ימי עליה וימי ירידה – פרשת השבוע דברים
פרשת השבוע דברים - כל הבריאה פועלת ברצוא ושוב וזה אחד מחוקי היסוד של המדע והפיזיקה. זה גם מה שמלמדת אותנו פרשת דברים.
כמובא בספרים קדושים, הוכיח משה רבינו את כלל ישראל לפני מותו, וכל שמות מקומות המסע הם רמזים על מה שקלקלו, כגון בערבה בהר ובשפלה ובנגב וגו' ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל (דברים א,ז). אף על פי כן, לא שייך לומר שצדיק הדור יזכיר תקלה מבלי ללמד דרך תיקון.
רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע מלמד (קיצור ליקו"מ קמא, תורה ו, אות ח-ט), שמי שרוצה ללכת בדרך התשובה צריך בקיאות כפולה: בקיא ב"רצוא" ובקיא ב"שוב", היינו שיתחזק בדרכי השם תמיד, בין בעליה ובין בירידה. ואם בעליה, שלא יעמוד בסיפוק עצמי אלא ישאף ליותר, ותמיד יעשה תשובה על המדרגה הקודמת, שעבד את השם יתברך ממדרגה נמוכה יותר, ואז כל ימיו בתשובה מעולה.
ואם בירידה, אפילו אם ייפול למקום שייפול חס ושלום, אל יתייאש לעולם, כי הקב"ה מלאה הארץ כבודו ונמצא בכל מקום, אפילו בשאול תחתית. רק יחפש ויבקש את הקב"ה ויחזק את עצמו בכל מקום בכל מה שיוכל, ואפילו במדרגה הנמוכה ידבק עצמו אליו יתברך. ויהיה מה שיהיה, מי שמחזק את עצמו מכל מקום באשר הוא שם ויתאמץ בעבודת השם תמיד, ולא ייפול ברוחו כלל, רק יצפה בכל עת לעלות למדרגה גבוה יותר, אזי ימין השם פשוטה לקבל תשובתו, ואשרי לו. עד כאן יסודו.
זהו מה שמרמז משה רבינו ע"ה, בערבה בהר ובשפלה בנגב. בערבה בהר, הם ימי העליה בחינת בהר, כשעבודת השם ערבה לו מאוד. ובשפלה בנגב, אלה ימי הירידה בחינת בשפלה, כשמרגיש שעבודתו גרועה ואינה פועלת כלום, שתורתו ותפילתו אינן עושות פירות בחינת יבש כעץ יבש כנגב. וצריך לדעת שכל אדם חייב לעבור את ימי העליה ואת ימי הירידה בדרך אל הקדושה ואל התכלית, שוב, בחינת ארץ הכנעני, כשנלחם עם ארציותו, עם הכנעני, שהוא היצר הרע והתאוות, בחינת שוב, עד שמגיע אל הלבנון, בחינת בית המקדש, ימי העליה בחינת רצוא, עד הנהר הגדל, שהוא מעבר נשמתו אל העולם האמת, בחינת נהר דינור, מקום טבילת הנשמות לאחר טהרתן השלמה לקראת כניסתן לעולם שכולו טוב.
בעזרת השם, זו הסיבה שפרשת דברים נקראת בין המצרים, שהם עשרים ואחד ימי הירידה של כלל ישראל. כדי לא ליפול לייאוש חס ושלום, חייבים לדעת את עצת רבינו נחמן זי"ע, להיות בקיאים בשוב, ולהיות בקיאים ברצוא.
צריך לדעת היטב, שלמרות הסתר הפנים הקב"ה עמנו בגלות, בחינת כי אהיה עמך (שמות ג, יב), ושם הקדוש א'היה מורה על השגחה פרטית, גימטריא כ"א, נגד כ"א ימי המצרים, ללמד שהקב"ה אתנו בגלות המרה למרות המקום הנמוך שכלל ישראל נמצא בו. מכאן אינו אלא הכנה לתכלית העליה והגאולה. מאין? הרי כל הבריאה פועלת ברצוא ושוב, וזה אחד מחוקי היסוד של המדע והפיזיקה. הלב פועל ברצוא ושוב, הריאות פועלות ברצוא ושוב. אי אפשר להיות כל הזמן ברצוא, צריך לפעמים לשוב כדי שהרצוא הבא יהיה גבוה יותר וחזק יותר.
זהו ה"שוב" המפרך של עקבתא דמשיחא, הבא לפני ה"רצוא" המיוחל של בית שלישי, שיהיה יותר נעלה מבית ראשון ושני. לפי עומק ה"שוב" נדע מה שמצפה לקווי השם יתברך ב"רצוא" הבא עלינו בקרוב ממש.
והנה, עניין בין המצרים ובניין בית שלישי רמוזים בביצת תרנגולת, שתקופת דגירתה היא כ"א יום כנגד בין המצרים, והביצה היא מאכל אבלים, רמז לחורבן הבית. אך הביצה היא עגולה, וכשמתגלגלת, צד אחד פעם למעלה פעם למטה, רמז לימי העליה ולימי הירידה. אך דע, מעצם מאכל האבל יוצאים חיים חדשים, כי מן הביצה בתום כ"א יום בוקע אפרוח, רמז לגאולה אשר תצמח מעצם ימי בין המצרים (ראה ליקוטי הלכות יו"ד, הל' בצים ה"ה, שם מבואר כל העניין), במהרה בימינו אמן.
הגורם הראשון של תשעה באב היה חטא המרגלים, ואם לא טעיתי, טעו המרגלים משום שלא הבינו את עניין הרצוא-ושוב: ויעלו ההרה (דברים א, כד), שהמרגלים היו המסולתים של כלל ישראל, שבימי הרצוא הגיעו למדרגות נשגבות בעבודת השם. אך ויורדו אלינו (שם, כה), שנפלו לימי השוב מבלי להבין מה אירע להם, ובכן טעו ואמרו, בשנאת ה' אותנו (שם, כז),שסברו שמעניש אותם הקב"ה, ולא הבינו שהגיעו ימי ה"שוב" וצריכים להתחזק. זהו מה שסיים משה רבינו (שם, לב), ובדבר הזה אינכם מאמינם בה', שעניין רצוא ושוב הוא לתכלית טובת האדם, להעלותו ולקרבו לשם יתברך.
עוד אמר לי מורי ורבי הגה"צ ממעליץ שליט"א, שבקיאות ב"רצוא ושוב" היא סגולה להינצל הן מייאוש והן מגאווה. כיצד? בימי הירידה, יתעודד האדם בידיעה שימי העליה קרובים לבוא. ובימי העליה, לא יתגאה לומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, כי מי יודע, אולי ירד בקרוב. לכן, גם בימי העליה וגם בימי הירידה, כלומר גם ברצוא וגם בשוב, צריך להשתדל לעבוד את הקב"ה באותה מידה של שמחה וטוב לבב. ולזה הוסיף מורי ורבי הגה"צ רבי שלום ארוש שליט"א, שעל ידי אמונה, לא נכשלים בגאווה בימי העליה ולא נופלים לייאוש בימי הירידה. כיצד? עם אמונה, אין האדם תולה את הצלחותיו בעצמו אלא בקב"ה, אזי אין מקום לגאווה. מאידך, אם האדם המאמין נכשל או נופל, אזי הוא לא מתגלש לבור של עצבות, כי הוא יודע שגם כישלונותיו הם מאת השם יתברך. לכן, אמונה ממתנת וממתיקה את חייו של היהודי, כי באמת, אין שום רע בעולם כלל. שנזכה כולנו לאמונה אמיתית, אמן.
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור