לאפשר להם לבחור

האפשרות לבחור שיחררה את ההתלבטות ואת הרצון למרוד. ולי נשאר רק להתפלל ולקוות שהיא תמשיך לבחור בזה גם בעתיד.

3 דק' קריאה

שרון רוטר

פורסם בתאריך 05.04.21

האפשרות לבחור שיחררה את
ההתלבטות ואת הרצון למרוד. ולי
נשאר רק להתפלל ולקוות שהיא
תמשיך לבחור בזה גם בעתיד.
 
 
פעמים רבות עולה השאלה איך לנהוג עם ילדינו בחינוך למצוות. בתור חוזרים בתשובה, יש לנו את הפריווילגיה לקיים את היהדות כולה מתוך אהבה ובחירה אמיתית. כל צעד ושעל בדרך המפותלת והארוכה שבה אנו צועדים נעשה מתוך בירור אמיתי ועמוק של הרצון שלנו, מול הידע הנרכש והיכולת לממש אותו באופן מעשי לפי המדרגה בה אנו נמצאים. בזכות תורתו וחידושיו של רבי נחמן מברסלב, וגישתו החסידית, אנו לומדים להסתכל על חצי הכוס המלאה, לשמוח בכל התקדמות ולו הקטנה ביותר שהשגנו, וללמד זכות על עצמנו גם אם לא כבשנו את כל ההר ואפילו לא את רובו.
 
מתוקף בחירתנו בדרך האמת, ולאחר ההבנה וההשלמה שזוהי הדרך היחידה והנכונה עבורנו, אנו בוחרים לקיימה באומץ – גם אם זה אומר לשנות את כל תפישת העולם שלנו, סביבתנו, שפתינו, לבושינו וכו', מתוך הבנה שלא באנו לעולם הזה רק ליהנות. אלא, אנו נמצאים בתהליך של מלחמה תמידית ביצר הרע ובשאיפה לשיפור מידותינו. בתור הורים שרוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם, יש לנו הנטייה לשאוף שילדינו יבראו ויגדלו לתוך המציאות של אהבת התורה והמצוות והקיום האבסולוטי שלהם בשמחה. אנחנו רוצים שהם ינשמו, יאכלו, ישתו וישנו תורה ואהבת השם. אנו שואפים לתת להם התחלה טובה יותר משהייתה לנו, בסיס איתן ורחב שיעזור להם לזנק קדימה להיות צדיקים וגדולים בתורה ב"ה.
 
הרצון שלנו עלול לפעמים לגרום לנו להשתמש בכוח ומניפולציות כדי לגרום לילדינו לבחור לקיים את המצוות. אבל בפועל, זו עלולה להיות כפייה דתית שתוביל למצב בו הם יבחרו בעתיד להסיר כל עול, חלילה, ולפנות לדרך אחרת ממה שבחרנו.
 
שוברים לי את הכלים
לשמוח בהם כל הזמן
 
לפעמים זה נובע גם מרגשי אשמה שיש לנו בגלל שלא נולדנו דתיים לשושלת של צדיקים גדולים ומוארים, שיש לנו רמת ידיעות, פחות או יותר, כמו של ילד בן שמונה בחיידר, שאנחנו עדיין לא מקיימים את כל המצוות במלואן ושעדיין מבצבצים להם פה ושם עוד ספקות. הילדים, כמובן, ניחנו ברדאר הכי חזק בעולם שיודע לקרוא את ההורה, והם קולטים אותנו גם בלי שנאמר את הדברים בקול רם.
 
אנחנו עדיין מחוברים לעולמנו הקודם. הפרנסה, החברים, המשפחה, והרצון לא למחוק את מי שהיית אלא להמשיך מאותה נקודה, כדי להשתנות ולהתמזג עם הדרך החדשה. אנחנו גם לא מונעים מילדינו את החשיפה לעולם 'ההוא', רק משתמשים בפילטרים שמתאימים לגילם ובלי לחשוף אינפורמציה מיותרת, עד שמגיע הצורך לבירור.
 
"אמא, אני גם רוצה לא לשמור שבת כמו בן דוד שלי" אומרת לי ילדתי בכורתי בשבת.
 
"בסדר" אני עונה, מנסה להבין היכן היא מרגישה את החיסרון או ההגבלה. "מה את רוצה לעשות?"
               
"לצייר", היא עונה.
 
"אז תציירי".
 
הילדה קופאת לרגע, מהססת כחוככת בדעתה בניסיון לעשות רשימה של בעד ונגד.
 
"לא, בעצם אני רוצה לראות סרט מצויר במחשב", היא מנסה.
 
"אז תראי", אני ממשיכה בשלווה מעושה.
 
"תשימי לי", היא מבקשת.
 
"אני בחרתי לשמור שבת, לכן אני לא יכולה לשים לך סרט כי כך אחלל שבת". אני פוסקת בביטחון ובזה נגמר הדיון, והיא פונה מיד להציק לאחותה הקטנה במקום.
 
כוחה של דוגמא אישית
התקבלה הודעה חדשה
 
כשבחנתי את המקרה לאחר מכן, ואת תגובתי המיידית, הרגשתי שלא הייתה לי ברירה אלא לאפשר לה את המקום בו היא בוחרת בעצמה לשמור או לחלל את השבת. עצם פתיחת אפשרות הבחירה שיחררה את ההתלבטות ואת הרצון למרוד. נשאר לי רק להתפלל ולקוות שהיא תמשיך לבחור בזה גם בעתיד – באהבה, בשמחה ובשלמות. אני מצידי, מנסה להיות כנה ולומר לה את האמת כשהיא שואלת אותי אם חוף הים פתוח בשבת (כן), והאם סבא שלה הולך להתפלל בבית הכנסת (לא).
 
גם כשהיא למדה על כיסוי ראש וצניעות, ובאה לבדוק איתי את עמדתי בנושא, עניתי לה בכנות, והסברתי שאני עדיין לא מצליחה לקיים את כל ההלכות האלו במלואן מכיוון שקשה לי. הוספתי וביקשתי ממנה להתפלל עלי שאצליח לקיים את הכל באהבה.
 
כשהיא הייתה בת ארבע הייתי מתקשה לגרום לה בבוקר ליטול ידיים. לא משנה באיזו דרך נקטתי, ההתנגדות הייתה בעינה. אחרי שנתיים, הרצון לעשות זאת בה ממנה, ובזכות החינוך של הגן וההבנה שיש לטהר את ידיה בבוקר. כעת היא נוטלת בשמחה וגם מסבירה לאחותה שכדאי לה ליטול ולא להלך כל היום עם ידיים טמאות, כדבריה.
 
בבואנו לטפל בנושא רגיש זה עלינו להסיר את הלחץ, השאיפות והרצונות שלנו מהילדים. קודם כל עלינו לנסות להוות דוגמא אישית לקיום המצוות באהבה. עלינו להרפות מעט את המושכות, לסמוך ולאפשר לבורא עולם לשלוט על בריותיו ברחמיו. והכי חשוב, להרבות בתפילות על כל אחד ואחת מילדינו (וגם על עצמנו) שיזכו ללכת בדרך התורה והמצוות באהבה ובאמונה שלמה.
 
ובבוקר, כשאנו מתפללים את ברכות השחר, נאמר ובכוונה גדולה את הברכה על ילדינו ועל צאצאיהם העתידים לבוא: "וְהַעֲרֵב-נָא ה' אֱלֹקינוּ אֶת-דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ".
 
אמן!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה