זה נמצא ממש מתחת לאף

רשימה של מנזרים מהודו ועד
כוש, כולל כמה שבטים אינדיאנים
בדרום מערב ארצות הברית, הם
חלק מהמקומות בהם חיפש את מה
שנמצא ממש מתחת לאף שלו…

ישבתי בבית המדרש להנאתי ביום שבת קודש אחר הצהריים, מתענג על סוגיה בהלכה כשלצידי ערימת ספרים פתוחים על השולחן, כשהתקרב לעברי צעיר אשדודי שהשתחרר לפני שנים מועטות מצה"ל, עם קוקו ועגיל באוזן. "כל הכבוד", אמרתי לעצמי, "הגיבורצ’יק לא מתבייש להיכנס לבית מדרש חסידי!" אחד כזה עם עזות דקדושה בודאי יגיע רחוק…

"אתה הרב לייזר מהישיבה של הרב שלום ארוש?" שאל.

"נכון!" עניתי, והזמנתי אותו לשבת על הספסל מולי.

"זה באמת נכון שאתה בעל תשובה ויוצא יחידה מובחרת בצה"ל?"

"גם נכון, אחי הצעיר. תכל’ס, איך אוכל לעזור לך?" שאלתי.

"אני מחפש", אמר הבחור, "ולא יודע בדיוק מה. הייתי כבר בקטמנדו ובכל המרכזים הרוחניים בהודו ובתאילנד. הייתי גם ביפן, במצרים, בפרו ובאמזונס. ראיתי עולם ולא מצאתי את מה שאני חושק באמת".

"במה אתה חושק? כיפים, בחורות, אקשן?" עשיתי את עצמי כאילו לא מבין אותו בכלל, כדי לדרבן אותו הלאה.

"בכלל לא", הגיב תוך כדי נענוע ראש. "אני מחפש משהו פנימי – לנשמה. לא סתם משהו חיצוני".

אמת, הבחור קצת סתר את עצמו. הוא טען שמחפש פנימיות, אך דאג שהופעתו תהיה בדיוק כמו הסטייל של "מחפשי הרוחניות" הישראלצ’קים בהודו – טוניקה לבנה, מכנסיים רחבות, סנדלים, קוקו ארוך, רצועת עור על צווארו עם איזה תליון מהמזרח הרחוק – ממש מדי אל"ף של צה"ל – צבא החיפושים לרוחניות… אחרי ששאלתי אותו איפה חיפש, הוא נתן לי בעל פה רשימה של מנזרים למיניהם מהודו ועד כוש, כולל כמה שבטים אינדיאנים שביקר בדרום מערב ארצות הברית.

"רוצה לשמוע סיפור?" שאלתי.

"רציתי לבקש עצה", ענה, לא כל כך מתלהב לשמוע סיפור.

"הסיפורים שחסידים מספרים מכילים טונות של עצות טובות. אין דבר כזה ברסלבר שלא מספר סיפורים – למדנו את זה מרבי נחמן זכר צדיק לברכה – הוא היה אלוף מספרי הסיפורים". לא השארתי לבחור ברירה, סגרתי את הספרים שלי על מנת להציל נפש בישראל, וסיפרתי לו את הסיפור הבא:

אמרתי לבחור המחפש שעניינו דומה למעשה של רבי אייזיק מקראקא שבמדינת פולין. אותו רבי אייזיק חלם לילה אחד חלום. בחלומו, ראה שבעיר אחרת במדינת הונגריה מתחת לגשר מסוים נמצא איזה אוצר. רבי אייזיק אמר לעצמו ‘חלומות שווא ידברו’ ולא השגיח על החלום בכלל. אך מכיוון שחלם את אותו חלום כמה לילות רצופים בלי הרף, לא היה לו מנוח, לכן היה מוכרח לבדוק אם יש דברים בגו. הוא נסע להונגריה, לאותה עיר, כדי לחפש את האוצר שמתחת לגשר. ביקש ולא מצא. הוא הלך נבוך אנה ואנה לאורך הנהר שמתחת לגשר, ואמר בליבו: "הלא דבר הוא שחלמתי כמה פעמים, מה זה? מוכרח להיות משהו…"

בין כך ובין כך עבר שם איש אחר על הגשר וראה רבי אייזיק הולך אנה ואנה במבוכה, ושאל אותו מה הוא עושה, מה זה ועל מה זה שהוא הולך הלוך ושוב כמו נמר בכלוב. רבי אייזיק סיפר לו את החלום שחלם. אמר לו חברו, שלא הכיר אותו מעולם, "אתה נותן את דעתך כל כך על החלום? הנה, גם אני חלמתי חלום. חלמתי שהייתי בביתו של יהודי בשם רבי אייזיק מקראקא. חלמתי במשך כמה לילות שבבית של אותו רבי אייזיק מקראקא נמצא מתחת לתנור אוצר גדול. האם אני טיפש, שאטריח את עצמי לנסוע עד לקראקא שבפולין? האם אסע לשם ואבקש את הרבי אייזיק ההוא שיחפש מתחת לתנור שלו? הלא מעשה שוטה זה ושטות גמור הוא". כששמע רבי אייזיק את הדברים, מיד נסע לביתו וחיפש מתחת לתנור ומצא את האוצר. עד היום, יש בית הכנסת בקראקא שנקרא על שמו…

הבחור פתח זוג עיניים: "לא יכול להיות…"

"אלף אחוז אמת", אמרתי. הסיפור הזה ידוע היטב לכל חסידי פולין. תשאל את מי שאתה רוצה – מגור, מאמשינוב או מסוכאטשוב – ויאמרו לך שזו האמת לאמיתה".

"הרב לייזר, אתה רוצה להגיד לי שהאמת מתחת האף שלי?"

"ידעתי שאתה לא טיפש, ידידי. אחרת, לא הייתי מרים את ראשי מהגמרא. גם אני חיפשתי בכל העולם, עד שהקדוש ברוך הוא עורר אותי".

"ואיפה האמת?" הוא שאל תוך כדי נבירה בערימת הספרים שלי.

"כאן". בהשגחה פרטית נפלאה על השולחן היו מונחים הספרים "ליקוטי מוהר"ן" של רבינו נחמן מברסלב ו"שערי תשובה" לרבינו יונה. "שני הספרים האלה יאירו לך את הנשמה. לא צריך את הודו ולא את האמזונס. כאן בארץ ישראל, בשטיבלאך הפשוטים שלנו, יש הארה שלא תמצא בכל העולם. כאן, כמו שאמרת ובצדק מוחלט, ממש מתחת לאף. בוא נלמד משהו ביחד…"

שוב בהשגחה פרטית נפלאה, פתחתי את ה"ליקוטי מוהר"ן" (חלק ב’, תורה ע"ח) וזה מה שהיה כתוב: "וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא, חַס וְשָׁלוֹם, בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲפִלּוּ אִם מֻנָּח בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף – עַל – פִּי – כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, וִיקַיֵּם "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי" (יוֹנָה ב), וְיַחֲזִיק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל, כִּי גַּם הוּא יָכוֹל לַחֲזֹר וְלָשׁוּב וּלְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה עַל – יְדֵי הַצַּדִּיק…"

כמובן שאסור להשתמש במצלמה בשבת, אז החיוך של הבחור מונצח רק אצלי בלב.

"הרב לייזר, נדמה לי שבאתי הביתה".

"ברוך הבא, ילד. רבינו מחכה לך". ואז הגבאי התחיל לצעוק, "מנחה, מנחה…"

מישהו עם קוקו ועגיל השלים את המניין.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net