הכנעה והצלחה

כל העניין של האמונה הוא, אם נרצה להגדיר את זה ככה בפשטות, למנוע מאיתנו להרגיש את תחושת המסכנות וההתקרבנות, אחד התפקידים שאנחנו כל כך נהנים לשחק בהצגה של חיינו. כי לרחם על עצמנו זה משהו משתלם וכדאי. וחוץ מזה, תמיד עדיף להאשים אחרים כשדברים מסתבכים. לא ככה?

לא מזמן חזרתי מארצות הברית אחרי ביקור אצל אחותי. זה היה זמן איכות של שקט ושלווה בדירה הקטנה והמעוצבת שלה. הרבה זמן לדבר ולחשוב. הקצב היה איטי והאווירה השלווה עשתה לי טוב בנשמה.

השקט ששרר שם אפשר לי לעבוד יותר בנחת. ובצהריים, אחרי הכתיבה והטיפול במטופלים שיש לי בארצות הברית (בארץ מתקשרים איתם דרך הסקייפ) היינו הולכות לטייל בין שדרות עצי האלון היפים והמרחבים הירוקים העצומים. התוכן האיכותי שאפשר להכיל במציאות כזו הוא אדיר. מזג האוויר היה מושלם ומדי פעם היו סופות רעמים שדווקא נהניתי מהן.

ואז חזרתי הביתה.

היציאה מנמל התעופה בן גוריון הייתה ישר לתוך האוויר הלוהט שקיבל את פניי בישראל. העצים שחלפתי על פניהם בדרך הביתה היו נראים יבשים אך עקשניים, מחזיקים באומץ את עצמם אל מול השמש הלוהטת שהכתה בהם. התנועה זחלה לאיטה והיצר הרע פתאום התעורר ומתח את זרועותיו ומיד התחיל לירות תלונות לכל עבר על החום, על חלקות השדה היבשות, חסרות הצבע והחיוניות בצידי הדרך, כי בהשוואה לירוק הירוק ההוא בארצות הברית, בפרבר הקסום שבמרילנד, זה נראה חיוור. מאוד.

הגעתי הביתה והתקבלתי על ידי משפחה מתוקה ואוהבת, והמון רעש. המון. כן, התגעגעתי אליהם אבל…

הם היו שם, והרבה בלי עין הרע. כל כך הרבה אנשים שצריך להקשיב להם ולטפל בהם. כל כך הרבה פעולות, רעש ובלגאן. בקיצור, בריא וטוב אבל גם כאוס מלחיץ.

מאמרים נוספים בנושא:

ספל האהבה

חגורה שחורה באמונה

מה למדתי באותו יום?

אמונה ברגעים הכי מטורפים

אלוקים לא טועה

יש לי טרשת נפוצה, תודה.

אז זהו, תודה

יש אלוקים? אז למה הם מוגבלים?

רפאל, הבן של אודליה

לטייל עם אבא

לא מושלם זה דווקא כן מושלם

ניסיון על כיסא גלגלים

המתנה של נתנאל

לכל סבל יש משמעות

שריר האמונה

אני יודעת שזאת ברכה גדולה. לגור בארץ ישראל זו הברכה הגדולה מכל. להגיע לבית מלא באנשים שאוהבים אותי ויקרים לי כל כך, זו ברכה בפני עצמה. אבל כל מה שהרגשתי מהרגע הראשון שכף רגלי חצתה את מפתן הדלת היה – 'תנו לי בבקשה להיות לבד!' למה? כדי שאוכל להשתחרר מהג'ט לג, להרהר קצת בחוויות מהנסיעה ולהתחבר שוב לבעלי, שהלו"ז שלו גם ככה עמוס. כי איך זה היה? פשוט, חייכנו אחת לשני כשנכנסתי. בהמשך היה לנו ויכוח מטופש ואחר כך התפייסנו עם "התגעגעתי אליך…"

מאז שחזרתי, זה היה 24/7 בלי הפסקה. הבת שלי, בעלה ושלושת ילדיהם המתוקים עברו לגור אצלנו כי הדירה שהם שכרו פתאום לא מתאימה. הם מחפשים אחת שתהיה קרובה לעבודה ולמוסדות החינוך של הילדים וזה ייקח זמן. בינתיים הם כאן, אצלי. אני מאוד אוהבת ושמחה לעזור לילדים שלי, אבל זה על חשבון הפרטיות פלוס חמישה אנשים בסביבה. בבית יש לי שתי בנות רווקות. לידי במרחק נגיעה עוד ארבעה בנים נשואים שאוהבים לקפוץ לקפה עם אמא. עכשיו זה גם קיץ וכולם בחופש וגם הילדים מצטרפים לחגיגה.

אם לא הייתה לי אמונה הייתי מתרעמת, אוי כמה שהייתי מתרעמת (מה, אף אחד לא רואה שאני עייפה!) קורבן אמיתי (אף אחד לא מבין שאני לא מנהלת קייטנה בבית הזה…) ומכשפה לא קטנה (בעלי תפס לי את כל המרפסת כשלא הייתי פה, הא?)

אבל במקום, אני אומרת ליצר הרע שלי ללכת למטבח ולשתות הרבה מים קרים, כי אני ממש רוצה להתרגש מכל העסק הנפלא הזה.

אז החלטתי לחשוב אחרת. כן, אני שמחה מאוד לחזור לישראל למרות גלי החום, בלי גשם באמצע הקיץ כמו בחו"ל, בלי עצים ירוקים בחצר ובשדרות מהממות (לי אין חצר). אני כל כך מאושרת שאני גרה כאן, עם החום והאבק ובלי המדשאות הגדולות. הקב"ה נתן לי מתנה – לגור בארץ אבותיי, לקיים מצוות שאפשר לקיים רק כאן וליהנות מכל רגע. וכשמשיח יבוא, אני אהיה כאן, אחכה לו בשמחה. רק אם אפשר, שזה יהיה בצל בבקשה…

והבית שלי? אין רצפת עץ, פרקט משובח, גם לא ארונות מובנים בחדרים או עליית גג או קומת בייסמנט, אבל יש לנו את הסטנדרטים הישראליים הנחמדים, והיא שלנו!

לגבי המשפחה שלי, זה אתגר זוהר. יש לי תשעה ילדים שיהיו בריאים וכ-30 נכדים. אז מה הפלא שהבית שלי נראה כמו גן משחקים? זה עוד בלי להזכיר שבבית הזה מתארחים אורחים רבים? ותראו! תראו כמה הילדים שלי אוהבים אותי. הנכדים הכינו שלט "ברוכה באה סבתא" צבעוני ויפה ותלו אותו בכניסה, והבת שלי הכינה ארוחה טעימה לכולם.

ויהודית, את עוד מעזה להתלונן?

האמת, אם רוצים אז תמיד יש על מה. יכולתי לומר לכולם שאני רוצה שקט ופרטיות, שהילדים יבואו בזמנים מסוימים, אבל זה לא פשוט ואני גם לא רוצה שזה מה שיקרה! אני חושבת על האנשים הבודדים האלה שחיים לבד, לכן אני מחליטה לשמור על זכות השתיקה. במקביל, עובדת על מידת הסבלנות שלי, על האמונה, על הביטחון בבורא עולם שהוא ייתן לי את הזמן למנוחה ולסמן 'וי' על כל מה שנשאר לי לעשות. גלי החום יישברו ולבעלי ולי יש המון על מה לדבר, גם את הזמן לזה נקבל. אני מספיק חכמה כדי לא לראות את עצמי 'קדושה מעונה'. אני מספיק נבונה לא ליפול ברשת של היצר.

אם סגנון החיים שלי היה צריך להיות מבוסס על שקט ושלווה ובית גדול, אז זה מה שהיה.

אבל עכשיו אני שמחה לקבל את המצב שלי, שהוא נפלא ומקסים, לבקש מבורא עולם שיעזור לי להירגע ולהתמקד בכל מה שהוא נתן לי. ומעל הכל, להודות לו וליהנות מההצלחות שבאות עם הכניעה המתוקה הזאת.