקח הדס באורך שלושים ס"מ. ומעיקר הדין די ב- 24 ס"מ. ומשערים בעץ הבד [הגבעול] ואין מצרפין את העלים שבראש הבר. [הריטב"א]. ובכלל ההידור להוסיף על שיעורו שלא יהיה בצמצום. [ויש להסתפק אם הבד מגולה למעלה או למטה אם מצטרף לשיעור ג’ טפחים. ועיין בביאור הלכה סימן תרמה].

ג. כבר נתבאר שצריך שיצא טפח של השדרה של הלולב מעל ראשי ההדסים והערבות.

 

 

 

 

ד. מצוה לנאות הלולב, שנאמר זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות, עשה לולב נאה וכו’. ולכן מצוה מן המובחר לאגוד בשני קשרים את הלולב עם ההדס והערבה, ולעשות שלושתן אגודה אחת. ומיהו אם לא אגדן בדיעבד כשר.

ה. מנהגינו שלא לתחוב את ההדס והערבה בבית יד, שגודלים מעלי הלולב [קוישיקלך], מבלי קשירה ממש. אלא קושרים את ההדסים והערבות עם הלולב. אך אם נטל הלולב עם בית יד שפיר דמי, דלקיחה על-ידי דבר אחר שמה לקיחה, ובלבד שיהא דרך כבוד. אבל אם נתן הלולב בכלי ונטלו, לא יצא.

ו. אם כרך עליו סודר ונטלו, או שכרך סודר על ידו ונטלו, יש אומרים שלא יצא.

ז. האתרוג אין לאגדו עם הלולב. [ויש נזהרים לכתחילה לאגד את הלולב בתוך הסוכה].

ח. ראוי שהוא עצמו יאגד את הלולב עם ההדסים והערבות, שיש בזה גם חיבוב מצוה. אך מהדין הכל כשרים לאגוד את הלולב, בין אשה בין קטן ואפילו עבדו או שפחתו. וכבר נתבאר לעיל (ס"ס תרמ"ט) דלכתחילה אין ראוי לעשות כן.

ט. יש לאגוד את הלולב עם ההדסים והערבות מערב יום טוב, ואם לא אגדו מערב יום טוב, מותר לאוגדו ביום טוב, בעלי לולב בקשר ממש, דבעלי לולב לא שייך דין קשירה. אך אסור לאוגדו בחוט בשני קשרים, אלא יקשור או בעלי הלולב, או בקשר עניבה וכדומה. (ילקו"י ה/קס)

י. בכל דבר כשר לאגוד, ואין צריך שיהיה דוקא ממין הלולב, ואין בזה לא משום חציצה ולא משום בל תוסיף. אך מנהג ישראל מימי קדם לאגוד בעלי לולב דוקא, [וטוב שישרה כמה עלין בתוך מים, ועל-ידי זה יקשור מהם בנקל].

יא. יכול לאגוד הלולב בין ביום בין בלילה, ואין בזה שום חשש. (ילקו"י ה/קס)

יב. בעת שקושר את ההדסים והערבות עם הלולב, יניח הלולב על השולחן, והשדרה תהיה כלפי מעלה, ויביא המינים לפניו, ויתן את הערבות וההדסים בשוה למטה, שאז כאשר יטול הלולב לברך עליו יהיו כולם בכפו. וישים לב שלא יהיו ההדסים או הערבות הפוכים, אלא שורשיהם כלפי מטה.

יג. יתן ההדסים אחד מימין ואחד משמאל, ואחד באמצע על גבי השדרה, ונוטה יותר לצד ימין, והערבות אחת מכאן ואחת מכאן, ויקשור. ומעיקר הדין די באגד אחד, בשני קשרים, אך נוהגים לעשות כמה קשרים זה למעלה מזה, ויש שעושים כן על השלושה מינים, וגם על הלולב עצמו במקום שאין מגיעים שם ההדסים והערבות.

יד. יש נוהגים לומר "לשם יחוד" קודם עשיית איזו מצוה, כדי לעורר הכוונה, ויש שמסתפקים בברכה, שדי בה להוכיח שעושה מעשה זה לשם מצוה, ובפרט שמצוות לולב היא מצוה שיש בה עשייה.

טו. יש נוהגים לחיבוב מצוה לנשק את הארבעה מינים בכל פעם ופעם שנוטלן לקיים המצוה. אך יעשו כן קודם הברכה, ולא בין הברכה לנטילה. (כיו"ב בשארית יוסף ח"א עמ’ קכז). ומשעה שנטל הלולב ובירך עליו לא ישיח בשום דיבור, ואפילו תיבה אחת, שאינה מענין הנטילה, עד גמר הנטילה.

טז. כיצד מברכים על הלולב? נוטל תחילה הלולב ביד ימינו כשהוא עומד, ומברך ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציוונו על נטילת לולב, ושהחיינו ביום הראשון.

יז. אם טעה ובירך ליטול לולב, אינו חוזר לברך על נטילת לולב. וכן אם בירך על לקיחת לולב, יצא.

יח. יש לברך ולקיים המצוה מעומד. ומכל מקום חולה או זקן שאי אפשר להם לעמוד, מותר להם לקיים המצוה מיושב, שבדיעבד יוצאים ידי חובת המצוה גם כשמקיימים אותה מיושב.

יט. לאחר שבירך הברכות, (בעוד הלולב בידו) נוטל האתרוג בידו השמאלית, ואינו צריך להגביהם ג’ טפחים. ויתן אל לבו שלא יהיה האתרוג הפוך, אלא עוקצו יהיה למטה, ויקרב שתי ידיו זו לזו, ויחבר האתרוג אל הלולב שיגעו זה בזה. וארבעת המינים שבלולב הם כנגד שמות השם-יתברך, ולכן כאשר נוטלן יחבר האתרוג והלולב היטב לבל יהא פירוד ביניהם, ויהא השם שלם, ולכתחילה ישים לב שגם אצבעותיו לא יפרידו ביניהם. והמזלזל בזה עתיד ליתן את הדין, ועם כל זה אם לא חיברן יחד, יצא ידי חובה. ואין קפידא שהאתרוג יגע בדוקא בלולב, אלא די שיגע בהדסים או בערבות שבלולב.