הפמיניסטית האנטי פמיניסטית

רוצה להיות פמיניסטית אמיתית?
אז קחי את הבית שלך בחזרה!
כי לא כל מה שהחברה מכתיבה
הוא נכון וכדאי ליישם. תהי אישה
שחושבת מחוץ לקופסה.
 
 
קוראים לי רחלי רקלס ואני עקרת בית אמיתית. אין לי צוות צלמים ומאפרת שרודפים אחרי בכל פינה בבית ומתעדים את מה שאני עושה, כאילו הייתה זו תוכנית בידור (למרות שזה היה יכול להיות משעשע). יש לי שיער אמיתי (מתחת לכיסוי ראש), הגוף שלי לא עבר מתיחות/סחיבות/זריקות בכל כיוון, אלא חווה ארבע לידות (ברוך השם!) ואני, כן בהחלט] עייפה מהמון, אבל ה-מ-ו-ן, כביסות שאני עושה כל יום, וזקוקה למסאז' בכפות הרגליים. לא תתפסו אותי בחנויות יוקרתיות, גם לא תראו אותי יושבת באיזה בית קפה פינתי עם חברות שעות על גבי שעות. וסלון לעיצוב שיער? מה זה?
 
"מסכנה", אתם בודאי אומרים לעצמכם. "ממה היא מתנחמת ושמחה כל כך?"…
 
אם הייתם שואלים אותי בגיל 18 מהן המטרות של חיי, הייתי עונה באופן אוטומטי-רובוטי ש"אני רוצה להיות רופאה (מקצוע שמכניס הרבה כסף, כמו שאמא שלי חושבת) ולהקים משפחה". רגע. תעצרו כאן. שימו לב מה אמרתי קודם – תחילה קריירה, ואחר כך משפחה. למה עניתי לכם תשובה כזו? מאיפה קיבלתי את האידיאלים האלה? איך הם התקבעו להם בהכרה שלי, עד כדי כך שאפילו לא טרחתי לשאול אם הם בכלל מתאימים לי? זה בגלל שאנחנו אנשים מתוכנתים, החברה מתכנתת אותנו לחשוב ולהתנהג כך, ורובנו אפילו לא טורחים לבדוק, לשאול או לחשוב על זה לעומק.
 
בואו נתבונן על התפתחות התנועה הפמיניסטית. התנועה לשחרור האישה התחילה את דרכה ב-1960. עיקר ההתמקדות שלה הייתה לשנות את הדרך בה קיבלה החברה את האישה, ולתת להן שוויון זכויות והזדמנויות. תחומים שנתנו חסות וכוח לנשים בחברה היו אותם מרכזי סיוע לנפגעות מינית, מרכזי סיוע לנשים מוכות, שינויים בתחום הגירושין, חזקה על ילדים ועוד. אין מה לומר, התקדמות חשובה בחברה עבור האישה. שהרי, סוף סוף, נהגו בהן בכבוד ולא כמו בחפצים.
 
אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם.
 
העניין שאני רוצה להתמקד בו הוא מה שהפמיניזם עשה לאישה. לעניות דעתי, ואני שמה דגש על כך שמדובר בדעתי בלבד, הפמיניזם פשוט לקחת את הנשיות מהאישה. מבט ראשון על נקודה זו יהיה על החלק החיצוני – כמה נשים אתם מכירים שלבושות כמו נשים? רובן, היום, לובשות מכנסיים (לרוב ג'ינס), טי-שירט וכדומה. ואני בכלל לא מדברת על זה מצד הצניעות, פשוט מתייחסת לחוסר הנשיות של ימינו. אני גם לא מדברת על נושא האיפור וכל העניינים החיצוניים (רק כדי למשוך תשומת לב, זה מאמר ליום אחר). אני גם לא עושה פה קידום מכירות לכללי ההתנהגות והנימוסים שהכרנו בעבר, אלא רק שואלת – לאן בדיוק נעלם הדיוקן הנשי?!
 
וזה מוביל אותי לנקודה נוספת – ההתנהגות. היום, נשים מרגישות צורך עז (לא יודעת למה) להתחרות בתחומים מאוד גבריים, כולל שתייה ואכילה – מה שנראה כמרשים ומעלף (לא יודעת את מי). וזה בלי להזכיר את נושא הקולניות, כמו של זו הנשמעת בשיחת טלפון, לידך באוטובוס או בגן המשחקים, בה מתוארים פרטים מהדייט של אתמול. וספורט? יש תחום שהן לא משתתפות? אתם בודאי אומרים, רק רגע רחלי, מה לא בסדר בזה? אבל בכנות, מה נשי באישה שנלחמת בזירת אגרוף, שמרימה משקולות, כזו שהגוף שלה נראה גברי ומלא שרירים?
 
נעבור לקריירה. הנה לכם אחד התחומים הכי שנויים במחלוקת. אז קודם כל אבהיר את עצמי ואומר, שאם אישה נמצאת במצב בו היא צריכה לעבוד ולעזור בפרנסת הבית – שתבורך! אני לא מדברת על נשות החיל הללו. אלא, כוונתי היא לאותן נשים שהופכות את העבודה לעבדות של ממש (וכל הבית משתעבד לעבודה שלהן), אלה ששמות את העבודה והקריירה בראש סדר העדיפויות, ואת המשפחה הכי למטה בסולם הזה. החברה של ימינו לא רואה בעין יפה אדם בלי שלושה תארים, לפחות, שמשתרכים אחרי השם שלו. עקרת בית? אוי ואבוי, מי יחשוב עליך ברצינות?
 
הפמיניזם נולד בעקבות חוסר סיפוק של נשים מהשהות בבית, מההתמקדות במשפחה. "הודות" לכמה ספרים בעלי השפעה גדולה להיות עקרת בית הצטייר כמקצוע שלילי ומבזה. לפתע פתאום, אמרו לנשים שיש להן דברים חשובים יותר להשיג בחיים. גרמו להן להרגיש שהן לא מממשות את הפוטנציאל הטמון בהן, בעיקר אם לא תהיה להן קריירה, אם לא יצאו מהבית, מהמשפחה. כתוצאה מכך, נשים החלו להתקדם במקומות עבודה. אבל מה קרה למשפחה? נראה כי אותו קרש קפיצה כאילו התהפך וחובט בזה שרוצה לקפוץ ממנו ל'חיים הגדולים' – נשים צריכות להתמודד עם לחץ אדיר ודרישות תובעניות בעבודה, ועוד לא דיברנו על חיי המשפחה. ואז, אחד משני דברים קורים: הילדים 'עוברים למושב האחורי' ואילו הקריירה תופסת את המושב הקדמי, או שהאישה מחליטה לא ללדת ילדים לתקופה מסוימת, כי הקריירה חייבת להגיע לנקודה מסוימת וילדים בסביבה רק יפריעו להתקדמות הזו. איזו טרגדיה! ואם בכל זאת החליטה ללדת ילדים, איפה נכנסות המלחמות של הבוקר לתמונה? להוציא אותם מהמיטה זאת מלחמה בפני עצמה, אחר כך יש את להלביש, להאכיל, להכין אוכל לבית הספר ו…לצאת למרתון המטורף של העבודה מחוץ לבית (יש פעמים שידרשו שעות נוספות) ו… לחזור הביתה, להכין ארוחת צהריים להיום ומחר, לעשות כביסות, כלים, לסדר את הבית, להשכיב את הילדים, ללכת לישון ו… איך שגלגל חוזר על עצמו… איפה הזמן שלה עם בעלה? איפה זמן האיכות עם הילדים? שיחה איכותית עם הילדים או הבעל? יש לה הזדמנות ליהנות מספר טוב?
 
לכן, ולא פלא, שהרבה משפחות היום מתפרקות (מכירה המון). נכון, הרבה סיבות יש לבתים שמתפרקים, אבל ללחץ האטומי הזה יש חלק לא קטן בטרגדיה של אחוזי הגירושין שעולים ועולים. ועוד לא דיברנו על בגידות. אתם אולי חושבים שאני כותבת לכם מכוכב אחר מהגלקסיה, אבל תחשבו על זה באמת. האם זה כסף? יוקרה? מעמד? האם אתן חושבות, עמוק בפנים, שעקרת בית זה משהו בזוי, שלא מוביל לשום מקום או הצלחה? אם כן, חישבו היטב איך הגעתן לזה. מה כבר לא בסדר להשקיע בבית? לתת יותר למקום שהוא הבסיס וההתחלה של כל אדם – התא המשפחתי שלו?
 
שמתן לב שסוג הפמיניזם הזה, השחרור הזה, גרם לנו להיות האויבים הכי גדולים של עצמנו. כאילו הפכנו לשתי קבוצות, כשבעיקרית נמצאות אותן נשים שחושבות שהקריירה קודמת לכל והיא זו שגורמת להן להרגיש מוצלחות ו"שוות". מפציצים אותנו בכל מיני רעיונות שפשוט הורסים את התדמית העצמית שלנו ואת המשפחה שלנו כאחד. כן, את יכולה להיות אשת קריירה עם הכנסה יפה ותואר נחמד אחרי השם שלך, אבל מי מגדל את הילדים? הנני? הטלוויזיה? מי מקבל אותם עם חיוך על הפנים כשהם חוזרים הביתה מבית הספר? אחרי שעות רבות מחוץ לבית מי בכלל יכול להרגיש נוח בבית? האם יש בו את החמימות והמתיקות שכל כך רצינו וחלמנו עליהם? או שהבית הפך למעין תחנה למשפחה בה אוכלים, ישנים, ויוצאים ליום נוסף?
 
חכמי הקבלה מלמדים אותנו, שכאשר נעזוב את העולם הזה ישאלו אותנו בבית דין של מעלה מה עשינו בחיים שנתנו לנו כאן. ואנחנו, מה נראה להם שם למעלה? אתם חושבים שלמישהו שם למעלה אכפת כמה תארים יש לאדם? כמה לקוחות הוא הצליח לגייס לחברה בה הוא עובד? או מה עשינו עם הנשמות היקרות שהופקדו בידינו – הילדים שלנו? כי בלי ההורים, ובעיקר האמא, מי יוציא מהם את הפוטנציאל האדיר הטמון בהם? מי יגלה להם את זה?
 
הרבה אנשים חושבים שהיהדות היא דת שמפלה בין גברים לנשים, כאשר שמה את הגבר קודם לכל. זאת הטעות הכי גדולה שיכולה להיות. הנשים הן המנכ"ל של הבית, עיקר הבית! מי שלא מסכים, פשוט לא מכיר את דעת התורה בעניין. האישה היא הכתר של המשפחה, וההצלחה של כל בני הבית היא ההצלחה שלה! היא הבסיס והיסוד של הצמיחה הרוחנית והגשמית של המשפחה. לכן את כל כולה היא צריכה להשקיע ביסודות חשובים אלה.
 
אני מניחה שחלק מכן מרימות גבה ואולי גם כועסות על מה שכתבתי. אך אין בכוונתי לגרום לאף אדם להרגיש רע, אלא רק להציג דברים שיגרמו לנו לשאול את עצמנו קצת לעומק. האם את רוצה להיות פמיניסטית אמיתית? אז קחי את הבית שלך בחזרה! קחי בחזרה את המשפחה שלך! כי לא כל מה שהחברה מכתיבה הוא נכון וכדאי ליישם. תהי אישה שחושבת מחוץ לקופסה. פמיניזם אמיתי הוא להיות האישה הכי מדהימה ונפלאה שאת יכולה להיות. לא משהוא שאת לא, כמו גבר למשל.
 
אם את רוצה להכיר את המושג פמיניזם באמת, לממש את הפוטנציאל האדיר שבך כאישה, אני ממליצה לכל אישה ובחורה לקרוא את הספר חכמות נשים של הרב שלום ארוש. כן, הקריאה בספר זה תאתגר את כל מה שלימדו אתכן להאמין ולחשוב על נושא האישה המשוחררת. ללא ספק, את הצמיחה שתחוו שום מושג חברתי לא ייתן לכן. יהי רצון שנזכה לזה, אמן.