לרכב על הסערה

קבלת החלטות בעין הסערה היא
דבר חכם, לדעת איך לרכב עליה
ולא להישטף בדרכה. ולא, אל תנסו
לנסח את המציאות. פשוט, תזרמו
לכיוון הרצוי.
 
 
אחרי מרוץ ארוך, מתיש, ואנרגטי במיוחד, עמוס שלטי חוצות, המון רעש וכמעט שני מיליארד דולר, בחרה ארה"ב באיש שיאייש למשך קדנציה נוספת את הכסא בבית הלבן שבוושינגטון. אובמה הנרגש חב את תודתו להמון פעילים נמרצים שעשו הכל כדי להשיג עבורו את מאה האלקטורים הנוספים עימם שוגר אל הנשיאות. והוא לא שכח אותם בנאום הניצחון בשיקגו. אך מאוד יתכן שאת התודה הגדולה באמת הוא חייב דווקא לאויב מר שכמעט גנב ממנו את הכסא בשבוע שעבר – ההוריקן 'סנדי'. מומחים רבים מפנים את האצבע לכיוונה של 'סנדי', כמי שהשפיעה בסופו של דבר על תוצאות הבחירות. הסופה הטרופית שהצליחה להוריד את סערת הבחירות ממסכי הרשת למשך שבוע, וגרמה המון כאב ראש במטות הבחירות של שתי המפלגות, הפכה בסופו של יום לרוח גבית עבור קמפיין הבחירות של אובמה. איך קורה דבר כזה?
 
כאמור, בשבוע שעבר ישבו אנשי השטח הדמוקרטים והרפובליקנים על קוצים. המסכים המרצדים העבירו תמונות ודיווחים מדאיגים מאזור החוף. ההוריקן השוצף הפגין נוכחות דרמטית בתמונות הלוויין, והיו לפוליטיקה את כל הסיבות הטובות לדאוג מפניו. הסופה איימה לטרוף את הקלפים הרבה קודם פתיחת הקלפיות.
 
פרשנים זריזים מיהרו להספיד את קמפיין הבחירות הטובע. כינוסי הבחירות שהתבטלו הוסיפו קדרות לאווירה השפופה. ובשבוע שעבר העלנו כאן את הקולות הללו. אך בסופו של דבר, הרקע הטראומטי הזה הציג את הנשיא השחור על רקע מחמיא במיוחד. "לב מלכים ושרים ביד השם" אומרים חז"ל, הקדוש-ברוך-הוא יכול להפוך את הסערה לקידום בחירות עבור מי שנבחר להנהיג. כנראה שאובמה נבחר לכך. במקום להיקבר תחת מתח אבני ביקורת ובליסטראות פוליטיות – תוצאות אסון הסופה, בחר אובמה לנצל את הסופה ולרכב עליה. וכך ראינו אותו לפתע מפגין אבהיות יוצאת דופן, מחבק פליטים על רקע הבתים החרבים והשרופים, מתקשר באופן אישי לראשי ערים ואפילו מפרסם את מספר הטלפון האישי (אין בעיה, הוא יקבל מספר חדש). הסופה הפכה למסע בחירות מוצלח מהרגיל, אפילו היריבים השמרנים ביותר לא יכלו להתאפק. אובמה הרוויח חינם אין כסף את הפידבקים המחמיאים ביותר דווקא מהצד הרפובליקני. הוא לא יכול היה לחלום על אפקט מוצלח יותר.
 
לרכב על גב היריב
 
זהו אולי אחד המסרים היותר חשובים שהותירה אחריה סערת הבחירות. על הוריקן ניתן לרכב. את היריב הקשה ביותר ניתן בהחלט לגייס לטובתך. חבל ומיותר לבזבז אנרגיה על מלחמות – גייס את האויב לשורותיך. השתמש בכלים שהוא מגיש לך. הפוך את ההתמודדות לסולם עליה.
 
סנדי, טוענים אנשי פוליטיקה, העמידה את הנשיא האמריקאי במבחן. ובאותה מידה, העניקה לו חינם אין כסף הזדמנות פז. חלון ראווה נדיר להפגנת מנהיגות. שום קמפיין בחירות לא יכול היה להציג את אובמה באור חיובי יותר. תאמרו שזה תרגיל פוליטי ליצירת פופולאריות? מצוין, התרגיל הצליח. אז מדוע שלא ננסה לשכפל אותו לחיים ולהתמודדויות שלנו.
 
בואו ננסה לחשוב על החיים שלנו כמסע בחירות. לא סתם בחרתי בשם הזה, הוא הרבה יותר ממסמל. שורת הסיכום של תמצית חיינו זו מילה אחת – בחירה. בכל רגע נתון אנחנו ניצבים מול האפשרות הזו, לבחור לטוב או למוטב. הבחירה היא הכלי היחידי העומד לרשותנו, והיא שמחשיבה אותנו ליצורים הנעלים יותר בבריאה. האדם נראה אולי כל יכול, הוא עושה ופועל, בונה וממוטט, מנהיג ולוחם. אך, למעשה, אם נתבונן בפרטים הקטנים, נגיע מהר מאוד למסקנה ששום דבר לא מצוי בעצם בידיו. הוא נשלט הרבה יותר מאשר שולט. תלוי בכל כך הרבה מרכיבים סביבתיים ונתון לחסדיהם של אירועים ומאורעות שונים. ובכל זאת, מבחינה מסוימת הוא שולט במצב לגמרי – יש לו את הזכות לבחור. כלומר, לבחור איך לחיות ולהתנהג לאור המצב והמציאות.
 
מסע הבחירות שלנו
 
יש לנו אם כך מסע בחירות. רצף של אפשרויות בחירה. בכל רגע נתון ומול כל מצב אנחנו יכולים ואמורים לבחור איך להתנהג, וזו בעצם מנהיגות. מנהיג אמיתי עומד במבחן הבחירה, לא רק של אזרחיו המתלבטים במי לבחור – אלא, המבחן העיקרי מרוכז בכושר הבחירה שלו. איך תבחר להגיב לאירועים השונים בכל המישורים. המבחן הזה עושה אותך מלך. מושל אמיתי על חייך.
 
'סנדי' היא דוגמה מצוינת לניסיונות ובחירה. את בואה אף אחד לא היה יכול למנוע. גם לא הצבא האמריקאי ושירותי הביון. היא באה וקבעה את העובדה הזו ללא כל התחשבות בהעדפות מארחיה, האזרחים והדרג המדיני. הברירה לא הייתה האם לקבל אותה, אלא איך. מי שקיבל לידיו את ההחלטות בעין הסערה עשה מעשה מפוקח. הוא רכב על הסערה במקום להישטף בדרכה. זה מה שמוטל על כל אחד מאיתנו לעשות כאן בעולם: לא לנסח את המציאות – זה בלתי אפשרי, אלא להשתדל תמיד לרכב עליה לכיוון הרצוי – וזה בהחלט אפשרי.
 
* * *
 
רוני חווה יחד עם משפחתו תקופה לא פשוטה, בעיצומה 'זכה' לטעום את המושג 'עד פת לחם' במלא מובן ומשמעות הביטוי. הם נקלעו לסיבוכים מוזרים שיצרו פלונטר אחד גדול שרק הלך והסתבך. בעקבות התסבוכת נקלעה המשפחה לקשיים כלכליים שהפכו מהר מאוד לעוני חמור, פלוס בור ענק של חובות. וכאן התחילה החגיגה האמיתית: עיקולים, תביעות משפטיות, הוצאה לפועל וצווי מעצר. זו הייתה קטסטרופה של ממש. כשרוני מתאר את אותם ימים היום, במבט מחויך לאחור, הוא אומר: "תאמין לי, התקופה הזו היא אחת המתנות המדהימות שזכיתי לקבל מבורא עולם". והוא מזדרז להבהיר "שלא תחשוב, זה לא היה קל. בכלל לא. זה היה אפילו קשה ואיום ונורא, ואפילו מסוכן…"
 
ובכל זאת, זו הייתה תקופה מדהימה. מדוע? משום שהיא הופיעה בדיוק בנקודה הנכונה, ודרשה מרוני להיות רוני כפי שמעולם לא ידע שהוא מסוגל להיות. הקטסטרופה ההזויה הזו, שלוחה ישירה של בורא עולם, הצליחה לאלץ את רוני ואשתו לעלות על מסלול מהיר של שיפוץ עצמי בכמה תחומים. היום הם קוצרים את הפירות ואינם מסוגלים לחלום על איך החיים היו נראים היום בלי המכה ההיא.
 
וזה לא התרחש ביום אחד. "בהתחלה חשבתי שאנחנו אוטוטו יוצאים מזה. ניסיתי פה, השתדלתי שם. הפעלתי קשרים, פניתי לחברים, כולם הבטיחו והבטיחו ואני תליתי המון תקוות, יותר מדי. בשלב מסוים הבלון הענק הזה התפוצץ לנו חזק בפנים. אשתי ואני חשבנו שזהו זה, אין לאן להמשיך. כשאין לך כסף אתה במצב חמור, הבנקים מוכנים לכסח אותך, לגמור אותך עד הסוף. אז גם למדתי שעם כל הרצון הטוב, חברים זה נחמד אבל איפה שאתה באמת תקוע אף אחד לא יכול לעזור לך, אף אחד. אתה יודע מה, אני עצמי לא הייתי מאמין למילים שאני מוציא עכשיו מהפה. לא הייתי מאמין. רוני של פעם היה אומר לך, עם יד על הלב, אין מצב שאני מסתבך. אני, עם מעגל הידידים שלי, עם הקשרים שלי, אין מצב, ראיתי הרבה בלגאן בחיים תמיד הסתדרנו…"
 
רוני טוען היום שצורת החשיבה הזו הייתה בעצם בית כלא ענק שסגר את הנפש שלו שנים ארוכות בתוך חומות אדירות של אגו מנופח, כעס ואטימות צורמת כלפי הקרובים אליו ביותר. הוא מעולם לא העלה על דעתו באיזה בית כלא הוא חי. להיפך, תמיד חשב את עצמו לאדם משוחרר, חופשי ומאושר. והוא באמת היה נראה כזה. הוא לא היה פושע, או חלילה נוכל. הוא היה איש לגמרי רגיל, אך אסיר. כלוא בתוך עצמו.
 
"את הבום הענק חטפנו ערב אחד, כשישבו יחד אשתי ואני וערכנו חשבון מסודר של המצב. בדקנו את כל הנתונים, הערכנו את המציאות שלנו בצורה כנה, ואז נפל לנו האסימון – אנחנו תקועים לגמרי. זה היה נורא, חשבתי שאני משתגע. לקח לי כמה ימים כדי להתחיל לחשוב כמו בנאדם. אבל ביום שהתחלתי לחשוב, התחלתי גם להבין. פתאום עלו לי רעיונות שמעולם לא חשבתי עליהם. לא שלא ידעתי, בטח ידעתי. כל הדיבורים היו מוכרים לי גם לפני המשבר. אבל בימים האיומים האלו, הדיבורים שכל כך הרבה שנים ידעתי לדקלם בעל פה הפכו לתרופות חיוניות. נטלתי אותן על בסיס יומי".

רוני מגדיר היום את נקודת המשבר כקו הזינוק של חייו. זו הייתה סערה עם כל התסמינים המפחידים של משבר משולב: כלכלי, משפחתי, נפשי. אך דווקא חוסר הברירה הזה אילץ אותם להתמודד עם האתגר הענק, שהתגלה עד מהרה כמסלול המראה לחיים מסוג שלא הכירו קודם לכן.
 
מומלץ לחשוב ברצינות על האפשרות שסערות הפוקדות את חיינו יכולות לשגר אותנו רחוק. ההפרעות שנראות לנו כאילו נולדו על מנת לחסום אותנו, עשויות לעבוד היטב עבורנו. אם רק נדע איך לגייס אותן.