מלאכים בתחפושת

שמעתם פעם על מלאכים בתחפושת?
בכלל, יש דבר כזה במציאות? מסתבר
שכן. אבל אל תחפשו אותם בשום מקום,
כי הם נמצאים כאן, רק כאן, בישראל.

לא פעם, מכיוון שבעלי ואני משמשים כרב וכרבנית, אנו נתקלים, לדאבוננו הרב, במצבים לא נעימים בכלל בקהילה, מקרים שמפרים את השקט הנפשי שכל אדם מייחל לו, ולכאבי ראש ולב לא קטנים בכלל.

מקרה אחד, למשל, הוא של זוג – גבר ‘חסר מזל’ ואשתו, שלא מבינים מהי המשמעות של המושג אחריות (וזה בלשון המעטה).

איש צעיר זה היה ידוע תמיד כ"ביש מזל" – ממש אדם ללא מזל. חוסר המזל תמיד רדף אחריו, ותמיד גם הצליח לתפוס אותו. על כל דבר שהוא הניח את ידיו הוא נחל כישלונות ואכזבות. הוא תמיד היה ב’מרחק נגיעה מהעושר’, אבל לצערו, הצליח ‘לקלוע ישירות לעוני’. לפי דבריו, הוא כמובן אף פעם לא היה אשם בשום דבר, תמיד היה זה מישהו אחר שהכשיל אותו, או משהו שלרוע מזלו קרה בדיוק בזה הלא נכון, לעת עתה הוא פשוט מרגיש מסכן והוא גם ברוגז עם כל העולם ובנוסף, הוא ‘נפל’ למצב של קטנות אמונה. אשתו לא מרירה כמוהו, אבל היא מרגישה שבגלל שלבעלה אין מזל, כל העולם (הכוונה לקהילה) חייבים לפרנס אותם ואת (לעת עתה) שלושת ילדיה הקטנים.

במשך השנים הקהילה ניסתה לעזור למשפחה הזאת בכל דרך אפשרית. סכומי כסף עצומים נשפכו על שיקום ותחזוק הבית הזה, מתוך כוונה אמיתית לסייע להם ולהעמיד אותם על רגליהם.

אבל בסופו של דבר הגענו למבוי סתום. שניהם – הבעל והאישה – הבטיחו נאמנה לקיים כל הסכם שיוצע כדי לשנות את המצב, ואז הפרו אותו באותה נאמנות והשתמשו בכספי הקרנות שניתנו להם בצורה לא הולמת בכלל. במקום לקנות אוכל למשפחה או לשלם חשבונות מצטברים (מים, חשמל וכו’) הם בזבזו את הכסף על מותרות ודברים חסרי תועלת ומזעזעים וחיו להם ‘חיי עשירות’, כאילו אין מחר (דבר שמאוד נכון לגביהם, בגלל שברגע שהם עשו שימוש בכסף הזה למטרות כאלה, בודאי שמישהו יצטרך לשלם עבורם שוב, כמו שתמיד היה במקרה שלהם).

כעבור שבוע או שבועיים האמא מתקשרת שוב לאנשים ומתחננת לעזרה – כי התינוק בוכה בגלל שהוא רעב והוא לא אכל כל היום בגלל שאין כסף לקנות לו את האוכל שהוא צריך, והיא גם לא יכולה להחליף לו טיטולים מכיוון שאין לה כסף לקנות אותם.

חברת החשמל, המים וכו’ ניתקו לא פעם את השירות מטעמם למשפחה זו, והסיבה שהמשפחה לא התלוננה והצליחה להסתדר איכשהו, הייתה בגלל שתמיד היה איזה "מישהו" (או "מישויים" למיניהם) ששילמו את החשבונות או ‘ניקו’ חוב ענק במכולת.

זה מזעזע ונורא לראות את הילדים שלהם מסתובבים בבגדים מלוכלכים, כשהם מרושלים ופרועים. בקיצור, ההורים חלשי דעת, אנשים חסרי אחריות שאפילו לא התחילו להבין איך צריך לטפל בילדים.

בסופו של דבר, כעבור שמונה שנים, כאשר המצב לא השתנה כלל, והבעל והאישה התנהגו בתוקפנות גלויה כלפי כל אדם שניסה "להפריע" ולייעץ/לתת להם עצות כיצד לטפל בעניינים הכלכליים שלהם (במקום לתת להם כסף ושהם יעשו איתו מה שמתחשק להם), אנשי הקהילה החליטו שהכסף שניתן להם פשוט יורד לטמיון, ואין שום תועלת להמשיך כך. אנשים פעילים מאוד בקהילה החליטו שהם לא מוכנים להתערב יותר במקרה הזה מכיוון שהם רק סובלים (מילולית ופיזית) מהתנהגות הזוג, והם גם לא מצליחים להתקדם לשום מקום עם המשפחה הזאת. והגרוע מכל עבורנו, היא העובדה שהילדים שלהם פשוט מוזנחים.

העניין הגיע לשיאים חדשים בזמן האחרון, כאשר האישה התקשרה אלי וביקשה שאדבר עם הרב, ואשאל אותו אם הוא יכול לעזור להם, מכיוון שישנו חשבון חשמל שלא שולם. חברת החשמל כבר ניתקה להם את החשמל מספר פעמים ובקיץ חם שכזה זה פשוט בלתי נסבל. אמרתי לה שאדבר עם הרב כאשר הוא יגיע הביתה לארוחת צהריים ושהיא תתקשר אלי בשעות הערב, לקבל את תשובת הרב. כך סיימנו את השיחה.

לאחר ששוחחתי עם הרב, הוא אמר לי שהוא בעצמו עזר להם אינספור פעמים. כרגע אין באפשרותו לעזור להם מכיוון שישנם מקרים דחופים וקשים יותר על הפרק. הוא ביקש ממני שאומר לה את זה בעדינות רבה. למרות שחיכיתי כל הערב היא לא התקשרה בחזרה.

למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, הטלפון בביתי החל לצלצל. האישה, מבלי להתבלבל, פשוט התקשרה לכל הנושים להם הם חייבים כסף ואמרה להם שהרב לקח אחריות על ענייני המשפחה והוא יטפל בכל מה שקשור אליהם, כולל תשלום כל החובות, וכדי להקל עליהם ובמידה ויהיו שאלות, היא פשוט נתנה להם את מספר הטלפון שלנו.

מכיוון שכולם מכירים את המשפחה הזאת, לא היה לי קשה להסביר שזה לא נכון בכלל, וברור הדבר שלא לקחנו שום אחריות עליהם ועל ענייניהם.

אולם הוכיתי בתדהמה כאשר התקשרו אלי מחברת החשמל. כשהסברתי (שוב) לאדם מעברו השני של הטלפון שלא לקחנו על עצמנו שום אחריות בכל הקשור למשפחה דנן, כולל על החובות שלהם, הוא נשם עמוק וביקש ממני להמתין מכיוון שהוא מעביר אותי למנהלת המחלקה שלו. בכנות, חשבתי לעצמי בזמן שהמתנתי למנהלת שתענה לי, שחברת החשמל היא לא מוסד צדקה והם רוצים שהחוב שהצטבר במשך שנה ישולם. נשמע הגיוני, לא?

כאשר מנהלת המחלקה התפנתה אלי ושמעה את מה שהיה לי לומר, היא החלה לספר לי את הצד שלה בסיפור.

לחברת החשמל היו ועדיין יש בעיות רבות עם המשפחה הזאת, כתוצאה מכך החשמל נותק וחובר מספר פעמים במשך השנים. במסגרת הניסיון והמאמצים הרבים להגיע להסכם סביר, שעל פיו המשפחה תשלם חובות מצטברים בתשלומים הוגנים, היא, מנהלת המחלקה, הגיעה לביתם מספר פעמים, ומה שהיא ראתה שם פשוט ציער אותה מאוד! וכדבריה, היא לא ישנה כמה לילות טובים ממה שראתה.

היא התחננה בפני שאעשה משהו לפחות בשביל הילדים. היא הבינה שעם אנשים כאלה גם אנחנו הגענו לקצה גבול היכולת שלנו והם יצטרכו לשאת בתוצאות של המעשים שלהם, אבל היא אמרה שהילדים חפים מפשע והם לא אשמים. הם לא צריכים לסבול. והנה היא, מנהלת בכירה בחברת החשמל, מתחננת בפני שאעזור לילדים, כאילו שזה הדבר האחרון שנותר לה עלי אדמות לדאוג לו. היא לא הזכירה שום דבר שקשור לכסף שהם חייבים אלא רק אמרה: "בבקשה, בבקשה, תעזרי לילדים האלה!"

הייתי כל כך המומה בשניות הראשונות, הדברים שלה נחתו עלי כרעם ביום בהחלט בהיר. בסופו של דבר אמרתי לה שאשתדל לעשות ככל שביכולתי לעזור להם, ועל זה היא לא הפסיקה להודות לי.

אז תגידו לי אתם, שמעתם פעם בחיים שלכם על מקרה כזה? שבחברת החשמל יתנהגו כך לבעלי חוב שמהווים מטרד לא קטן, לכל הדעות, במשך תקופה כה ארוכה?

אני מניחה שלא, על דברים כאלה תשמעו רק בישראל.

כן. כי זה העם שלנו, עם ישראל, חבורה של מלאכים בתחפושת.

לפני ראש השנה הבא עלינו לטובה, מן הראוי שנזעק כולנו אל השם יתברך ונאמר לו: "השם! תראה איזה עם יפה יש לך, אין שום עם כזה בעולם! בבקשה, כתוב אותם לחיים בספר החיים, לשנה מתוקה ונפלאה, שנת התשס"ט, אמן!"