המשכן הוקם! – פיקודי
פרשת פקודי - יגעת ומצאת תאמין - כאשר הושלמה מלאכת המשכן, הגיעה עת הקמתו. אך לדברי מדרש תנחומא המובאים ברש"י, לא היו ישראל יכולים להקימו, ומשמים זימנו למשה רבנו מלאכת קודש זו...
פרשת פיקודי
יגעת ומצאת תאמין
כאשר הושלמה מלאכת המשכן, הגיעה עת הקמתו. אך לדברי מדרש תנחומא המובאים ברש"י, לא היו ישראל יכולים להקימו, ומשמים זימנו למשה רבנו מלאכת קודש זו. אולם משה רבנו התקשה להעמיד את הקרשים, אשר גובהם התנשא לגובה של עשר אמות (למעלה מגובה בית בן שתי קומות) ועוביים היה אמה על אמה וחצי. "אמר משה לפני הקב"ה: איך אפשר הקמתו על ידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו. וזהו שנאמר: 'הוקם המשכן' – הוקם מאליו" (רש"י בשם התנחומא).
בפרשת ויקהל דובר על כוח הרצון והאמונה ביכולת, הסוללים בפני האדם את הדרך להצלחה. יסוד זה למדנו מתחילת עיסוקם של בני ישראל במלאכת המשכן. הדברים שאנו מוצאים כאן במדרש על אודות סיום מלאכת המשכן, יכולים להוות השלמה חשובה למה שנאמר בעיניין זה. אדם המשתוקק להצליח במשימה העומדת לפניו ואין ביכולתו לבצעה, עלול להיתקל בקשיים תוך כדי הביצוע. אף אם רק יקנן בליבו חשש מפני הקשיים, יש בו כדי להרפות את ידיו ולסגת מהאמון שנתן בעצמו. כיצד, איפוא, אפשר להתמודד עם הקשיים שעומדים בדרך אל ההצלחה? כיצד יוכל האדם להבטיח לעצמו שביכולתו להתגבר על הקשיים והמכשולים? דברי המדרש הנ"ל עונים על כך, לפיכך חוברה פרשת 'ויקהל' לפרשת 'פקודי', וכל זאת כדי שהתמונה תהיה שלמה.
הנה משה רבנו עומד בפני הקושי להקים את המשכן, ובצר לו הוא פונה אל הקב"ה. ההוראה הניתנת לו משמים, היא ביטוי ליסוד חשוב שעל כל אחד מאיתנו לשננו, והוא מאמר חז"ל – יגעת ומצאת תאמין! (מגילה ו:).
לכאורה יש להקשות: מה עניין יגיעה למציאה? והרי מציאה היא דבר שאינו בא אלא באקראי בעלמא ולא כתוצאה מיגיעה? אלא, לימדונו חכמינו כאן שכאשר מדובר בלימוד התורה, אשר חוכמתה עמוקה מאוד, עלינו לדעת, שלא בכוח שיכלנו נגיע לסוף הבנתה. אלא נזכה להבין את עומק דבריה, אך ורק על ידי שנקבל זאת כמתנה משמים. ולכן נאמר "ומצאת", ללמדנו שירידה לעומק ומשמעות דברי התורה היא "מציאה", כלומר מתנה משמים, ולא תוצאה ישירה של התבוננות שיכלית.
אולם כדי לזכות במתנת שמים זו, עלינו לשלם תשלום מסויים. כי תנאי התנה הבורא, תנאי שבלעדיו לא יוכל איש לזכות במציאה שהיא הבנת התורה. התנאי הוא – "יגעת!" – רק אחרי שאדם התייגע, עמל, חקר ודרש והשתדל להבין, רק אז יזכוהו משמים להבין ולהשכיל. היגיעה באה להדגיש שזוהי מתנה ולא תוצאה ישירה של העמל השיכלי. אמרו חז"ל "ומצאת"- כאילו בא לידך הדבר באקראי וללא כל קשר לעמל. כלל זה נכון גם לשאר חלקי עבודת ה' ולאו דוקא ללימוד בלבד.
אף כאן אמר הקב"ה למשה רבנו: התפקיד שלך הוא לעסוק בהקמה ולעשות את אשר ביכולתך. אתה תהיה נראה כאילו אתה מקים את המשכן, אך למעשה הוא יקום מעצמו. כלומר, אחרי שמשה ימלא את חלקו במילוי התנאי של "יגעת" יעשה ה' את שלו ויקים במקומו את המשכן. אמנם יתכן שלא מדובר כאן ביגיעה של ממש על ידי משה רבנו, מכל מקום תחילת ההקמה על ידי התעסקותו של משה וההשלמה בעזרת הבורא, מהווים סמל ודוגמא ל"יגעת ומצאת". – כאן רואים יסוד חשוב שנתן לנו משה רבנו, אשר הוריד את התורה משמים ולימדה את בני ישראל.
סמל ודוגמא
אופן הקמת המשכן על ידי השתדלותו של משה רבנו ועזרת הבורא שבאה בעקבותיה, יכול לשמש סמל ודוגמא גם לחובת האדם בקיום המצוות. אף אם אין דורשים מהאדם לעשות את מה שאין ביכולתו לעשות, על האדם לעשות את המוטל עליו כפי יכולתו. מי שממלא את חובתו כראוי, זוכה לעיתים לראות כיצד משמים משלימים את מה שלא הצליח לעשות.
ועל כך סופר משל:
מלך אחד בנה מגדל גבוה בן מאה קומות והודיע שהראשון שיצליח להעפיל ולעלות עד ראש המגדל, יקבל פרס גדול. מיד באו רבים וניסו את כוחם, אך עד מהרה נוכחו לדעת שאין המשימה קלה כלל וכלל. רבים פרשו מהתחרות כבר בהגיעם אל הקומה השלושים. אחרים התאמצו והצליחו לעלות עד הקומה הארבעים. יחידי סגולה גיבורי כוח התאמצו ביותר, והעפילו עד הקומות שבין השבעים לשמונים. אולם כאשר הגיעו אותם יחידים לקומה השמונים צנחו על סף עילפון ואפיסת כוחות. המשימה נראתה לכולם כבלתי אפשרית, והזכיה בפרס הפכה להיות חלום שנגנז.
יום אחד פשטה השמועה שאדם אחד הצליח להגיע אל הקומה העליונה, וכי הוא עתיד לקבל בקרוב את הפרס הגדול שהובטח על ידי המלך.
ביום קבלת הפרס נאספו המונים לראות האיש, ולשמוע מפיו כיצד הצליח לבצע את המשימה הקשה הזו. קם האיש וסיפר לקהל הנאספים: "כולכם סקרנים לשמוע מהו סוד ההצלחה, כיצד הצלחתי לבצע את הדבר שרבים ביקשו לעשות ולא יכלו. אם כן, גם אני פקפקתי בשלב מסויים אם אצליח. היה זה לאחר שראיתי שבהגיעי אל הקומה השישים חשתי כבדות וקושי גדול בביצוע המשימה. אולם באותו רגע גמלה בליבי החלטה נחושה שאני חייב להצליח, ועם החלטה זו המשכתי".
והמשיך האיש: "כאשר הגעתי אל הקומה השבעים, הרגשתי שכוחותי כלים ממש. אך לאחר מספר שניות של מנוחה, התאוששתי והרגשתי שאני מסוגל לטפס מספר קומות נוספות. אומנם לא ידעתי מה יועילו לי מספר קומות יחידות כאשר בפני עמדו עוד שלושים קומות כדי להגיע אל המטרה, אך המשכתי בכל זאת. אמרתי בליבי, אשתדל לעשות את כל מה שבכוחי. החלטה זו נתנה לי תנופה מחודשת, ובכוחה עליתי עשר קומות נוספות. כאשר הגעתי לקומה השמונים חשתי שהגעתי לסוף כוחותי. לרגע חלפה מחשבה במוחי שחבל להמשיך ולהתאמץ, הרי אל המטרה בודאי לא אגיע, אך מיד התעשתתי ואמרתי לעצמי: קומה נוספת הנך מסוגל לעלות בזחילה? אם כן עשה זאת, שכן החלטת לעשות כל מה שבכוחך! ואכן כך עשיתי, וכשהגעתי צנחתי על הריצפה מאפיסת כוחות. באותו רגע נפתחה לפני דלת של מעלית. גילגלתי עצמי פנימה, ועליתי במעלית עד הקומה המאה".
משל זה ממחיש את דרך העבודה בלימוד ובעבודת הבורא. על האדם לעשות את שלו, ואת השאר יעשה הקב"ה – יגעת ומצאת תאמין!
"ויביאו את המשכן אל משה" (ליקו"מ ח"א, ב)
כל אחד צריך לכוין בתפילתו ולקשר את עצמו לצדיקים שבדור, כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח, וכבר מצאנו שהצדיקים היו קוראים זה לזה בשם משה (שבת קא):"משה, שפיר קאמרת", כי משה זה בחינת משיח, וכן: "עד כי יבוא שילה – זה משה משיח".
ודע, שכל תפילה ותפילה שאדם מתפלל היא בחינת איבר מהשכינה, וכל האיברים הם איברי המשכן, וצריך כל אחד מישראל להביא ולקשר את כל התפילות לצדיק הדור, כמו שכתוב (שמות לט): "ויביאו את המשכן אל משה" – כי הצדיק יודע לעשות מכל התפילות קומה שלמה, כמו שכתוב (שמות מ): "ויקם משה את המשכן" – כי התפילה מאירה לנשמות ומחדשת אותן, וכל זה נעשה על ידי הצדיק שבדור.
"ויקם משה את המשכן" (ליקו"מ ח"א, ע)
למשכן יש את כוח שנקרא כוח- המושך ובכוחו להמשיך אלוקות למקום שבו הוא היה עומד, בחינת (שיר השירים א): "משכני אחריך ונרוצה" – וכל מי שהיה מתקרב אליו יותר היה רץ אליו יותר בגלל הכוח המושך שהיה בו.
מובא במדרש (שמות פ' לא) שהמשכן הוא מלשון משכון – שהוא משכון עבור ישראל שתישרה אצלם השכינה אף אם יחטאו חלילה, "ונתתי משכני בתוככם ולא תיגעל נפשי אתכם" (ויקרא כו). נמצא, שעל ידי המשכן שורה השכינה בישראל.
ואי אפשר להקים את המשכן, אלא רק הצדיק – שהוא צדיק יסוד עולם, שהוא בחינת עפר בחינת משה רבנו שהיה ענו מכל האדם, ועל כן (שמות מ): "ויקם משה את המשכן" – כי אדם אחר לא יכול היה להקים את המשכן, אלא רק הצדיק שהוא בחינת עפר וכוח המושך, הממשיך אלוקות למקום המשכן. והצדיק, על ידי שמחשיב עצמו כעפר, יש לו את הכוח המושך להמשיך אליו את השם יתברך שזה בחינת המשכן, וכל הכבוד שנאמר על המשכן: "וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ) – וכל הכבוד שיש לכל אדם בעולם מקטן ועד גדול, כולם מקבלים רק מהצדיק שהוא בחינת עפר ומשכן הנ"ל וממנו נמשך הכל, וכל הכבוד והגדולה הם רק אצל זה הצדיק. נאמר (מגילה לא): "כל מקום שאתה מוצא גדולתו, שם אתה מוצא ענותנותו" – כלומר, שבמקום שנמצאת השיפלות והקטנות, שם שורים הכבוד והגדולה. ואת כל זה מקבלים מזה הצדיק (בחינת עפר, משה, משכן).
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור