משחקות אותה

"הומור שחור" כך מכנות נשות קהילת "חוט של חסד" את ההומור שלהן בהצגות – הומור על חרדים. במסגרת זו הן צוחקות על כולם והרבה – חילוניים, חרדים, חב"דניקים. אבל בעיקר על עצמן – בעלות תשובה ברסלבריות.

כבר עשר שנים שהן מעלות הצגות מוצלחות במסיבת הפורים הקהילתית. השנה, בעידודם של הרב והרבנית ארוש, כל עם ישראל זכה לחזות בכישוריהן. ראיון עם הרבנית ועם צוות השחקניות, שבימים הן נשות משפחה למופת ובלילות – כובשות את האולמות הגדולים בעיר.

אם זה היה תלוי בהן, הן היו ממשיכות להפגין את כישורי הבמה המרשימים שלהם מדי פורים, לנשות הקהילה והסביבה, ב"בית ברכה", ולא מעלות על דעתן, לפרוץ קדימה. אחרי הכל, כולן נשים נשואות המטופלות בילדים והעלאת הצגות ברחבי הארץ נדמתה בעיניהן עד אז כפריווילגיה המתאימה לימי הפנסיה.

אבל בפורים הלפני אחרון כבר אי אפשר היה להישאר אדיש נוכח כישורי הריקוד, השירה והמשחק שהפגינו נשות קהילת "חוט של חסד" לצלילי המחזמר "שיער", אותו גיירו הבנות, או יותר נכון – ברסלבו.

הרבנית מרים ארוש שתחי’, שהתמוגגה מבנותיה, ביקשה מהם לצאת לעולם, ובגדול. את ההצגה הראשונה הם עשו, לא פחות ולא יותר, מעל בימת האולם היוקרתי, ז’ראר בכר בז’ באדר. למרות שבהצגה הראשונה, כל מה שיכל להתפקשש – התפקשש, כפי שצפתה הרבנית, כל 700 המקומות באולם, נתפסו עד תום. מחוץ לאולם נותרו לא מעט נשים מאוכזבות שלא נותר להן מקום ישיבה ונאלצו לחכות לפעם הבאה. "מדביק המודעות לא תלה את המודעות, העיתון שכח לפרסם את ההצגה. הרב והרבנית הם היו הפרסום שלנו והפיצו את ההצגה וכך זה עבר, מפה לאוזן, והיה גם הפרסום באתר האינטרנט ‘ברסלב ישראל’", הן מספרות.

הפעם הבאה הייתה ב"היכל שלמה", יום אחרי ליל הסדר, וגם 500 המקומות בהיכל התמלאו באחת. "הרבנית מאוד דחפה אותנו, היא אמרה – אם אתן כבר עושות – תעשו בגדול. הרב והרבנית אמרו לנו ללכת על זה, ולא רק זה – הם גם הביאו אותנו לז’ראר בכר".

נשים קטנות עושות דברים גדולים

בגרעין החבורה המרכזי נמצאות: אורטל אבוחצירא (29), שהביאה איתה ניסיון בשירה וריקוד. אורה צעידי (45), שעסקה בתחומים מגוונים בתיאטרון בית צבי ונווה צדק (הפקה, בימוי, מאפרת קולנוע ותיאטרון), קודם חזרתה בתשובה. מוריה סימנטוב (33), שבעברה הייתה רקדנית ב"סוזן דלל" וכעת היא גם הכוריאוגרפית של הריקודים בהצגה. טל בן הארוש (30), שלמדה במגמת תיאטרון בתיכון. חנה פישמן, שעסקה בתחום באופן חובבני. ואחרונה חביבה, בתיה הרוש (36), שמשחקת את ג’נט, הדמות המרכזית, שהביאה איתה כישורי ריקוד ושירה. "רבינו הוציא ממנה את ג’נט" צוחקת אורה, נוכח העובדה שלמרות שהיא הגיעה ללא ניסיון משחק, היא "שיחקה אותה" בכישרון רב עם הדמות הראשית הכובשת.

כפי ששמתן לב, כמעט לכולן זוהי הפעם הראשונה שהן משחקות.

אתן נשים נשואות, עם ילדים קטנים. איך עושים חזרות לפני פסח?

"באמצע הניקיונות נפגשנו, רצוצות" הן מספרות בחיוך. "הרבנית אמרה לנו שנעשה הצגה בחול המועד פסח. ומה שהרבנית אומרת – אנחנו עושות" הן עונות במקהלה.

"אם הן לא היו יוצאות בגדול – הן היו עלולות להפסיד את האפקט של ההצגה" מסבירה הרבנית ארוש. "הרבנית היא אישה גדולה ולכן היא חושבת בגדול" מוסיפות הבנות.

ובכלל, חזרות לוקחות המון שעות. לפעמים גם אתן נדרשות לצאת בלילות. איך אתן מסתדרות עם זה?

"המון בייביסיטר" הן משיבות פה אחד ועם חיוך גדול. נדמה שמימוש הכישרונות החבויים שבתוכן, עם כל ההקרבה שהיא דורשת, עושה להן רק טוב.

טל: "זה הכל מסירות נפש ולאורך כל השנים כשהעלינו הצגות זה תמיד נשען על מסירות נפש, לא משנה באיזה סדר גודל העלינו את ההצגה. זו אותה ההשקעה".

גם הבעלים שלהן, שבעברם, לפני התשובה, עסקו בתחום התיאטרון, תרמו את חלקם להפקה. "הם עזרו לנו בתחום הבמה – תאורה, תפאורה, והקמת הבמה. כך שמבחינה טכנית, יש לנו עזרה רבה מאנשי מקצוע לשעבר" מוסיפה אורה, שבעלה היה בעברו תאורן וסאונדמן.

"לי היה יותר קל להגיע לבמה כי הכרתי את התחום, מאחורי הקלעים שלו. אבל מעל הכל, זו התפילה של הרב ארוש" מסבירה אורה את ההצלחה. "הרב כל כך מאמין בתלמידים שלו ומעודד כל אחד שיזרום עם הכישרון שלו בקדושה, ושלא ייתקע ואז יום אחד הוא יתעורר וירגיש שהוא נתקע בגלל שהוא חזר בתשובה. ויחד עם זה, אנחנו חיים פה בשיא הדוסיות, כחרדים לכל דבר".

המחזמר מורכב מסיפורי התשובה של הנשים, ויש בו הרבה "הומור שחור", כפי שהן נוהגות לקרוא לזה בצחוק – קרי, הומור על חרדים, כמוהם. השירים, לקוחים מהמחזמר האלמותי, "שיער". וההשראה, ללא ספק, מהרב שלום ארוש, ראש הקהילה שלהן.

העלילה: חבורת נשים בעלות תשובה יוצאת להפיץ את ספרי הרב, "הגנים" (בגן האמונה, בגן האושר, בגן עדן מקדם, בגן הגעגועים, בגן החכמה, חכמות נשים, והיד עוד נטויה ומגננת…), בקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. לחבורה מצטרפת אמה החילונית של דנה, אחת מהן, ששמה ג’נט, אישה מרוקאית מצחיקה שגונבת בקלות את ההצגה. היא מחליטה לנסוע איתן ל"חוויה המפוקפקת", אחרי שרבה בפעם המי יודע כמה עם בעלה, אפרים, וברחה מהבית. הנסיעה הופכת לחוויה מיוחדת, מרגשת ומצחיקה והבנות מפגינות הומור בריא וכמובן בטוב טעם, לא מהססות לצחוק על כולם – בעלי התשובה, החילונים, החב"דניקים, ובעיקר – על עצמן ולהציג בחן התמודדויות שבעלי תשובה עוברים.

את השם השנון "היושבת בגנים" המציאה לא אחרת מאשר הרבנית ארוש. השם הקודם שלנו היה "מעשה בגננות אבל כולם חשבו שמדובר בגן ילדים" אומרת טל. היוזמה והרעיון המקורי להציג את "שיער", הייתה של מיכל רנד, גם היא מהקהילה, שאף ביימה אותם בשלבים הראשונים.

האמת עוברת מסך

כשהבנות מספרות על התגובות שהן מקבלות מנשים שצפו בהצגה, הן מתמוגגות. "חלק מהמשפחות שלנו הגיעו" מספרת מוריה, "יש להם מנויים לתיאטרון "הקאמרי" ול"הבימה", אבל הם אמרו שהם לא נהנו שם כמו שהם נהנו אצלנו. ההצגה נגעה בהם".

בתיה: "הרב אמר שההצגה הזו עשתה רעש גדול בשמים. ברוך ה’, ההפצה של הרב עובדת יפה. ואנחנו מגיעות לעוד קהל, בדרך אחרת, של הצגה".

הרבנית ארוש: "אישה אחת אפילו הגיעה אלי בסוף ההצגה וביקשה לשים כיסוי ראש, בעקבות ההצגה.

מה סוד הקסם של ההצגה, לדעתכן?

"סייעתא דשמיא" מסכימות כולם והרבנית מוסיפה: "הצגות מוצלחות זה דברים נדירים. הייתי בהרבה הצגות ולא צחקתי. צריך לזה הרבה סייעתא דשמיא".

טל: "ויחד עם הצחוק וההומור – זה הכל קדושה".

אורה: "לדעתי, גם השילוב של המוסיקה עם הסיפור שנוגע לכל אחת כמעט שחוזרת בתשובה. וישנן גם הרבה אמהות שנמצאות במצב של ג’נט. וכמובן, יש גם את כל הרעיונות של הרב. זה סיפור שנוגע בהרבה נשים".

מוריה: "גם עצם זה שאנחנו אמהות, מגדלות ילדים ובעצם עושות הכל בהצגה – משחקות, רוקדות שרות, וגם כותבות ומפיקות. זה מאוד מיוחד והשם עוזר לנו".

אורה: "כי באמת באמת – באנו להפיץ".

מוריה: "כשהתחלנו עם ההצגה לא חשבנו על שום רווח כספי אלא על הפצה לשמה. וזה נתן לנו את הכוח ודרבן אותנו להמשיך".

אורטל: "וזו הפצה לא רק לחילוניים אלא גם לחרדים. זה מצליח גם כי כולם רואים שאנחנו באמת מאמינות ברעיונות הללו".

מה הלאה? אני שואלת אותן לקראת סיום.

הרבנית: "בע"ה יפוצו מעיינותיך החוצה, השם יעזור שזה יצליח ויגדל. רבי נחמן מברסלב אמר: אתם לא שומעים תורות, אני אספר לכם סיפורים. במעשה במלך ועניו מסופר שאם רוצים לראות מה המצב של העם, הולכים לתיאטרון שלו. והנה פה – אנחנו מפיצים דרך התיאטרון וזה מראה על מצב טוב – שרוצים גאולה. אני מאמינה שהן יגיעו אפילו לקיסריה" אומרת הרבנית לקול צחוקן של הבנות.

אך אם לשפוט על פי תחזיות הרבנית בעבר, יש מצב שזה יקרה כבר בפורים הבא. אם לא בקיסריה, אז לפחות בבנייני האומה. ככה זה כש"סייעתא דשמיא" זה שם המשחק.

וההצגה, כמו שאומרים – גם אם הן לא חשבו שזה מה שיהיה – חייבת להימשך. הביקוש לעוד הצגות רק גובר ומעודד את צוות ההפקה והשחקניות ביחד עם הרבנית ארוש תחי’, להעלות תאריכים נוספים על הפרק, כדי שגם אתן תזכו בערב מהנה מתובל בהומור, הנאה והמון שמחה. ההצגה הבאה תתקיים בכ"א באייר (5/5/2010 למניינם) באולם האירועים "קיבוץ צרעה". לפרטים נוספים לחצו כאן.