חתיכות של יש
נכון, ה"יש" נמצא כאן ובאמת אני מודה עליו. אבל, ריבונו של עולם, מה קורה עם כל מה שאין?! שרון רוטר מרכיבה את הפאזל המבלבל של 'יש ואין'.
לחץ. תמיד בזמן הזה אני בלחץ. סקירה מהירה על חיי מאשרת לי את שכבר ידעתי ואני משחררת אנחה, תודה לא-ל שיש לי על מה להילחץ.
מה אתם מסתלבטים עלי? אני לא ממציאה וזה לא סרטים שלי, כי הפעם אובייקטיבית יש לי על מה להילחץ! מה זאת אומרת על מה? על כל מה שקרה ועל כל מה שקורה ועל כל מה שצריך לקרות ועל כל מה שלא.
על הניקיונות לפסח ועל כל השאיפות שבניתי לעצמי כל השנה, כדי להגיע לזמן הזה, וסופסוף לנקות את המרפסת שהפכה למחסן ואת הפנלים שלא נגעתי בהם מעולם ואת המסגרות של החלונות שכבר שחורות מרוב אבק. וגם את המיונים שכחתי – של כל הבגדים והצעצועים שלא צריך. ואין הרבה הצעות עבודה והילדה מתקשה בלימודים, ולבעל כבר נמאס שהוא חוזר מהעבודה ורואה אותי שוב עם פרצוף מבואס, ואין לי רעיון מה להכין לארוחת צהריים ואין לי כוח להכין ארוחת ערב ואני שונאת את עצמי, שבסוף מרוב רעב הילדים אוכלים קורנפלקס עם חלב…
כל כך קל לי להסתכל ולראות את מה שאין. משום מה, זה קופץ מעל פני השטח כמו חמור בראש, ולא משנה לאן אני מסתכלת זה מאפיל על כל שאר. ה"יש" נותר עזוב ואומלל משל היה פירורי פירורים שלא שווים התייחסות בכלל.
נכון, ה"יש" נמצא כאן ובאמת אני מודה עליו. אבל מה קורה עם כל מה שאין, ריבונו של עולם?! מה עם כל הפוטנציאל הלא ממומש שלי? מה עם כל הרצונות? עם כל החלומות? עם כל האפשרויות הלא ממומשות? עם כל מה שנראה לי שככה זה צריך להיות?עם כל ההזדמנויות שנקרות בדרכי? איפה נארגים כל אלו בשמיכה של חיי? מתי כבר אזכה לעלות על דרך המלך ולצעוד בה בבטחה?
יש כל כך הרבה "אין" בחיים שלי, שאני כמעט ולא מצליחה ליהנות מה"יש".
מאמרים נוספים בנושא:
מה עושה לכם את זה, הספל או הקפה?
זה לא ממש אשמתי שאתה מחסיר ממני את כל מה שנראה לי, שאמור להיות לי. הרי בתכל'ס, בשבילך זה קלי-קלות לביים לי את התסריט שאני כותבת ועמלה עליו. וזה גם אחלה תסריט לפי דעתי.
הרי אני לגמרי שם, מוכנה להתחשב בחוקים שקבעת, בזמנים ובסדרים ואפילו מוכנה לעבוד קשה בשביל לקיים הכל כמו שרצית. אבל ברווחים שנוצרים, נראה לי שאפשר בהחלט לספק את מבוקשי. וזה לא ממש הרבה, זה די בסיסי לדעתי.
כן, יש לי רצונות. זה שוב לא ממש באשמתי. אתה שמת בי את הרצון, את הכישרון, את הרעב לחיים. ובמקום לממש אותם כפי שנראה לי שאני צריכה, אתה מחליט אחרת ואני שוב תקועה בעולם הדמיון, מלקטת פירורים של התממשות חלומותיי ומתרכזת שוב ושוב בפספוס הפוטנציאל.
בכל מקום שבו אני מתבוננת אני רואה את החסר. בפרנסה – זה ממש לא זה, בהגשמה העצמית – דרוש שיפור, בזוגיות – רחוק מלהיות מושלם, בילדים – עבודה קשה ובצידה פירורים של נחת, בבית – עול סיזיפי שלעולם לא נגמר.
"אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי" (תהילים כ"ב). איפה אתה השם? האם אתה באמת מצפה ממני לתפקד במציאות הזאת של חיי? הרי הכל כל כך קשה…
קשה לי עם הילדים שהם קטנים וזקוקים לי, ולשכנה קשה שהילדים גדלו ועזבו את הבית, ולחברה הגרושה שלי מתל אביב קשה עם הילד שלה שגדל אצלה רק חצי מהזמן. לכולנו כל כך קשה, אובייקטיבית! כל אחת שחקנית ראשית בתסריט חייה, שהפוך לגמרי מזה של אחותה, אבל כולנו בלי יוצאת מן הכלל זקוקות דחוף לישועה.
ואני, כמו אחיותיי, מחכה כבר לגאולה הכוללת, זאת שתסחוף את כולנו אחריה עם שובל גדול של אור בריח ניחוח של קינמון ותפוז. אבל בינתיים, אני מתנחמת בלהריח את תמצית שמן האשכולית בבקבוקון הקטן, בלשתות תה קינמון מתוק וללקט מחיי פיסות של "יש" – למתוח אותן כמה שיותר כדי כסו על החורים של "האין", ולחבר אותן לשמיכה אחת גדולה של גאולה בתוך הניקיונות שמזככים, המיונים שמקלים על הנשמה, ההגשמה העצמית שאולי תופסת כיוונים חדשים, הילדים שכל כך מקסימים ומשמחים, הבעל האוהב והמפרגן ובכוכבת התורנית של ארוחת הערב – שני מגשי פיצה בארבעים ש"ח בלבד.
ולזה אפשר גם לקרוא גאולה…
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור