הנקודה הטובה

אתם יודעים, אפילו לאדם הכי
מעצבן בעולם יש נקודה טובה, ואני
התכוונתי ללכת על כל הקופה, לתת
את הצ'אנס והקרדיט למצוא אותה.
גם אצל אותה אישה…
 
 
לא מזמן, היה לי קשר איום ונורא עם אישה מסוימת. זה הגיע למצב בו כבר לא יכולתי לסבול אותה. לא יכולתי לסבול את השיחות איתה, לא יכולתי לסבול את השהות איתה באותו מקום, וגם לא יכולתי לסבול את העובדה ששתינו גרות באותה מדינה.
 
ולא שלא ניסיתי. ניסיתי, מלא פעמים, לנסות להבין אותה, לנסות לעזור לה להבין אותי. השקעתי טונות של מאמצים בניסיון לתקן את הקשר המקרטע הזה, אבל אחרי זמן רב של ניסיונות מבלי להגיע לשום מקום, הנפתי את הדגל הלבן, ופטרתי את עצמי בעובדה שכנראה זה יהיה המצב כל שארית חיי.
 
אבל אז, שמעתי את אחד השיעורים הכי חזקים בחיי, בדיסק של הרב אליעזר רפאל ברוידא. בשיעור הזה, הרב ברוידא מסביר שבכל יהודי בעולם יש נקודה טובה, בלי יוצא מן הכלל. ואם נצליח לגלות את הנקודה הזו, ולהתמקד עליה בעקשנות, דבר זה לכשעצמו יכול לשנות את האדם ולהשיבו אל השם.
 
כששמעתי את זה בהתחלה הייתי מאוד סקפטית. נו באמת, אולי זה עובד עם אנשים הגיוניים, או מתחשבים או אפילו קצת נחמדים. אבל עם האישה הזו? היא הייתה אנוכית וחצופה. האישה הזו אף פעם לא העריכה או הכירה טובה על שום דבר. היא הייתה מסוגלת לומר ולעשות דברים נוראים. איזה נקודה טובה יכולה להיות אצל אדם כמוה???
 
אולם, גם אם זה היה נכון בתחילת הדרך של לימוד האמונה ותהליך יישומה, הבנתי שאם זה מה שרבי נחמן מלמד זה חייב להיות נכון.
 
אפילו לאדם הכי מעצבן בעולם צריכה להיות נקודה טובה, ואני התכוונתי בהחלט לתת את הצ'אנס והקרדיט למצוא אותה.
 
זה לקח כמה חודשים. הצעד הראשון היה, להפסיק לחשוב את כל הדברים הרעים עליה כל הזמן, כי כמו שהמחשבות הטובות שלנו יכולות להשפיע על אדם אחר, כך גם למחשבות הרעות ישנה השפעה בין אם אנחנו מבינים את זה או לא.
 
במשך שבועות, היה לי קרב רציני עם היצר הרע שלי שהתחיל בכל פעם ששטפתי את הכלים, את הבית או הכנתי ארוחה, עם טיעונים כמו 'האישה הזו היא דוגמא לכל הדברים האיומים שישנם, היא בעצמה איומה'…
 
"תשתוק!" צעקתי עליו. "היא יהודיה וחייבת להיות לה נקודה טובה…"
 
אבל למצוא אותה זו הייתה משימה מאוד קשה.
 
זה טבע האדם, לא כך? ברגע שהחלטנו שמישהו לא טוב, כששמנו עליו איקס, לראות את הטוב שבו זו משימה כמעט בלתי אפשרית, ממש קשה. אנו מתעלמים מכל המעלות הטובות שלו ומתמקדים רק במגרעות והחסרונות. גם אם הוא עשה עבורנו דברים טובים, אנו מיד מחברים ומקשרים את זה לתכונות השליליות שלו, ובמקום לראות את המעשה הטוב כדבר שצריך להודות עליו, אנו הופכים לפגועים ואפילו אומללים.
 
זה מה שהיה עם אותה אישה. הרבה זמן הקדשתי למחשבות הרעות עליה, וגיליתי שקשה מאוד לעצור ולהתמקד אפילו בכתם קטנטן של טוב. כמעט והתייאשתי, אבל הבנתי שמציאת הנקודה הטובה שלה היא הסיכוי היחיד שלי לתקן ולשפר את מה שהפך לקשה מאוד, מכאיב ומצער – עבורי!
 
אז ביקשתי מהשם שיעזור לי. וברגע שעשיתי את זה, הוא הראה לי נקודה טובה עליה אוכל לתלות את הכובע שלי… היא לא הייתה גדולה. למעשה, על פי סטנדרטים של אנשים רבים, ה'נקודה הטובה' שמצאתי הייתה מאוד קטנה, כמעט כלום.
 
אבל זה היה משהו.
 
בכל פעם שהיצר הרע שלי מתחיל עוד שיחה עד כמה איומה/אנוכית/גסה/חצופה אותה אישה, הפסקתי לחשוב על האישה הזו והזכרתי לעצמי את הנקודה הטובה שמצאתי.
 
אבל אז הגיע המבחן הגדול: הפגישה הראשונה, פנים מול פנים, מאז אותו מפגש אחרון וממש לא נעים בו ראינו אחת את השנייה. בפעם הראשונה מאז, לא היה אכפת לי מכל התגובות הלא נעימות שהביאו איתן תגובות שליליות.
 
אבל זה קרה רק אחרי כמה שנים, כשהבלתי אפשרי קרה, ובאמת התחלנו ליהנות זו מחברתה של זו, ולפתח כבוד הדדי אחת כלפי השנייה.
 
עכשיו, ארבע שנים מאז, אני רואה שינויים באותה אישה, דברים שחשבתי שלעולם לא יקרו. עכשיו 'אלוקים' זה לא מילה לא יפה בשיחות איתה. עכשיו אני רואה אותה הרבה בבית הכנסת ואפילו נהנית מהמפגש. עכשיו היא מסוגלת לקרוא ספרים ולקבל רעיונות שפעם הרתיחו אותה.
 
עכשיו, אותה נקודה טובה קטנה ויחידה פרחה והפכה לאינספור נקודות טובות.
 
זה באמת הראה לי את כוח התפילה, ובעיקר, את הכוח של דבריו של רבי נחמן מברסלב. אפשר לתקן דברים שנראים כחסרי תיקון ותקנה. אנשים יכולים להטות את הכף לטובה רק בעזרת פעולה פשוטה וקטנה – לראות את הנקודות הטובות שבאחרים.
 
וכאשר כל אחד מאיתנו מחזק אנשים ומקרב אותם להשם, אל תעשו זאת עם הטפות, ביקורת או ויכוחים, רק התמקדו בנקודה הטובה המיוחדת לאדם איתו אתם מדברים, ובקשו מהשם שיעשה את השאר.