מלאכות שהעכו”ם עושה לישראל,השכרה לעכו”ם בשבת ועוד

 

א. עוזרת בית נכריה העובדת בבית ישראל, ובעל הבית מצווה אותה לשטוף את הכלים, והיא יכולה לנקותם על ידי שטיפה רגילה, ובכדי להקל על עצמה היא שוטפת את הכלים במכונת הדחה חשמלית, אין צריך למחות בידה, מאחר שלא ציוו עליה לעשות כן. והמחמיר בזה תבוא עליו הברכה.

ב. וכן מותר לומר לה לשתוף את הכלים, אף שיודעים שהאור במטבח כבוי והיא תצטרך להדליק את האור, מאחר שלא ציוו עליה להדליק. והוא הדין שמותר לומר לנכרי שיביא לו איזה דבר מהחדר הסמוך, אף שאין שם אור דלוק.

ג. מותר להזמין חליפה אצל חייט גוי, ולקבוע עמו מועד לבא לקחתה אחר כמה ימים, אף שהגוי ממשיך לתפור ולעבוד בשבת, והוא שלא יחשוב עמו לפי שכר יומי. וכן אם שכר את האינו יהודי לשנה או שנתיים שיכתוב לו או שיארוג לו בגד, הרי זה כותב ואורג בשבת כאילו קצץ עמו שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד, שהוא עושה בכל עת שירצה. ובכל זה צריך שלא יעשה את המלאכה בבית של ישראל.

 

 

ד. ישראל שיש לו מונית, מותר לו להשכירה לגוי מערב שבת, אף שהגוי ממשיך לעבוד ולהסיע בשבת, כל שהדרך במונית היא באריסות. ואף שיש למונית מספר הידוע כמספר של יהודים, אין לחוש בזה למראית העין. וצריך לשלם לו השכר בהבלעה. ובמקום שיש חשש שיסיע ברכב זה יהודים בשבת, כגון שהוא עובד במקומות שגרים יהודים, יש להחמיר בזה. אבל אם עובד בעיר שדייריה הם נכרים, יש להקל כאמור.

ה. העיקר לדידן כמו שכתב מרן בשולחן ערוך שמותר להשאיל ולהשכיר כליו לנכרי, אף על פי שהנכרי עושה בהם מלאכה בשבת, מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים, ואפילו כלים שעושים בהם מלאכה, כגון מחרשה, מותר להשכיר לנכרי מערב שבת, אבל צריך שיתן לו הכלים מבעוד יום, שאם יתן לו לסמוך לחשיכה, הרואה יאמר שהישראל ציווה לגוי להוליכו מביתו לרשות הרבים.

 

 

ו. כל דבר שאסור לישראל לעשותו בשבת, אסור לומר לנכרי לעשותו, בין אם יעשה זאת בשבילו בחינם, בין אם יעשה זאת תמורת תשלום. בין מלאכות האסורות מן התורה, ובין מלאכות האסורות מדברי סופרים. ואין הבדל בין אם אומר לו מערב שבת לעשות לו המלאכה בשבת, או אם אומר לו כן בשבת עצמה.

ז. אסור לרמוז לנכרי בשבת בלשון ציווי שיעשה מלאכה בשבילו, אפילו אם רומז לגוי בידיו או בראשו וכו’. אבל אחר השבת מותר לומר לו ברמז למה לא עשית עבורי דבר פלוני בשבת שעברה, אף שהוא רמז ברור, והנכרי מבין מתוך דבריו שרצונו שיעשה כן בשבת הבאה. אבל רמז שאינו בלשון נוכח וציווי, אלא דרך סיפור דברים בעלמא, מותר אפילו בשבת עצמה, וכגון שאומר לו: הנר אינו מאיר יפה, ושומע הנכרי ומתקנו. וגם ברמז שאינו בלשון ציווי, אין לישראל ליהנות הנאה ישירה ממלאכת הנכרי בשבת, אלא רק אחר השבת בכדי שיעשו. אלא אם כן באופן שהיה יכול לקרוא לאור הנר בלאו הכי, והנכרי שיפר ותיקן את הנר בשבילו על ידי רמז כנזכר לעיל.

ח. לפיכך מי ששכח להדליק אור בבית, או שאירע לו קצר חשמלי, ויש שם נרות שיכול להשתמש קצת לאורם, מותר לרמוז לנכרי שידליק את החשמל, כגון שיאמר לו אין אור הנרות מספיק, ואז מותר להשתמש באור זה כל דבר שיכול לעשותו קודם הדלקת החשמל, אפילו שימוש על ידי דוחק.

ט. אולם מי ששכח להדליק את האש בכיריים של הגז, או ששכח להכניס את תקע חוט החשמל של הפלאטה או של התנור בשקע החשמל, אין להקל לרמוז לגוי, אף בלשון סיפור דברים, שיחבר את התקע לשקע בשבת, שהרי אסור לו ליהנות ממלאכת גוי בשבת. ואפילו אם עשאו הנכרי מעצמו בשבת, אסור ליהנות ממנו בשבת. וגם במקומות שיש שם ‘גוי של שבת’ המקבל שכר, אחר השבת, על כל פעולה שעושה עבור הישראל, אין להקל שיעשה מלאכה בבית ישראל.

י. אסור לכתוב מערב שבת על פתק לעשות איזה מלאכות בשבת, ולהראות את הפתק לגוי בשבת, כדי שיעשה אותם, דהוי רמז בדרך ציווי.

יא. מותר לומר לגוי בשבת לתת על הפלאטה תבשיל שרובו רוטב, אף שהתבשיל יכול להגיע לחום שהיד סולדת בו. מכיון שיש בדבר מחלוקת בפוסקים אם יש בזה משום בישול או לא, מותר לומר לגוי לעשותו בשבת, אף שההלכה נפסקה לאסור בזה על ידי ישראל. ואין הבדל בזה בין דברים האסורים מן התורה, לדברים האסורים מדברי הסופרים.

יב. והוא הדין לעניין תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי, שאם יש צורך בדבר ואין לו עצה אחרת, מותר לומר לגוי בשבת להניחו על גבי פלאטה חשמלית, הדלוקה מבעוד יום, אף שעל ידי כך ייגמר הבישול.

יג. דבר שאינו אסור מצד הדין אלא מצד חומרא וחסידות, מותר לומר לגוי לעשותו בשבת לצורכו.

יד. ישראל המטלפן במוצאי שבת מארץ ישראל לחוץ לארץ לגוי הנמצא בחו"ל, ורוצה לצוותו על עשיית איזה דברים לצורך הישראל, אף על פי שהגוי יעשה דברים אלו בשבת, אין בזה איסור אמירה לגוי, מאחר שבמקומו של הישראל כבר יצאה השבת.

טו. מי שיודע שקרוביו החילוניים בחו"ל מטלפנים אליו מארצות הברית לא"י במוצאי שבת שלנו, לא ירים את שפופרת הטלפון, משום איסור מסייע בידי עוברי עבירה, שהרי במקומם עדיין הוא שבת.

טז. מותר לתושב ארץ ישראל לשלוח פקס מא"י לארה"ב במוצאי שבת שלנו, אף ששם עדיין שבת, ובלבד שלא יכשילם בקריאת שטרי הדיוטות, או בטלטול הנייר בשבת.

יז. מותר לרמוז לכלב או לקוף מאומנים שיכבו את החשמל בבית, ולעשות שאר מלאכות האסורות בשבת, וכל זה בבעלי חיים שאינם שלו, אבל בבעלי חיים שלו, אין להקל.

יח. אסור לומר לנכרי בשבת שיעשה מלאכה בשביל הישראל במוצאי שבת, או בשאר ימי החול, אפילו במלאכות האסורות מדרבנן. אבל מותר לרמוז לו כן, וכגון הנראה לך שתוכל לעמוד עמי לערב, אף על פי שמבין מתוך כך שצריך לשוכרו בערב לאיזה מלאכה. ולדבר מצווה אם הוא באיסורי תורה מותר לומר שיעשה המלאכה במוצאי שבת. ובאיסור דרבנן מותר לומר לו שיעשה אף בשבת.

יט. במקום צורך מותר להזמין מונית מערב שבת מחברה של גויים, כדי שיבואו לקחתו מיד בצאת השבת.

כ. יש אומרים שאיסור אמירה לגוי הוא גם באופן שאומר לגוי אחד שיאמר לגוי חבירו שיעשה מלאכה בשבילו. ויש חולקים. ובמקום מצווה דרבים, כגון תפילה בבית הכנסת יש לסמוך על המקילים.