לפרוט את האור למטבעות קטנות – פרשת השבוע אחרי מות

'מזל טוב!' הקריאה המתרוננת – שהייתה כלואה עד עתה ברגש עצור של התרגשות וצפייה – פורצת בשמחה והופכת לשיר וזמר. ידיים משתלבות ומעגלים מתרחבים. הלב הגואה ברגשות שמחה והודיה, מרומם את הרגליים בריקוד של שמחה. "כחתן היוצא מחופתו" זיו פניו הקורן של חתן לעומת משמחיו. הצעדים הראשונים של אחרי החופה מרכזים את כל כוחות הנפש. כשדוד המלך מבקש לומר שבח להשם על התגלות אור השמש היוצאת להאיר על הארץ, הוא ממשיל אותה לשמחה ועזוז של חתן היוצא מחופתו.
 
את הצעדים הראשונים מחוץ לחופה מקדמים בריקוד ושמחה. שמחת הכלולות, שכה הגדילו חז"ל במעלתה, נועדה להוביל את החתן אל החיים הממתינים לו תחת לחופה. חופה וקידושין הם עת התחדשות. כולם יודעים שהשמחה וההתחדשות הזו מוכרחת להמשיך הלאה, אל תוך החיים. ההתחדשות העיקרית אמורה למצוא את ביטויה דווקא בימים שיבואו לאחר השבע ברכות.
 
* * *
 
התחדשות, זה מה שאירע לנו בימים האחרונים. יציאת מצרים הפכה אותנו לבריה חדשה. נעשינו לעם, חבלי העבדות הותרו, הושלכו מאחור. החירות חשפה את נקודת האמת הפנימית שהייתה חבויה עד כה תחת מעטה של שיעבוד וסבל. התחדשות נוסכת בנפש כוחות מחודשים. חתונה היא הביטוי המודגש יותר למאורע הזה. כשעם ישראל מוצא את עצמו מעבר לחומות הגלות, לאחר רצף של ניסים ונפלאות ושידוד הטבע, אלו הם צעדים ראשונים של אחרי חופה. השם יתברך מגלה את חיבתו ואת נקודת ההתקשרות הנצחית שלנו בו, זוהי הארת פנים מיוחדת במינה.
 
הלב של השנה
 
ההארה הזו היא שמתרוננת בכל לב יהודי בימי החג. זוהי תחושת השמחה וההתעלות האופפת כל בית יהודי בימי הפסח הקדושים. בתורה ל' (ליקוטי מוהר"ן) מגלה רבי נחמן מברסלב, ששלושת הרגלים הם הלב של השנה כולה. הלב הוא משכן השמחה, והשמחה של המצוות שעשינו במשך השנה כולה מתקבצת אל הלב, מופיעה במלוא יפעתה בשלושת הרגלים. כשהלב שמח הפנים מאירות – "לב שמח ייטיב פנים", והשמחה הזו מאירה עלינו את אור הפנים. זוהי ההארה הנפלאה ביותר ביסוד חייו של יהודי. קרבת השם וההכרה העמוקה בהיותנו עמו ובנו בכורו, זוהי הארת פנים עליונה. התגלות מידות הרחמים העליונות ואריכות אפיים.
 
כשפני השם מאירות – שכל חדש נולד בנו. דעת חדשה שיש בכוחה להחיות ולחדש בנו את האמונה. פסח הוא עת התחדשות, כעת נולדים מחדש כוחות הנפש ויסודות האמונה. שמחת החג היא הדרך להספגת ההארה הזו בכל נימי הנפש.
 
את הארת הפנים של פסח אנו מקבלים מעבר לגבולות העולם הזה. ברגל הזה אנו מתנתקים מכל חבלי החומר. חותכים את מלכות השם מכל עבותות הגלות והטבע, ומתעלים למקום בו מאירות פנים של השגחה וניסים. ימי הפסח רחוקים מאוד מהמקומות בהם אנו מבלים בימי החול. כעת אין חמץ גם לא שאור, רק מצה ומוחין קדושים. כששמחת יום טוב ממלאת את הלב. העצב, היגון והאנחה בורחים (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, כ"ג). העבודה שלנו כעת היא להשתדל ולרדוף אחרי כל גורמי היגון, ולהכניס גם בהם את השמחה וההתרוממות של הימים האחרונים.
 
ירידה לצורך תיקון
 
אל מצרים ירדנו לצורך תיקון. 'כור הברזל' המצרי נועד לצרף את נפשותינו מכל אותם סיגים שדבקו בהן מחטא אדם הראשון. אל מצרים ירדנו במטרה לעלות משם, הייתה זו צלילה את תהום הגלות למשות משם ניצוצות ונפשות ששקעו ביוון מצולת הקלקול. הצער והגלות אינם מטרה, הם אמצעי לתיקון ובירור חלקי אלוקות אבודים. המצבים השונים העוברים על כל אחד מאיתנו בימים רגילים, הם אופנים שונים של תיקון ובירור. כולנו עסוקים בתיקון קלקולי החטא הקדום וקלקולי הדורות שבאו בעקבותיו. התבוססות בכל ניסיונות המציאות היא הדרך אל התכלית.
 
בשבוע האחרון, שהינו מחוץ לתחום הגלות והסבל, היינו מעל ומעבר. זוהי השעה להחדיר את שמחת יום טוב, את הארת הפנים העליונה, ואת רחמי השם הגואים אל כל קטנות החיים. השמחה הזו אמורה לפרנס אותנו בכל מיצרי הגלות ונפתולי דרכי תיקון הנפש שעוד יבואו עלינו בהמשך הדרך.
 
שמחת יום טוב נועדה לחולל בנו שינוי, ושינוי ניתן לעשות בתוך מציאות וגבול. על מנת שהארת החג תחולל בנו שינוי אמיתי לטובה, יש להחדיר אותה אל תוך החיים שיבואו. ימי ספירת העומר מסוגלים לפרוט את ההארה העצומה של פסח למטבעות קדושה קטנים, כאלו שיחדרו אל כל תאי הנפש וייספגו בכל המידות. בימי הספירה אנו משכינים את אור החירות בכלי, הספירה נאמרת בפה ואין כמו דיבור והגיית רצונות קדושים בשפתיים, כדי להפוך את האור למציאות.
 
להאיר את הפרטים הקטנים
 
בכל יום מימי הספירה הקדושים, קוראים ומזמינים קדושה עליונה להיכנס ולהאיר פרט מסוים במידות ובנפש. צדיקים יודעים לכוון לעניינו הפרטי של כל יום. אדם מן השורה בדרך כלל איננו יודע לצפות מראש את המעברים ומצוקות הנפש שיבואו עליו ביום הקרוב. ספירת העומר מתייחסת לכל הפרטים הללו. הימים הללו מסוגלים מאוד להחדיר אל כל פינות הנפש את אור השמחה והאמונה. והדיבור הוא הכלי המיוחד לזה. כשנדבר לפני השם ונפרט לפניו בדיבור ושיחה את כל הקשיים והמקומות המועדים בנפשנו לפורענות ומעידה, עצבות ודאגה – נרחיב בדיבור, תחינה ובקשה על כל מה שעתיד לעבור עלינו ביום הקרוב. נזכה, והדיבור הקדוש הזה יחדיר בכל חלק ותא בנפש ובמידות את הארת הפנים ושמחת יום טוב. לא תמיד נדע לפרט את העניין המסוים בו נדרשת ישועה, ובכל זאת, נוכל תמיד לדבר על הכל בכלליות. העיקר לומר זאת בפה מלא, כמו ספירת העומר.
 
ככלות שבוע של פרישות מכל סרך חמץ, מגיע כלל ישראל אל שפת הים. קריעת הים בשביעי של פסח מגלה לנפשות המבוהלות והנרדפות, שבעצם, לא הייתה מעולם שום סיבה להתיירא ולפחוד. השם יתברך שגילה את זרוע עוזו במכות מצרים, הוא שקרע לנו את הים. וכשמלך אדיר וגיבור השולט בכל כוחות הטבע צועד לפנינו, אין שום מצב בו הפחד אמור לתפוס מקום.
 
ההכרה שהבזיקה עלינו בין בתרי ים סוף תלווה אותנו הלאה במבוך המציאות. חשוב שנזכור תמיד שאין שום סיבה לפחד ואימה, רק לדבר לפני השם ולספור עוד יום של טהרה. דיבור מסוגל לשנות מציאות, לחולל מהפך של היטהרות בנפש. רק לפתוח פה לפני השם, ולצפות בביטחון לישועה.