זה קורה פעם בשנה: השבת הגדול

הרשו לי בבקשה 'לדלג' על התסריט של
יום הדין שכולם מתארים בכל מיני צבעים,
ולומר לכם שההכנות לשבת הקרובה,
השבת הגדול, יטו את המאזניים לטוב ביותר.
כן, זה בהחלט תלוי בנו.
 
 
השבת הקרובה ידועה גם בשמה המפורסם – השבת הגדול.
 
כן, את הלחץ וה'בטן המתהפכת' הרבה מאיתנו מרגישים. הרבה דברים קורים בעולם ובארצנו הקטנטונת, ומי יודע אילו השלכות יש לכל מה שקורה. הרב אמנון יצחק שליט"א אמר לא מזמן שכנראה תפרוץ מלחמה לפני פסח, והשאלות עולות מאליהן: האם ישראל תתקוף את אירן? האם אירן היא זו שתתקוף? ובכלל, אפשר לסמוך על ארצות הברית?
 
אם תשאלו את הרב שלום ארוש, הוא רק יחייך אליכם בסבלנות. אלה דברים שלא צריכים, עם כל הכבוד, להטריד אותנו – לנו אין על שאלות אלה תשובות. אדרבה, הדברים האלה רק מסיחים את דעתנו מהדבר האמיתי – מהתכלית, מעבודת השם, מלהתכונן לשבת הגדול, לעשות תשובה ולהוציא את כל הזבל מהנשמות והבתים שלנו, ולהתכונן לפסח. זהו.
 
השבת הגדול מסמלת מסירות נפש בקיום המצוות ובשחרור הרוחני.
 
המדרש (מדרש רבא) מלמד אותנו, שכאשר בני ישראל לקחו את הכבש שיועד לקורבן הפסח, ביום שבת, י' בניסן – השבת שלפני יציאת מצרים, בכורי מצרים התגודדו סביב בני ישראל ושאלו אותם למה הם עושים את זה. בני ישראל אמרו להם שזהו קורבן הפסח לאלוקי ישראל שיהרוג את בכורי מצרים. והם (הבכורים המצריים) הלכו לאבות שלהם ולפרעה וביקשו ממנו שישלח את עם ישראל לחופשי, אבל הם סרבו. מלחמת אזרחים פרצה באותו זמן והרבה מאזרחי מצרים נהרגו.
 
המדרש הזה הוא הוכחה עתיקה לכל פעם שעם ישראל מקיימים מצווה במסירות, אז בורא עולם נלחם את המלחמות שלנו. הרב שלום ארוש מרגיע אותנו ואומר לנו לא לדאוג משום דבר, אלא רק להתחזק באמונה ולהפיץ אותה. ותראו כמה שהוא צדק. האייטולה ואחמדיניג'אד נמצאים במחלוקת כבר זמן רב, חמאס חזר לזירת ההתקוטטות עם הפת"ח, וכולם יודעים מה קורה בסוריה. ולכל זה אין שום קשר לישראל (משהו שהיא עשתה כדי שאחד מהגורמים הנ"ל יתפתח). הכל מהשם. אז כדאי מאוד שנפסיק לדאוג, שנתחיל לנקות את הארונות ונפיץ את האמונה הכי חזק שאפשר.
 
בעל ה"טור" מלמד אותנו שהכבש היה אחד מהאלילים של המצריים. יהודים רבים, אחרי 210 שנות טמיעה בתרבות המצרית אימצו את הבהמה הזו כאליל. אבל כשהשם ציווה לקחת כבש ולקשור אותו למיטה למשך ארבעה ימים עד שיוקרב כקורבן פסח, היהודים עזבו מיידית את העבודה הזרה בה עסקו ומילאו במסירות נפש ובאומץ את המצווה, מול עיניהם המשתאות של המצריים שרתחו מזעם וכעס על היהודים. בעיני המצריים לא היה יכול להיות דבר מחלחל ומזעזע יותר מאשר לראות את האליל שלהם נשחט לנגד עיניהם. זה היה נס גדול שנתן לשבת הקרובה את שמה – השבת הגדול.
 
והיום, כמה אנשים בשנות הגלות הארוכה מאמצים את האלילים של ימינו? למה הרבה ילדים מבני עמנו לא לומדים אמונה, ומאמצים כל מיני ביטויים לועזיים עד שכמעט העברית לא נשמעת מפיהם (גם הרבה מבוגרים מדברים כך) ובמקום "שלום" אומרים "היי", במקום "להתראות" אומרים "ביי"? למה כדורגל ביום שבת יותר חשוב משבת הגדול? אין הבדל בין האליל המצרי – הכבש, לאלה שהרבה אנשים בימינו מאמצים. בשבוע של שבת הגדול יש הזדמנות אדירה לחשבון נפש, לבדוק בתוכנו שאין שום עבודות זרות נסתרות או מוסוות. כי עבודה זרה, כמו החמץ, אסורה בכל דרגה שהיא. לנקות את עצמנו מכל ההשפעות הזרות שדבקו בנו בכל שנות הגלות הארוכה הזו – היא המשימה האמיתית שלנו לפני פסח.
 
מה שהאיראנים או האמריקאים יעשו לא צריך להדאיג אותנו. ליבי יוצא אל רבים מבני עמנו שלא בוטחים אפילו בצורה המינימאלית בהשם. הפעולות שלנו בשבוע הקרוב – במסירות נפש שלנו ובהכנות לפסח, הניקיון הפנימי והרוחני וחיזוק האמונה – יטו את המאזניים לטוב ביותר.
 
הרשו לי בבקשה 'לדלג' על התסריט של יום הדין שכולם מתארים בכל מיני צבעים. אנחנו פשוט נמשיך את העבודה שלנו, והשם יעשה את שלו. נראה ניסים גדולים. השם יילחם את המלחמות שלנו בדרכים הנפלאות שלו. אנחנו לא צריכים ערבויות והבטחות מאף אחד. נעשה את מה שמוטל עלינו לעשות, נתכונן לחג בשמחה ובקדושה ונשאיר לבורא עולם לעשות את החלק שלו. כי ברגע שנעשה את מה שמוטל עלינו בנאמנות, השם יקיים את הבטחתו בנאמנות. ויהי רצון שנזכה לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"