מצאתי את הגיבור שלי

לא מצאתי אותו מהר. זה היה בבוקר עם כוס קפה ועיתון שהיה מונח לידי עם התמונה שלו. חיוך שובה לב וסיפור חיים סוחף. דוד פרלו מצא את הגיבור שלו.

3 דק' קריאה

דוד פרלו

פורסם בתאריך 17.03.21

לפעמים, יש בחיים את הפלאשבקים האלה שלוקחים אותך אחורה במנהרת הזמן, עד לנקודה מסוימת בה הזיכרונות מציפים וסל התובנות מתמלא בעוד כמה 'ממתקים' מיוחדים מהעבר, כאלה שהופכים לכלים אדירים בהווה וב"ה גם בעתיד.

 

זה מה שקרה לי לא מזמן, הרגע בו נשאבתי ליום בו הרגשתי שאין לי שום כיוון בחיים – למקום של בלבולים, התלבטויות וגם של תחילת הדרך, אם כי בטפטופים קלים, אל היהודי שבי – הכרות זהירה ואיטית עם התורה והמצוות. זה היה גיל עדין ורגיש – 22, שלא ידעתי לאן החיים שלי לוקחים אותי, אבל כן מצאתי את עצמי יושב בבית קפה ירושלמי בוהה בכוס הקפה שהייתה מונחת על השולחן. באותו זמן (אחרי שעליתי לישראל מארצות הברית) התנדבתי במשרד התיירות בעיר העתיקה לעזור לתיירים דוברי אנגלית לנווט את דרכם בארץ.

 

באחד הבקרים, כשלגמתי לי להנאתי את הקפה ועל השולחן היה מונח עיתון הג'רוזלם פוסט, זה קרה. בעמוד הראשון הייתה תמונה של בחור מקסים שבהמשך התגלה כמי ששינה את חיי. היה זה סמל ראשון מייקל מיכאל לוין הי"ד.

 

ככל שאני מתעמק בזיכרון של התמונה שלו, אני נזכר שהחיוך המקסים והמיוחד שלו היה הדבר שהכי הרבה תפס אותי. מי זה הבחור הזה? אחרי בירורים, הבנתי שלא מדובר בבחור רגיל בכלל, אלא באדם יוצא מן הכלל ומיוחד שהגיע מארצות הברית לישראל. הוא היה השליח שבורא עולם שלח לעולם הזה לכל היהודים הצעירים של אמריקה. כי בדרכו המיוחדת הוא העיר רבים מבני דורו לחשיבות ההתחייבות לישראל – במחשבות ובמעשים.

 

זה כואב לדעת מי מהווים היום דוגמאות חיקוי לילדים ובני נוער. החברה של ימינו לא מציגה באור זוהר את אלה שהפכו את העולם למקום טוב יותר, או תרמו במעשים ובחסדים שלהם, או אפילו בחיוך שלהם, ועשו את החיים על הכדור הזה קצת יותר נעימים ללא מעט אנשים שהם פגשו בדרך. זה מחריד לגלות שהיום אנשים חסרי מוסר הם אלה שמשפיעים על הנשמות הרכות של הדור הצעיר. אז מה הפלא שהעולם נראה כמו שהוא נראה היום?!?…

 

מאמרים נוספים בנושא:

הגיבורים השקטים

הגיבור שלי – רבי נתן מברסלב

גיבורות אמיתיות

לא גיבורי על

הקפיצה החמישית

דוד וגלית הסורי

אנשי הדממה

 

אבל באותו יום כשקראתי את הכתבה על מייקל מיכאל לוין – החיים שלי השתנו, לנצח! הבנתי באותו רגע שמצאתי את הגיבור שלי. מייקל לוין היה בחור אמריקאי שעזב את כל הנוחות שרק אמריקה יכולה להציע, עלה לישראל והתנדב לשרת בצה"ל כחייל בודד ביחידה קרבית – לוחם חי"ר בגדוד "בזק" 890 בחטיבת הצנחנים. במהלך השירות הצבאי שלו הוא השתתף בלא מעט משימות מסוכנות מול האויב. ב-2006 הוא קיבל חופשה מיוחדת לבקר את הוריו בארצות הברית.

 

ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה.

 

מייקל עצר הכל, עלה על הטיסה הראשונה לישראל והגיע ערוך ומזומן לחבור לחבריו לנשק ולצאת לקרב כדי להגן על המולדת ועמו האהובים. הוא התבקש להישאר מאחור ולא להגיע לקו הלחימה הראשון, אבל לא אדם כמו מייקל יעשה דבר כזה. "לא" היא מילה שלא תמצאו בלקסיקון של מייקל. הוא דרש להגיע לצפון ולהצטרף ליחידה שלו בקרב.

 

כעבור שבוע, מייקל וחבריו ליחידה הגיעו לכפר עייתא א-שעב בדרום לבנון, שם נורתה עליהם אש כבדה של האויב. מייקל נהרג תוך שהוא נלחם בגבורה באויב.

 

לי באופן אישי, מייקל מיכאל סלל את הדרך בחיים. אתם מבינים? בחור צעיר שעדיין לא טעם שום דבר מהחיים מונע מתוך תשוקה עזה לעמו. ההשפעה שלו עלי הייתה כל כך חזקה, עד שהחלטתי שאני הולך באותה דרך שלו. עזבתי את חיי הנוחות שקיבלתי כעולה חדש והתנדבתי לצה"ל. מייקל נתן לי את הביטחון והחזון שזה לא רק יכול להיעשות, אלא חייב להיעשות!

 

מייקל הובא למנוחות בהר הרצל, שם רצה להיקבר אם חלילה יקרה לו משהו, כפי שסיפרה אימו רגע לפני שהוא חזר לישראל מאותה חופשה, הפעם האחרונה שראתה אותו. לקברו מגיעים אלפי צעירים שבאים לארץ עם ארגון "תגלית", כמו גם מבקרים רבים. הרושם וההשראה שהוא השאיר בלבבות בני דורו לא ניתן לתיאור ושיעור. רבים מהם צועדים בדרכו. תשאלו חיילים בודדים מארצות הברית מה הביא אותם לכאן – והם יגידו לכם שהיה זה מייקל מיכאל לוין. הדרך שלו נתנה לי ולעוד רבים וטובים את היכולת לצאת מהקופסה ולעשות צעדים נפלאים בחיינו. כי להיות יהודי, זה לעשות, לפעול!

 

 

מאז ועד היום הקווים המנחים שלו מנחים אותי בחלקים גדולים וחשובים בחיי, במיוחד בנקודה של להיות זה לעשות את הדבר הנכון, ולא את הנוח והמוכר. הוא היה יכול להישאר בבית, להסתכל על המלחמה בארץ על מסך מרחוק ולהמשיך להיות בחור נחמד. אבל לא מייקל, הוא עשה הרבה מעבר למה שהתבקש. הגבורה מלאת הענווה של מייקל מראה לנו אופק שונה, גישה אחרת לחיים, כזו שאנחנו צריכים לאמץ גם במשימה שלנו עלי אדמות. כי להיות גיבור זה לא רק חייל קרבי בשדה הקרב הפיזי, אלא בעיקר בשדה הקרב הרוחני, במקום היהודי שבי, הפנימי, זה שמצריך הרבה פעולות, מארבים, ומלחמה אינסופית.

 

לא משנה אם התגייסתם או לא, העניין הוא לאהוב את בורא עולם, את הילדים שלו – עם ישראל ואת ארץ ישראל היפה שלנו, כמו שמייקל אהב. יהי רצון שנזכה לקיים את מה שבורא עולם רוצה מכל אחד מאיתנו עם אהבה לחיים, כמו הגיבורים הענווים שהוא שולח לנו בדרך.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה