חוט של שמחה

ריבונו של עולם, מה קורה כאן?! יצאתי החוצה לדבר איתך ואני מוצא את עצמי חומד את ביתם של שכניי?! זה מה שיעשה אותי שמח?

4 דק' קריאה

ד"ר זאב בלן

פורסם בתאריך 05.04.21

ריבונו של עולם, מה קורה כאן?!
יצאתי החוצה לדבר איתך ואני
מוצא את עצמי חומד את ביתם של
שכניי?! זה מה שיעשה אותי שמח?
 
 
עמדתי מאובן מול האחוזה היפה והמעוצבת. עיניי החמדניות שרדו את העושר והשפע שנראו על כל פינה שלה, את הקשתות המקומרות, את עבודות הלבנים המורכבות והמיוחדות, את הבית הענק מלא החדרים והטרסות לרוב. גם את הגינה השופעת צמחים ועצים, פריטי הנוי, הספסלים והכיסאות שעוצבו במיוחד. ומסביב לכל זה, מלא עצים ופרחים נדירים. הכל מסודר להפליא. קיר לבנים מדהים, שער ברזל וגדר עצים הקיפו את הנכס הזה.
 
למרות היותה ממוקמת בסוף שכונה חרדית מלאה בבתים ישנים, האחוזה המדהימה הזו תופסת את העין של כל מי שעובר שם. הגודל והשפע שלה נראים שונים מהנוף הישן המשתקף במקום.
 
וזה לא נגמר בזה. אני, באופן אישי, מדמיין לא פעם את עצמי מהלך בין שבילי הגן של האחוזה בלילה. זה מקום נעים ושקט לחשוב מעט על מה שעובר עליך וגם ולהתפלל. אבל הלילה, יותר מכל לילה אחר, נגררתי לתוך השפע והיופי שלה, כמו נמשך אליו כאל מגנט. בריזה נעימה הביאה איתה את ניחוח הפרחים שעבר את הגדר המפרידה ביני ובין האחוזה. הרגשתי שאני נסחף, הולך לאיבוד. כל כך רציתי להיות הבעלים של האחוזה הזו, זו שניצבת מולי ומסיתה אותי מהתפילה שלי.
 
כוח הדמיון היה חזק ממני. נכנסתי לעולם אחר, אבל לא אחד כזה שעושה לי טוב. פתאום, מצאתי את עצמי הולך בין החדרים של האחוזה שלי, מלטף ברכות את הרהיטים שלי ומעריץ את יצירות האומנות שלי. ולבסוף, אפילו מתיישב בראש שולחן ארוך שסביבו יושבים מאות אורחים חשובים ו'נחשבים'. באותו רגע עמדתי להעביר להם מסר חשוב מאוד, אך תודה לא-ל שבדיוק התעוררתי מההזיה הזאת.
 
ריבונו של עולם, מה קורה כאן?! יצאתי החוצה לדבר איתך ואני מוצא את עצמי חומד את ביתם של שכניי?!
 
האמת, גם אם האחוזה הייתה שלי לא יודע מה הייתי עושה איתה. חוץ מכאבי ראש, לא היה לי כלום. כי באמת, למי יש זמן לחשוב על כל הפרטים הקטנים של עיצוב בית שכזה, לשמור על הסטייל לאורך כל הדרך? מה הייתי עושה אם הייתי צריך לשנות את מיקומם של הפריטים? להחליף? לנקות? ואיפה בכלל אפשר למצוא תחליף לברזים יוקרתיים כאלה? שום דבר לא בסטנדרטים המוכרים לנו. אם הייתי הבעלים, האחוזה הייתה מאבדת את קסמה והודה. לא היה עובר הרבה זמן והמון פריטים היו צריכים תיקון, שיפוץ וטיפול בהול בגינה שהייתה הופכת לחלקת אדמה מוזנחת.
 
אחרי התפילה בבית הכנסת, שיעור תורה, תפילה אישית (התבודדות) והפצת דבריו של רבי ומורי – הרב שלום ארוש – כמה זמן היה נשאר לי להחליף את הנורות המיוחדות-מוזרות-משהו באולם הנשפים הפרטי שלי, או את האריח הסדוק במסדרון? במקום בו אני גרם עכשיו אריח סדוק מוסיף לאופי של הבית ושל הבניין הישן כולו, אבל באחוזה?! הגזמנו. זה טעם של עניים.
 
בקיצור, להיות בעלים של אחוזה כזו זו משרה בפול-טיים-ג'וב!
 
רוב האנשים המדוכאים עד עמקי נשמתם שטיפלתי בהם כפסיכותרפיסט היו עשירים כקורח. ולא רק שהעושר שלהם לא עוזר להם, אלא שהחרדות והדיכאון רק החריפו עם הזמן וככל שהעושר גדל.
 
אחד המטופלים היה עשיר שבחשבון הבנק שלו יושבים להם בנחת מיליוני דולרים (בארצות הברית). הוא נהג להרים את הטלפון ובמחי צלצול לתת מיליון דולר תרומה-תמיכה לארגוני נזקקים. כדי לטפל בו הייתי צריך להגיע לאחוזה שלו. למה? כי הוא פחד לעזוב את האחוזה! פעם המטופל הזה תרם מיליון דולר לארגון גדול שעוזר לילדים חולים. לכבוד המאורע, מנהלי הארגון עשו 'דינר' חגיגי והזמינו אותו כאורח הכבוד. הבן אדם לא יוצא החוצה אפילו לבית הכנסת להתפלל. טונות של תרופות היו באמתחתו אבל שום דבר לא עזר לו. בפעם האחרונה שראיתי אותו, אשתו כבר הייתה מוכנה להתגרש והוא עדיין התחבא מהעולם בתוך כלוב הזהב שלו.
 
מטופל נוסף, עשיר כקורח במקום אחר של העיר, פיתח סוג של תגובה מוזרה, מעין שילוב קטלני של דיכאון-חרדות-ייאוש לצליל פעמון דלת ביתו. הוא היה נכנס לפאניקה!!! כשמישהו צלצל בפעמון או כשהטלפון צלצל ואותו אדם ביקש צדקה. הכסף שלו הפך אותו לבן אדם הכי אומלל שהכרתי. הוא פחד שירוקנו לו את החשבון והוא יישאר עני וחסר בית.
 
ואומרים חז"ל: "מרבה דאגות, מרבה נכסים". התשוקה והתאווה לכסף היא קטלנית. ידוע היטב לכל שאחוז מקרי ההתאבדויות בקרב עשירים הוא הרבה יותר גדול מאצל העניים. מצד שני, אנשים ששמחים בחלקם זוכים לתענוג גדול יותר מחייהם הפשוטים, כמו גם מנכסיהם הפשוטים והלא יקרים, מאשר אדם עשיר שחי עם כל הלוקסוס שהעולם הזה מציע. הוכחה לכך הייתה בימים בהם קיבלנו לחם מהשמים  המן – במשך ארבעים שנות נדודינו במדבר. לאלה שהאמינו, ולא רק בחלק הגשמי שלו – למן היה טעם של גן עדן. אבל הסקפטיים לא זכו לזה, הם טעמו משהו שטחי ורדוד.
 
זה לא סוד שהעניים הם אנשים הרבה יותר שמחים מהעשירים, והרבה פחות מפונקים. ומכיוון שאף אחד לא נותן להם נדבות, הם פונים לבורא עולם בכל מה שהם צריכים, ובדרך זו משרישים בילדיהם את הגישה המדהימה והיפה מכל לחיים. הורים עניים עובדים קשה כדי להעניק אהבה וחום לילדיהם, שהרי דברים גשמיים בעזרתם אפשר לשחד את הילדים הם לא מנת חלקם. האופציה הזו לא רלוונטית.
 
אדם שמאמין באמונה שלמה שברצון הבורא הוא יקבל בדיוק את מה שהוא צריך, בזמן ובמקום הנכונים, זוכה לפתח חסינות וכוח מבעיות רבות שצצות בחיים ואיתן, נרצה או לא, חייבים להתמודד. לאדם כזה קל יותר.
 
בחזרה לעצמי. עזבתי את האחוזה והסתכלתי על פתילי הציצית שלי שעפו ברוח,
 
ואז הבנתי:
 
במחשבה לטווח הארוך, איזה טוב ייצא לי מרולס-רויס או אחוזה חלומית כזו? במקודם או במאוחר הכל יתמוטט. 'כשאחוזה זו תתמוטט', חשבתי לעצמי, 'הם בטח ישתמשו בשטח לבנות בנייני דירות'.
 
בהשוואה לציצית שלי, שעולה לא יותר ממאה שקלים, כל העושר שבעולם לא שווה כלום!
 
שאלה: האם טריליון דולרים מזכה את האדם בחיי נצח, סיפוק, שמחה ואושר?
 
תשובה: לא! אבל הציצית בהחלט כן.
 
הציצית מזכירה לאדם שהוא יכול לשלוט בתאוות שלו בעזרת משמעת ושליטה עצמית. אלה המפתחות היחידים לאושר והשמחה של האדם.
 
ובדיוק כמו שעיניי וליבי התפתו לרדוף אחרי התענוגות, יופי ודברים גשמיים, הציצית של השם הזכירה לי את היופי והשמחה האינסופית שמחכה לי בעולם הבא.
 
אז מה שווה יותר?
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום במשך 32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שאת רוב שעות יומו מעביר בבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א. אתם מוזמנים לבקר בבלוג החדש של ד"ר בלן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה