כמה דקות בתוך המראה
כשהגעתי לשלב הרביעי כבר הייתי בבלגאן רציני. לכודה באשליה שאני צודקת והיא טועה... ג'ניפר וודוורד נכנסה כמה דקות לתוך המראה ועשתה סדר בבלגאן.
לא מזמן אחת הקולגות שלי הטיחה בי כל מיני דברים, שגרמו לי מיד לעבור למצב של התגוננות, לצאת מדעתי ולהיפגע. כי לפי דעתי, ואיך שאני ראיתי את הדברים, לא רק שהיא טעתה, אלא שהתלונות שלה כלפיי היו בדיוק הטענות והתלונות שהיו לי כלפיה. ואני חייבת לציין שלא דיברתי על זה עם אף אחד ולא הטחתי שום דבר בפניה בעבר, זה היה משהו ביני לבין עצמי ובתוך המחשבות שלי, אחד על אחד מכל מילה שהיא אמרה לי.
מעניין.
אמרו החכמים, שדברים שמציקים לנו, בעיקר אלה מול אנשים אחרים – תכונות, מידות נפש, דפוסי התנהגות ועוד – הם סימן ברור לכך שמשהו אצלנו צריך להשתנות. בדרך זו אנשים אחרים מהווים מראה מושלמת לזיהוי החסרונות שלנו, אותם דברים שאנו צריכים לתקן בעצמנו.
בשנה האחרונה, פחות או יותר, באמת שניסיתי לעבוד על עצמי בעניין, כלומר לראות את המראות שבחיים שלי ולהבין את המסר. ועם יד על הלב (קרי, בשם הכנות) – הרבה מאוד פעמים לא אהבתי (ועדיין לא אוהבת) את המסר שיוצא מהמראות האלה.
לפעמים, אני מייחלת שהמראות יתכסו באדים ולא יהיה אפשר לפענח את המסר. מודה, השתמשתי לא מעט ב"אוויר החם" שלי ויצרתי אדים רק כי לא רציתי להתמודד עם הרמזים שהן שלחו לי. כשמישהו מעצבן התקרב אלי, או מישהו חצוף, לא אדיב בעליל ולא פעם גם עצלן…. ממש לא רציתי להאמין שאלה בעצם התכונות שלי שצריכות שיפור, ומהר. כמה קל לומר "זאת הבעיה שלהם" ו"אין לזה שום קשר אלי".
אבל העובדה היא, שאם אנחנו לא יודעים על זה אנחנו גם לא יכולים לתקן את זה. ואם אנחנו לא יכולים לתקן את זה, אז הקב"ה מזכה אותנו באהבתו העצומה אלינו במראות, והרבה, להתעמת עם מי שאנחנו באמת וכך לעזור לנו לתקן ולשפר את דרכינו ומידותינו ולעלות על המסלול הנכון.
מאמרים נוספים בנושא:
בחזרה להאשמות והתלונות שלי על חברתי לעבודה. חשבתי על זה והחלטתי להיכנס לתוך המראה ולהסתכל על הסיטואציה עם פרספקטיבה של אמונה.
שלב הראשון – נתתי את דעתי והתעצבנתי מאוד מההתנהגות של אותה קולגה.
שלב שני – התלוננתי ביני לבין עצמי במשך חודש! על איך שהיא מתנהגת.
שלב שלישי – הקולגה השתמשה במילים שלי (שהיא לא שמעה ממני בשום זמן ומצב) והאשימה אותי באותם דפוסי התנהגות.
שלב רביעי – התגוננתי ונפגעתי.
מה שכחתי לאורך כל הדרך?
את האמונה.
שלב אחד היה מראה – הקב"ה אמר לי, "ג'ניפר, תסתכלי לכאן, יש משהו שאת צריכה לתקן בהתנהגות שלך". אך מכיוון שבחרתי להתעלם זה הוביל את הדברים לשלב השני – בו נכשלתי מלהתמודד עם המצב באמונה, ובעיקר עם הכלל האומר שהכל מאת השם. ואז, הקב"ה היה צריך להעלות את הדברים לשלבים הבאים בהתאם.
חשוב לי לציין דוגמה נוספת לסבלנות המקסימה של הקב"ה אלי. ובכן, הוא נתן לי חודש שלם להתעצבן מההתנהגות של הקולגה… העניק לי את המתנה המתוקה להשליך את מה שאני רואה על עצמי על ידי התבוננות והבנת הנראה, לפני שהוא יקפיץ את כל העניין לשלב השלישי.
ברע שהגעתי לשלב הרביעי, כבר הייתי בבלגאן רציני. לכודה באשליה שאני צודקת והיא טועה, פלוס המטען הרגשי, בהחלט הייתי רחוקה מלגעת אפילו עם הזרת באמונה שלי.
אבל כאן נכנס שלב חמישי לתמונה – נזכרתי שיש לי אותה, את האמונה!
עכשיו הסתכלתי על כל המצב מחדש, אבל הפעם עם משקפי האמונה. אכן, הייתי חפה מכל ההאשמות שהיא הטיחה בפניי, הקולגה מולה. אבל כשהתחלתי לבחון את הדברים לעומק ולעשות חשבון נפש, יכולתי לראות שמול אנשים אחרים כן הפגנתי את דפוסי ההתנהגות האלה. והנה זה. המראה הראתה לי בצורה מדויקת את מה שהייתי צריכה לתקן, משהו שהתעקשתי עליו תקופה ארוכה שאני לא נגועה בו למרות שהתנהגתי כך (אולי זה לא היה בכוונה או במודע) וסירבתי לקבל את העובדה הכואבת הזו.
ומה קרה בהמשך?
דבר ראשון – זכיתי לתקן את דפוסי ההתנהגות האלה, עשיתי תשובה עליהם וקיבלתי על עצמי לא להתנהג כך.
דבר שני – פתאום כבר לא כעסתי על אותה קולגה למרות שהתנהגה אלי כך.
דבר שלישי – הקולגה פתאום הפסיקה לעשות את הדברים שעיצבנו אותי – מבלי שאומר לה אפילו חצי מילה בעניין!
כמה דקות בתוך המראה פותרות את העניינים בצורה הכי טובה.
וזה באמת מעניין.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור