הבשורה הטובה

הקב"ה לא מצפה שנפצח בריקוד
סוער בעיצומם של ייסורים. אבל בכל
זאת, יש כאן בשורה טובה. גם אם
איננו מבינים שהם מכפרים, הם חוסכים
הרבה כאב והפסד בעתיד.

רש"י זצ"ל מסביר את עניין הנגע שנמצא בקיר הבית (התופעה שנקראת "צרעת הבתים") ואומר (ראה ויקרא יד, לד ופירוש רש"י שם) שבשורה [טובה] היא, כי האמוריים הטמינו מטמוניות של זהב בקירות בתיהם, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן, עד כאן לשונו.

נשאלת השאלה, אפוא, איזו ברכה מברך האדם כאשר מתגלה נגע בקירות ביתו, הטוב ומטיב או דיין אמת? מצד אחד, לאחר הסגר של שבוע ימים כאשר שב הכהן ופוסק שאכן פשה (התפשט) הנגע והוא אכן טמא, צריך לנתץ את החלק הנגוע בקיר, להוציא את האבנים ואת העפר מחוץ לעיר אל מקום טמא, לתקן את הקיר, ולעשות יציקה וטיח מחדש – ועל ידי זה הבית נטהר.

טיפול בנגעי בית גורם לאי נוחיות לכל בני הבית, שהרי צריך להוציא את כל תכולת הבית החוצה כדי שלא תיטמא. והבית – אסור לדור בו, כי כל הבא אל תוך בית נגוע נטמא. לכן צריך לחפש מקום ארעי לדור בו, וזה עלול להכביד מאוד על תקציב המשפחה. הניתוץ והשיפוץ גורם להפסד מרובה, טרחה, ועגמת נפש. מצד שני, ישנו סיכוי שימצא חופן זהובים שהשאירו הדיירים האמוריים. לפנינו מצב שהוא רע נכון להיום, אך עשוי להיות טוב בעתיד. מה מברכים?

מרן בעל ה"שולחן ערוך" זי"ע פוסק בפירוש (שו"ע או"ח סימן רכ"ב, סעיף ד), ש"מברך על הרעה ברוך דיין אמת אף על פי שיבוא לו טובה ממנו, כגון שבא לו שטף על שדהו אף על פי שכשיעבור השטף היא טובה לו שהשקה שדהו". קל וחומר לענייננו, מה שאותו בעל שדה רואה את המים שהציפו את שדהו, שהם עתידים לחסוך לו זמן וטרחת ההשקיה והוצאות מרובות בגין מים, ובכל זאת מברך דיין אמת בגלל הפסד היבול הנוכחי, כל שכן בעל הבית הנגוע שעוד לא רואה מטמון מברך דיין האמת.

מסביר ה"באר הלכה" (שם, ד"ה דיין האמת), שברכת דיין האמת נתקנה על דבר שמתחילה ניתן לו ואחר כך נתקלקל או נאבד, כגון נשרפו לו נכסיו או שמתה לו בהמתו, עד כאן. צריך לדייק בלשון הנ"ל, "דבר שמתחילה ניתן לו". כך חייב כל אחד ואחד לחשוב, שכל נכסיו הם דברים אשר ניתנו לו על ידי הקב"ה, ואין שום דבר "שלו" מעיקרו. הקב"ה נותן והקב"ה לוקח. ואילו כאן, לאחר שמפנה את משפחתו ואת כל חפציו מביתו, גולה למגורים ארעיים, הורס קטע מקירות ביתו ובכל זאת לא מוצא מטמון, מה יעשה, יכעס חס ושלום על הקב"ה? היכן הבשורה הטובה?

בעזרת השם, כוונתו של רש"י זצ"ל היא ש"בשורה היא להם", שבכל דבר הנראה רע לעין טמון טוב, כאשר מטמון הזהב בבית המנוגע הינו משל בלבד המלמד אמנם עיקרון ברזל בדרך השם. כמו כן, אומר רבי משה חיים לוצאטו זי"ע בהחלטיות (דעת תבונות, סימן קד): "שאין הקב"ה משפיע רעה ח"ו, כי הוא מקור טוב, וממקור טוב לא יצא רע".

לכאורה קשה, אם לא ייצא רע, מי צריך ברכת ברוך דיין אמת? התירוץ הוא פשוט, שאפילו אם אנחנו מבינים שהייסורים וההפסדים הם כפרת עוונות החוסכים סבל אין-ערוך לעתיד לבוא, נכון להיום הם כואבים לנו מאוד. ודווקא משום כך מברכים ברוך דיין האמת, "כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם. נמצא, שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהיא שמחה לו" (שו"ע שם, סעיף ג).

כלומר, אין לאדם המצטער על הפסדו או הכואב את ייסוריו לחוש נקיפות מצפון. אדרבה, מותר ואף רצוי מאוד שישפוך את מר ליבו בפני הקב"ה. אך ככל שמצטער, ובכל זאת מקבל את הדין באהבה ואף מברך עליו, כך גודל שבחו.

מעיר רבינו הב"ח זצ"ל (טור שם, ד"ה וחייב), שאי אפשר לאדם שיהיה שמח ברעה, אך כשהוא מברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה זוהי עבודת השם, ועבודת השם היא שמחה לו, עד כאן יסודו. לכתחילה, אף אחד לא רוצה ייסורים וניסיונות. אך אם כבר באו עלינו, צריך להבין שהקב"ה מעניק לנו טובה נצחית, הזדמנות פז לעבוד אותו יתברך בצורה ברה, זכה ונקייה מכל פנייה. זוהי בעזרת השם, הבשורה הטובה שרש"י זצ"ל מתכוון אליה – קבלת הייסורים באהבה.

הנגע בבית – המלווה בצער, בכאב, בהפסד ממון ובייסורים – עתיד להביא את עובד השם אל הטוב הנצחי. הקב"ה איננו מצפה שנרקוד בשמחה בעיצומם של ייסורים, אלא ברכת הברוך דיין האמת בכוונה נאותה והקבלה באהבה של כל מידה במידה שהקב"ה מודד, שהיא גופא קיום מצוות בכל מאודך, היא עבודה מעולה ממאה תעניות וטובה מאלף מטמוני זהב. זוהי הבשורה לעובדי השם יתברך, הבשורה הטובה שבתוך הייסורים. וכמו שאומר פתגם: בכל ענן יש ציפוי של כסף…

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net