מי מפחד יותר

 העולם מוצף בחרדים. לא, לא אלו
העוטים שחורים, מדברים אידיש
ומתפללים בשטיבלאך. יש חרדים
אחרים, בעצם כולנו, שמפחדים עד
אימה מפני הבאות…
 
 
העולם כולו מוצף בחרדים. לאו דווקא אלו העוטים שחורים, מדברים אידיש, ומתפללים בשטיבלאך. כולנו במקום כלשהו חרדים עד אימה מפני העתיד. הנורא מכל, שאף פעם לא ידענו מה בעצם, מצפה לנו – כך מסתבר, בתקופות שיבאו.
 
לילדים קטנים יש ים של דמיונות וחששות, אצל הבוגרים יותר, מתלבשים הפחדים במשהו יותר מציאותי. הרווק חושש מנישואין, הנשוי מילדים, וההורה מעתידם של הצאצאים. מה יהיה כשיגדלו הנערים, חינוך, הוצאות שוטפות בריאות. ומי מדבר בכלל על חתונה.
 
מה שמגוחך בכל הסיפור הוא, שאם יש כאן מישהו שדואג, אות ברור הוא שמקומו בין החיים. המתים כבר אינם דואגים, ואם מכרסמת בקרבך דאגה, בארץ החיים אתה. אם מושא הדאגה הם הצאצאים שיחיו, הרי שגם בנים יש לך, ישתבח שמו לעד. ואם על תשלום הארנונה נודדת שינה מעיניך, הרי לנו שגם קורת גג מתוחה מעל ראשך.
 
ובכן, מישהו דאג עד היום לכל מה שממלא את סביבתנו. כמה פעמים ראינו את יד ההשגחה? מי זוכר. ובכל זאת, העתיד מלא תמיד בערפל של חששות.
 
* * *
 
ההורים שבינינו מכירים בודאי את המבט הזה, המבוהל נוראות, נעוץ בך מתוך זוג עיניים גדולות ומבועתות של ילד קטן. מה ביקשת בסך הכל, רק לגשת רגע לחנות, שניים וחצי מטרים מכאן, ממש תיכף אשוב. 'רק המתן לי בסבלנות, מבטיח לא לברוח'. לא יועילו כל ההבטחות, הנדרים, והשבועות, הקטן ימשיך לילל ולבכות.
 
לפעמים קשה להבין אותם, את המוחות הזעירים של זאטוטינו. מה, הם באמת משוכנעים שכל היציאה לרחוב לא הייתה אלא תרגיל הסחה, דרך נוחה יותר להשתחרר מנוכחותם המעיקה? באמת, היינו יכולים לעשות את זה אלף פעמים פשוט יותר, בצורה פורמלית. בעזרת לשכת הסעד ועזרה סוציאלית למשל. מצחיק לראות את הפחד הזה לופת את הקטנצ'יק המבוהל, אתה מבקש אז לומר לו 'האמן לי יקירי, אני חושש לשלומך הרבה יותר ממך. אנא, הסר דאגה מליבך'.                                                                                       
* * *
 
הצדיקים מלמדים שיהודי אמור לדבוק במידותיו של הבורא. החיים שלנו מלאים במפגשים עם מידות ויצרים, בכל רגע נתון נפגשת הנפש עם מידות, מתעוררת פעם לאהבה ופעם ליראה, מתפעלת או מתלהבת. תפקידנו, כאנשים, לקחת את ההתעוררויות הללו למקום הנכון. אהבה אמורה לקשר אותנו אל השם, היראה אף היא אמורה לפעול רק מול הבורא. ואיך יודעים מהי אהבה נכונה, איך נראית יראה ראויה?
 
אומר רבי אלימלך מליז'נסק: לכל מידה ותכונה בנפש האדם יש כביכול מקבילה אצל הבורא. אם רצונך לדבוק בדרכי השם, מן הראוי לבדוק תמיד את המידות עימן אתה פועל. האהבה אמורה להתעורר אצלנו באותו אפיק עליו שופעת אהבת השם. הבורא יתברך כל כולו אהבה אלינו, ואם כך, אהבתנו אף היא מוכרחת להיות פנויה רק כלפי הבורא, עם ישראל, והתורה הקדושה.
 
וכעת, מה עם היראה. וכי יש לבורא עולם פחד כלשהו?
 
כן, לבורא עולם, המחולל הגדול, השליט היחיד על כל צבאות השמים והארץ, בעליו הבלעדי של הקוסמוס ומה שמחוצה לו, יש פחד אחד ויחיד – שמא חלילה ישכח ממני היהודי הקטן המטייל שם במרחבי המקום והזמן.
 
הוא יתברך הלא שלח אותנו הנה. הוא גם זה שיצר את המקום בו אנו מתבוססים כרגע. ומי כמוהו יודע מול אלו אתגרים מתנהלת ההתמודדות שלנו. מהן הסכנות האורבות על דרכנו, והיכן הסיפור הזה עלול להסתיים.
 
הפחד הגדול ביותר שנוכל להעלות בדמיוננו, החרדה המצמררת ביותר שתוכל לחדור אל גבולות ההכרה שלנו, ותחושת האחריות ההורית ביותר שנצליח להוליד כלפי ילדינו – לעולם לא יגיעו אל קרסולי הדאגה והאחריות, ו… כן, הפחד שיש כביכול לבורא כל הארץ, שעה שהוא משגר אותנו בכל בוקר ליום נוסף של עבודה במכרות היהלומים של עולמנו המסוכן.
 
* * *
 
הבחירה היא אם כל ההמצאות. גדולת הבורא מתגלית כאן במלוא הדרה, כששני ההפכים הללו מתקיימים יחד באותה כפיפה. גם הנהגה אלוקית של כל יכול, וגם אדם קטן גוש בוץ המסוגל להשפיע על כל העולמות. איך זה מסתדר? נדע בעתיד, כשנגדל. העיקר שהבחירה מאפשרת לנו לסטות לכל כיוון וגם ללכת ישר, ובבלגאן הזה אנו הקטנים אמורים לשמור על הכיוון, שלא נאבד חלילה.
 
כששלחו אותנו הנה, לקחו את כל הטעויות הללו בחשבון. ובזמן שאנו מבלים כאן בין שכחה לזיכרון ובין עירנות להמון נימנומים, אבאל'ה לא עוצם עין, 'הנה לא ינום ולא יישן'. יש לו כאן נשמות טובות שעלולות בכל רגע להיאבד לנצח ח"ו.
 
כך בדיוק אמורה להיראות יראה אמיתית – אומר הרבי מליז'נסק, פחד שלא אתנתק חלילה לרגע מהידיים של אבא. אבל עם זאת, מוכרחים לזכור, שהדאגה האמיתית שייכת לאבא. יותר משנוכל אי פעם לדאוג, עושה את זה באופן תמידי זה שעיניו משוטטות בכל הארץ. האב הגדול והרחום מלווה אותנו תמיד, ודאגה אחת לו – שלא נאבד כאן במרחבי הבחירה והאפשרויות.
 
אין דרך להיפטר מהפחד, יצור נטול פחד שייך להגדרה 'בר מינן', או לאלו שאינם מן השפויים. בר דעת מצויד גם בפחד. על הפחד כשלעצמו אין לנו שליטה. לאיזה אפיק הוא יפנה? כאן בדיוק מתחילה הבחירה. כדאי בהחלט שאת כל הוריאציות והלבושים של האימה נסכם ביראה אחת נכונה, יראה שכל כולה קרבת אלוקים, דבקות וגעגועים. 'יראת השם לחיים'.