כתר, לא חתיכת בד!

כשרוצים לעשות שינוי, חייבים קודם לשנות את הגישה ואת מה שנראה כאזור הנוח, המוכר והנעים. רוחמה אפרתי שינתה גישה וחתיכות הבד הפכו לכתר.

4 דק' קריאה

רוחמה אפרתי

פורסם בתאריך 05.04.21

"אז איך זה קרה? איך התחלת לשים כיסוי ראש?" הן שואלות אותי.
 
כתל אביבית חוזרת בתשובה, קל לתקשר עם סוג האנשים שדומים לך, אלה שאתה רגיל לחיות בסביבתם. לכן השאלה הזו, ועוד שאלות מאותה משפחה, לא מאחרות לבוא אבל הן  גם לא חדשות לי. והתשובות, שאני צריכה לתת לא מעט פעמים, כבר זורמות. אך כמי שהייתה רגילה להתרברב בשיערה ולהשקיע בו ממיטב כספה וזמנה, זה באמת לא היה דבר קל.
 
לפני כמה ימים הוזמנתי להנחות ערב הפרשת  חלה שרוב הנשים שהשתתפו בו היו מהמגזר החילוני-מסורתי וגם לא מעט גיורות. זו הסיבה שהיה לי חשוב להעביר להן ערב חוויתי מרתק וסוחף, ומצד שני נעים וקליל. השיחה שתלווה את המעמד, כפי שתכננתי, תעסוק במבנה הנפש והמזון הרוחני. אבל תכניות לחוד, ורצונות של הבורא לחוד. רצה השם והבנות החלו לדבר על  צניעות ו… כיסוי  ראש.
 
"אז איך זה קרה? איך התחלת לשים כיסוי ראש?" נשאלה השאלה המאוד מוכרת.
 
מאמרים נוספים בנושא:
בת של  מלך
כיסוי ראש – מה הסיפור הגדול?
הצד הרוחני של  הצניעות
 
חדש! ספר הדרכה לקשירות מיוחדות ויפות של מטפחות – להזמנה לחצו  כאן!
 
הבנתי שהשאלה הזו מטרידה לא מעט נשים שרוצות להתקרב, ומצד שני 'לוותר' על החיצוניות – מראה השיער המתבדר ברוח, המושקע והיפה – הוא לא דבר קל להן.
 
"אני מאוד מבינה לליבכן" אמרתי מתוך הזדהות. אחרי הכל, גם אני הייתי שם, בנקודה הזו, בחיבוטי הנפש ובקונפליקטים הפנימיים שליוו את התהליך עד לכיסוי הראש. כן, אני בהחלט מבינה את תחושת הפחד, החרדות, חוסר הביטחון, ובעיקר – את השאלות הכל כך מוכרות: 'מה יגידו?', 'איך אראה – יפה או פחות יפה?'
 
"זה כל כך לא דיבר אלי באותם ימים", נזכרתי כשהתחלתי לספר להן את סיפור כיסוי הראש שלי. "אני תל אביבית שעבדה במשרד פרסום מול הרבה אנשים מוכרים. את מי זה עניין בכלל? הלבוש, השיער וכל מה שקשור לחיצוניות – כל אלה שיחקו אצלי תפקיד גדול. אפילו פעם אמרתי לאחי, שלקח אותי בפעם הראשונה לרב שלום ארוש, שהיום הוא רבי ומורי, שיבקש ממנו לא לדבר איתי בכלל על חזרה בתשובה, אני ככה ואני לא מתכוונת להשתנות!"
 
והן צחקו. האמת, כשאני מסתכלת על זה היום גם אותי זה מצחיק, כי מי יכול להחליט, מי יכול לקבוע, מי יכול לומר אני רוצה כך ולא אחרת, מבלי לתת את ליבו ודעתו לעובדה אחת ברורה – יש קדוש-ברוך-הוא בעולם והוא מחליט, קובע ומנהיג. נקודה.
 
"הייתי כל כך נגד 'הבד' הזה על הראש. לא הבנתי למה נשים צריכות לעשות משהו שהוא כל כך פרימיטיבי, לא 'נאור', לא מודרני (וסליחה) גם מכוער. יש לי שיער יפה, אז למה לא להבליט את העובדה היפה הזו?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
שלא עשני אישה
נר  בחשיכה
כבר לא שלי
השמלה
 
"הימים חלפו, והרצון להתקרב התחזק וכך גם המחשבות על כיסוי הראש.
 
"זה קרה באותו ערב שבת, אז יצאתי פעם ראשונה לרחוב עם כיסוי ראש. רציתי להפתיע את בעלי שהיה בבית הכנסת ברגעים בהם נפלה ההחלטה הגורלית. בהתחלה התביישתי, כאילו עשיתי חלילה משהו לא טוב. הסמקתי, הייתי נבוכה, האדרנלין הציף אותי והלב הלם בחוזקה. ובגלל שלא ידעתי בכלל איך קושרים את המטפחת (יש הרי כל מיני סוגי קשירות – היום יש אפילו ספר  הדרכה!) אז חצי שיער היה מכוסה וחצי לא. זה היה מצחיק וגם מביך, אבל משהו עמוק בתוך הלב אמר לי שאני עושה את הדבר הנכון. 'עזות של קדושה!' פרגנתי לעצמי".
 
הנשים שהופתעו לשמוע פתאום על המהפך שהתבטא בפעולה מעשית ובשינוי החשיבה על אותה חתיכת בד, שאלו איך זה יכול להיות, הרי אי אפשר פתאום לקחת מטפחת ולכסות את הראש?!?
 
"ברור, השבתי. זה רצון שהתעורר בתוכי להתלבש בצורה יותר צנועה. קיימים חוקים רוחניים" אמרתי להן, "כשאני מושכת את תשומת ליבם של אנשים, אני מכשילה אותם ואת עצמי. זה משהו שלא יכולתי לקחת על עצמי, בטח לא עם השלכות על שלום  הבית שלי. וחשבתי על זה גם מהצד השני, כשאישה אחרת הולכת כך ברחוב ובעלי מסתכל עליה.
 
"בכל אופן, הלבוש הצנוע וכיסוי הראש נעשו בהדרגה. כיסוי הראש היה חלקי, כמו סרט על הראש. קניתי בכל מיני צבעים שעם הזמן הוחלפו למשהו יותר רחב. אבל היה קשה לקרוא לזה כיסוי ראש. בתוכך את יודעת שזו הכוונה אבל כלפי חוץ זה נראה כסרט לכל דבר. בינתיים, הילדה גדלה והחלטנו לרשום אותה לגן תורני. הבנתי שאי אפשר לשחק יותר משחקים, בעיקר עם עצמי, והחלטתי לשים כיסוי ראש מלא. בפעם השנייה ששמתי את כיסוי הראש בחוץ (והפעם על כל הראש) זה היה ביום הראשון שהילדה הלכה לגן. ושוב, עמדתי נבוכה ליד המראה, לא יודעת איך מגלגלים על הראש, איך קושרים, איך מעבירים מהצד הזה לשני. ובעיקר, תוהה מה לכל הרוחות בחום הזה הדבר הזה עושה על הראש שלי?!? ושוב, משהו עמוק בתוכי אמר לי שאני עושה את הדבר הנכון, את מה שאני צריכה לעשות ו'אל תתייחסי לכל מיני דעות קדומות, ל'חם לי' וכל התירוצים והקשיים שהיצר הרע מערים'.
 
"הבנתי גם שאני צריכה לשנות את דפוס החשיבה שלי ב-180 מעלות על חתיכת הבד הזו, ולהסתכל עליה כעל דבר יקר ובעל ערך עצום מאוד לאבא שבשמים, המלך בכבודו ובעצמו שגאה בי. ה'בד' (ושאר השמות שהמצאתי לו) הפך באחת לכתר, לא פחות! ואז הרגשתי את שלמות התהליך – לא רק כלפי חוץ, אלא עכשיו גם בפנים. וזה היה מאוד נעים ומחבק.
 
"ככה לגבי כל דבר בחיים. אם רוצים לעשות שינוי, חייבים לשנות את הגישה, את התפישה לגביו. לדעת לוותר על מה שאני רוצה ולהתבטל לרצון הבורא. כי הרבה פעמים צריך לקום ולעזוב את מה שנראה כאזור הנוח, המוכר והנעים, ולצאת ממנו למרות שהתרגלנו. כי להרגלים, כמו שכולנו יודעים, אסור להתרגל! אם אני רוצה להתקדם – אני חייבת לצאת משם!"
 
"והרצון האלוקי, נשים יקרות" סיימתי את הסיפור שלי, "הוא כוח מניע אדיר!"
 
שלח לחמך על פני המים. הערב הסתיים, הימים עברו ושינויים לא מעטים ראיתי באותן נשים שהשתתפו באותו מפגש. בעיקר, השינוי בחשיבה וההסתכלות על כיסוי ראש כאופציה ממשית, כפי שאמרו לי כמה נשים.
 
 
* * *
רוחמה אפרתי, בעלת תואר בפסיכולוגיה ותקשורת (B.A) יועצת ומטפלת רוחנית ליחידים וקבוצות, מרצה ומעבירה סדנאות וחוגי בית ושדכנית למגזרים השונים. לפרטים והתייעצות:ruhi_d@walla.co.il. אתם מוזמנים לבקר באתר של רוחמה: www.ruchama.co.il 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה