התחזקות

 

צריך האדם לראות להאריך ימיו – כלומר, שיראה שכל יום וכל שעה שבאים אחר כך, שהיו ארוכים גדולים ורחבים יותר בתוספות של קדושה, וכן בכל פעם ופעם. ובכל יום ויום יראה לרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדושה וטהרה. וזה עיקר אריכות הימים, כי כל יום ויום ממקום שמתחיל אצל כל אחד ואחד, בתחילה הוא קצר, כלומר שבתחילת היום קשה עליו מאוד העבודה שצריך לעשות באותו היום, ועל כן צריך התגברות גדולה מאוד בכל יום ובכל שעה שלא יפול מכך שרואה בכבדות את העבודה בכל יום, אלא רק יתחזק בכל יום להתחיל מן המיצר והדוחק והכבדות הגדולה כפי מה שיוכל להתגבר, ורק אחר כך מתרחב והולך בעבודתו יתברך, וכל שעה ושעה שבאה אחר כך יראה כיצד להגדילה ולהרחיבה בקדושה. וכך בכל יום מימיו שיהיו הימים האלה מתרחבים בתוספת קדושה יתירה מיום קודם, וכן לעולם – וזו אריכות ימים. ולזה זוכים על ידי יראת השם, בחינת: יראת ה’ תוסיף ימים.

 

 

 

פעם אמרו האפיקורסים שקרבם רבנו באומן, לרבנו: "אילו היה הקיסר קודם חי והיה פוגש ומתוועד איתכם ורואה את חוכמתכם – היה מוריד את כתר המלכות מראשו ומלבישו לכם" –  כי הקיסר הראשון היה מאוד חכם, אולם הקיסר של היום אינו בר דעת גדול. והם (האפיקורסים) היו קרובים למלכות והיה להם שרביט זהב מהקיסר שקיבלו אותה במתנה לאות הוקרה.

 

כשהתקרבו האפיקורסים לרבנו, ונודע להם מחוכמתו הגדולה של רבנו, שיבחו אותו מאוד לפני הקיסר הצאר, ושלח הצאר מכתב לרבנו, אולם המכתב הגיע לאומן לאחר הסתלקותו של רבנו.

 

 

פעם באחת מנסיעותיו, היה רבנו אצל רבי יהושע מזשירין, תלמידו. כשחזר רבנו מנסיעתו שיבח את רבי יהושע ואמר: "הייתי אצל יהושע שלי בזשירין וראיתיו מתפלל – חתיכת מנחה!".

 

 

פעם שאל רבי נפתלי את רבנו על דבר הכתוב: "יהב חוכמתא לחכימין", אם הקב"ה נותן חוכמה רק לחכמים, מה יעשו אלו שאינם חכמים?

 

ענה רבנו: כתוב "כולם בחוכמה עשית" – אם כן לכולם יש בחינת חוכמה שעליה מוסיף הקב"ה ברחמיו עוד ועוד חוכמה.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.