לכל דבר בעולם יש סיבה

כאשר ישב בובי על קצה מיטתו ואכל את ארוחתו הדלה, הוא חש אומלל עד כאב. מדוע היה צריך להגיע למקום שכוח א-ל כזה?

4 דק' קריאה

דבורה שפירא

פורסם בתאריך 06.04.21

כאשר ישב בובי על קצה מיטתו ואכל
את ארוחתו הדלה, הוא חש אומלל עד
כאב. מדוע היה צריך להגיע למקום
שכוח א-ל כזה?
 
 
כמנהל חברה בכיר בחברת הייטק מתפתחת, בובי צריך לנסוע למדינות אקזוטיות כמו הודו ותאילנד. באחת מנסיעותיו לטורקיה, הוא מצא את עצמו לבד בחדרו שבמלון, מכין ארוחת ערב פשוטה של סרדינים ומצות. הוא חש אומללות עצומה. הקהילה היהודית הכי קרובה היתה במרחק של למעלה ממאה ק"מ ממנו. ובמקום למצוא את עצמו בבית המדרש שומע שיעור תורה רוחני, הוא תכננן להתפלל מעריב לבדו ואחר כך לישון. יום ארוך היה לפניו.
 
בובי הדליק את המחשב הנישא שלו. עד שהמחשב החל לפעול, בובי הספיק ליטול את ידיו ולברך על המצות שהביא עמו מישראל. כאשר ישב על קצה מיטתו ואכל את ארוחתו הדלה, הוא חש אומלל עד כאב. מדוע היה צריך להגיע למקום שכוח א-ל כזה?
 
בובי הכניס תקליטור למחשב שלו. בתקליטור היה שיעור של רבי צבי אריה רוזנפלד זצ"ל, שהסביר את דברי רבי נחמן מתוך שיחות הר"ן כ"ג. וכמענה לשאלתו, שמע בובי את קולו של רבו:
 
"בואו נניח שיהודי מגיע למקום נידח על הגלובוס, למקום שונה מאוד שהוא לא היה בו מעולם, כמו תאילנד והונג קונג. הוא צריך לשהות שם מספר ימים, אולם אין שום יהודים סביבו או בקרבתו – לא בית מדרש, ולא מסעדה כשרה. הוא מתפלל לו בשקט, לבדו בחדרו במלון, מוציא מהמזוודה שלו קופסאות שימורים כשרות, נוטל ידיים, ומברך לפני שמתחיל לאכול. הוא מרגיש מבודד לחלוטין. מה הוא עושה שם?
 
"אבל יש סיבה להיותו שם. למרות שהוא חש לבד כל כך, מבודד ומרוחק מקהילה יהודית, הוא לא באמת לבד. יש מאות, ואולי אלפי נשמות יהודיות שהתקבצו שם – ולמעשה הן כלואות שם – והן חיכו ליהודי חי שיגיע למקום הזה ויקיים מצוה אחת, ועל ידי זה ישחרר אותן ויאפשר להן להגיע ליעד הסופי שלהן. תארו לעצמכם כמה זמן הנשמות הללו המתינו ליהודי הזה שיגיע למקום ויקיים מצוה שתשחרר אותן מהצער שלהן!"
 
* * *
 
בובי הוא תלמיד קרוב מאוד של רבי צבי אריה רוזנפלד זצ"ל (1978-1922). רבי צבי אריה לימד על חסידות ברסלב באמריקה עוד לפני שהתחילו לשמוע ולהכיר את המושג ברסלב. וכפי שבובי פעם סיפר לי: "כשאמרתי לאנשים שאני חסיד ברסלב, אנשים שאלו אותי אם אני מתכוון לחב"ד". אולם היום, יש מאות בתי מדרש של חסידות ברסלב בכל רחבי תבל. דברי רבי נחמן חדרו ממש לליבם של האנשים. הרבה מאוד מהתפתחותה של חסידות ברסלב בניכר היתה בזכות הקרבתו ומסירות נפשו של רבי רוזנפלד, כדי לקרב יהודים לתורה ולחסידות.
 
בקיץ האחרון ביליתי שבועיים בדרום קליפורניה, עם גישה מועטה, ואפשר לומר גם בקושי, לקהילות יהודיות. בשבת הייתי לבד. כשאכלתי את ארוחות השבת שלי, האנשים סביבי הצטלמו וצפו בטלוויזיה. "מה אני עושה כאן?" שאלתי את עצמי. "איזו מטרה יכולה להיות לנוכחות שלי במקום הזה?"
 
אולם כפי שרבי נחמן הסביר, ורבי רוזנפלד הרחיב ופיתח את הדברים, יש הרבה, הרבה מאוד דברים בעולם הזה שקיימים בצורה רוחנית, שאותם לעולם לא נוכל להבין.
 
אנחנו יכולים להתחיל להבין את המטרה של אותם דברים מורכבים ומסובכים כאשר אנו שואלים את עצמנו שאלה כה פשוטה, אך חשובה: מה למדתי מהדבר הזה, ואיך אוכל ליישם את מה שלמדתי כדי להתקרב אל השם?
 
בזמן שביקרתי בדרום קליפורניה בקיץ האחרון, שמעתי סיפור אמיתי של חסיד, נקרא לו מר ראובן, שתמיד חיפש את המשמעות בכל דבר שראה. פעם אחת הוא ראה מחזה מזעזע כאשר חתול הרג ציפור, כשזו ניסתה לתפוס תולעת. המחזה לא היה מרהיב בכלל, והחסיד שאל את עצמו מדוע השם שם אותו במקום הזה ובזמן הזה, שיהיה עד למחזה שכזה.
 
רק כעבור מספר שנים מר ראובן הבין מה המראה הזה לימד אותו.
 
מר ראובן היה אינסטלטור. מכיוון שהוא גר בשכונה לא כל כך טובה, בכל ערב הוא היה שם את הציוד שלו במרתף ביתו, ולא השאיר אותו בתא המטען של משאית העבודה שלו, כדי שלא יגנבו אותו. ערב אחד, שלא כהרגלו, הוא חזר מאוחר. הוא היה מותש מאוד מיום עבודה מפרך עמוס בתיקוני ברזים דולפים. "בכל ערב, במשך שלוש השנים האחרונות", הוא חשב, "אני מעביר את הציוד שלי מהמשאית ומכניס אותו למרתף וכך שומר עליו, ושום דבר לא קרה. המשאית שלי מעולם לא נגנבה. אז מדוע שזה יקרה הלילה?" אז במקום לפרק את הציוד מהמשאית, הוא עלה במעלית היישר לדירתו והלך לישון.
 
באותו לילה המשאית של מר ראובן נגנבה, יחד עם כל הציוד היקר ששימש לעבודתו.
 
"הסיפור עם הציפור לימד אותי שעלי לעמוד תמיד על המשמר", הסביר מר ראובן. "הציפור לא נתנה דעתה על כך, ונתפסה על ידי החתול. ברגע שהרפיתי את השמירה, איבדתי את ציוד העבודה שלי. ודומה הדבר לכל מה שקשור לעניינים הרוחניים שלנו, כאשר אנו מרפים את השמירה, אז מיד היצר הרע ממהר לתפוס אותנו כאשר אנחנו לא מסתכלים, ולפעמים קשה מאוד במקרה כזה לקום ולהמשיך הלאה".
 
כשעזבתי את דרום קליפורניה, ביליתי יום בעיר הולדתי, סן פרנסיסקו, וטיילתי בגולדן גייט פארק. הנוף היה עוצר נשימה, מזג האוויר היה קריר מספיק כדי להרגיש נעים, אך מבלי להתקרר. זה היה יום מושלם לחשבון נפש ותפילה.
 
זמן רב שאלתי את השם, מהו המסר אותו היה עלי ללמוד משהייה בת עשרה ימים, במקום שבו המילה אלוקים כמעט לא היתה מוכרת. כיצד הנוכחות שלי במקום כזה אמורה לתרום לרוחניות שלי?
 
הבנתי שקיבלתי מתנה גדולה מאוד מאותה התבוננות, על האתגרים אותם חווים הקוראים שלנו (בחו"ל). המגורים כאן, בירושלים, עיר מלאה בקדושה, לפעמים גורמים לי לשכוח כמה קשה לאותם אנשים שגרים שם לשמור שבת, לאכול אוכל כשר, ללמוד תורה, להתקרב ולקשר עצמם לבורא עולם במקומות בהם הם גרים. כשהייתי שם, הבנתי עד כמה קשה מאוד להתפלל במקום כה חילוני. התפילה הפכה לאתגר, והיו פעמים בהן חשתי שהדבר היה אפילו כמעט בלתי אפשרי. קל מאוד להטיף מוסר בכל מה שקשור לתפילה ואמונה כאשר אדם לא מתמודד בכלל עם אתגרים תמידיים כאלה.
 
כאן בירושלים, אני חשה כנועה בפני רבים מן הקוראים שמתגוררים במקומות מרוחקים מאוד, רחוקים מקהילות יהודיות, אך ממשיכים – למרות האתגרים – לחתור ולהתעלות במסע הרוחני שלהם, ובחיפוש אחרי אמונה ורצון לדבוק בקדושה. הם למדו את המסר של הציפור, וממשיכים לעוף למעלה. אולם, כפי שרבי רוזנפלד הסביר בשיעורו, יש סיבה לנוכחות שלנו בכל מקום שאנו נמצאים. חלק מן הסיבות הן מעבר להבנתנו, ואילו את החלק האחר אנו יכולים לנסות להבין.
 
יהי רצון שנזכה למלא את המטרה שלשמה נבראנו בעולם הזה, ונעלה את כל ניצוצות הקדושה הנסתרים והמקיפים אותנו.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה