המהות של היהדות

בכמה שורות בודדות רבי נחמן מקפל את המהות של היהדות כולה. את החיים האמיתיים של האדם, ועוזר לנו לא להישאר בחוץ ולסבול.

3 דק' קריאה

הרב ניסן דוד קיוואק

פורסם בתאריך 05.04.21

בכמה שורות בודדות רבי נחמן
מקפל את המהות של היהדות כולה.
את החיים האמיתיים של האדם,
ועוזר לנו לא להישאר בחוץ ולסבול.
 
 
מה זה יהדות? מה זה ברסלב? מה זה לעבוד את השם?
 
ובכן, זה אומר שאדם צריך להסתכל על החכמה הפנימית של כל דבר. כל מצווה צריכה להיות בשמחה והתלהבות. למה? כי אתה עושה את זה לכבוד השם. לימוד התורה – אף הוא מצריך התלהבות ושמחה. רבי נחמן מברסלב אומר שבזכות התורה התפילות שלנו מתקבלות. לכאורה, זה נראה כלא נכון, כי האין זה הדבר הכי חשוב והעיקרי לעמול וללמוד תורה? אבל זאת האמת, שבעזרת התורה אדם מתקרב אל השם ומתחיל לראות את השכל שיש בכל דבר. בעזרת התורה אדם נפתח, נעשה נינוח ומוכן לשמוע את העצות שנותנים לו. הרבה אנשים נשארים בחוץ רוב חייהם, רק בגלל שהם מתעקשים להסביר שהדברים קורים כפי שהם מבינים ומקבלים אותם. לדעתם, הם צודקים וכולם טועים. אז מה קורה להם? הם נשארים לכודים בגיהינום שהם יוצרים לעצמם כל חייהם.
 
רבי נחמן מברסלב הגיע לעולם הזה כדי לקחת אנשים פשוטים כמונו ולהביא אותנו לגן עדן. וכצעד ראשון, הוא מסביר לנו שאין שום פשרות. זאת האמת, זה מה שאנחנו צריכים – לחפש ולבקש את החכמה הפנימית שיש בכל דבר. יש מחשבות פשוטות – מחשבות של עידוד, מחשבות של לעשות את הדברים בקדושה. עם המילים הבודדות הללו רבי נחמן מסכם את מהות היהדות. הוא מסביר לנו מה זה להיות יהודי – להיות מישהו שהלב שלו תמיד פתוח, מישהו שמסתכל על העומק שיש בכל דבר, מתחת לפני השטח. אדם צריך לחפש את השכל והחכמה שיש בכל דבר. אבל לא רק, אלא "לקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר"! למה הרבי חוזר על המילים האלה שוב ושוב? כי במילים אלה הוא מזכיר את העניין שיש לאדם בקשר עם הצדיקים.
 
טוב, יש לי את חסידות ברסלב, אז אני מחובר למשהו. זה מקום אליו אני מגיע כשאני מחפש תשובות לשאלות שלי – בספרים וביחד עם החברים. אני עדיין לא מבין, אבל אני לומד. אני רוצה להבין את הדברים שכתובים בספרים. פעולה זו נקראת – לקשר את עצמך לחכמה והחכמה הפנימית. אור החכמה הוא אור השם שנמצא בכל דבר בעולם. אנחנו צריכים לקשר עצמנו לחכמה – לדעת שככה זה. הצדיקים מבינים מה קורה כאן. הם רואים את האור האלוקי שיש בכל דבר. אנחנו צריכים לקשר עצמנו עם הצדיקים, מכיוון שהם מושכים את החכמה הפנימית, את האור הפנימי של השם, עד שאנו מצליחים לקשר עצמנו אליו. זה מה שרבי נחמן מלמד אותנו בליקוטי  מוהר"ן (ובליקוטי  הלכות שכתב רבי  נתן מברסלב), ועל זה כשנפגשים עם חברים צריכים לדבר: "למה אתה נמשך אחרי העצבות והדיכאון, מרגיש עזוב ומרוחק מהשם? עם קצת חכמה פנימית תראה שהשם שמח בך, מתענג מכולנו. תקום, אל תיתן לעצמך ליפול, כי כך אתה גם מרים את הניצוצות שנפלו, אלה השייכים לך, חלקים אלוקיים שנפלו…"
 
זאת חכמה פנימית.
 
במצוות, יש גם חכמה וגם חכמה פנימית. החכמה היא הקדושה עצמה, אותה לא נהיה מסוגלים להבין ולתפוס בשכלנו. אבל ישנה החכמה הפנימית אותה דווקא כן נוכל להבין. בכל מה שאדם צריך לעבור בחייו, עליו לזכור שיש ניצוצות קדושים שצריך להעלות. וזה קורה בכל פעולה – כשאתה אוכל, מדבר, ישן, כמו שרבי נחמן מסביר בהרבה מקומות. תפנים את זה. קח את זה לליבך. זה לא מושג גבוה שלא תוכל להבין. קבל אותו וקשר עצמך אליו. כך אנו מקשרים את עצמנו לחכמה ולחכמה הפנימית שיש בכל דבר.
 
והמטרה היא, שהחכמה והשכל שיש בכל דבר יאירו לך כדי שתתקרב אל בורא עולם דרך אותו דבר. ובלשונו של רבי נחמן: "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר…" (ליקוטי מוהר"ן, א).
 
לכל אדם החשיכה המיוחדת לו, לכן הוא צריך את החכמה הפנימית המיוחדת לו, השייכת לו, בעזרתה יוכל לקשר את עצמו ולהפנים את הדברים לליבו. אדם צריך לדעת שהוא צריך לעשות למען עצמו ברוחניות, גם אם הוא מרגיש שהוא 'מת', כי אם לא יעשה זאת, אם לא יתאמץ בשביל זה, אז הוא באמת 'ימות'. או, אדם שמבין שאם הוא לא יוותר על הכעס והגאווה שלו הוא רק יסבול, משום שזה יוביל אותו לעימותים והרגשות נוראיות עוד יותר. הכאב יהיה גדול יותר.
 
אדם צריך תמיד לבדוק לעומק ולשאול את עצמו: "למה אני לא שמח? אלה לא חיים! אני חייב להתעודד, לשמוח. יש לי מצוות לשמוח בהן…" אתה חייב לברר עם עצמך מה יקרב אותך יותר אל השם בפעולות שאתה עושה?
 
אדם צריך להתקרב אל השם, לברוח מהרגשות כמו 'אני רחוק ועזוב', מהתרדמה בה הוא נמצא, מהאפאטיות.
 
לא מעט אנשים מתלהבים. הם רוצים לעשות הכל בקדושה. "עם הדבר הזה" – בין אם הם אוכלים, ישנים, או בעסקים שלהם – "הדבר הזה יקרב אותי אל השם יותר מכל דבר אחר. למה? משום שאני משליך את עצמי על השם, ממש בדבר הזה שאני עוסק בו עכשיו". בדיוק כמו אדם שעובד את השם – הוא מוודא שכל מה שהוא עושה הוא לצורך עבודת השם. כשהוא אוכל, זה לא רק כדי שיהיה לו כוח לעבוד את השם, אלא – הוא עובד את השם דרך האכילה עצמה. הוא מבקש את הפנימיות, את המימד הפנימי של כל דבר שהוא עושה.
 
אנו רואים איך בכמה שורות יש לנו את המהות של היהדות. לזה אדם צריך להגיע, על זה הוא צריך להרבות בתפילות, להתגעגע ולכסוף, לרצות. אלה החיים שלו, ולא משנה איך הם נראים, מה עובר עליו, הוא יודע שאם משהו לא עובד אז 'זה באמת מה שחסר לי, כנראה ששכחתי להסתכל מתחת לפני השטח…' זאת העצה והדרך לעשות את זה.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה