סוד ההתחדשות

כל מחשבה שמונעת מאיתנו להתחיל מחדש היא מחשבה שלילית, אפילו אם היא מתחפשת לייסורי מצפון. אל תהסס! תתחיל מחדש ותרגיש כמו תינוק שממש עכשיו נולד...

3 דק' קריאה

הרב ישראל יצחק בזאנסון

פורסם בתאריך 05.04.21

כל מחשבה שמונעת מאיתנו להתחיל
מחדש היא מחשבה שלילית, אפילו אם
היא מתחפשת לייסורי מצפון. אל תהסס!
תתחיל מחדש ותרגיש כמו תינוק שממש
עכשיו נולד…
 
 
'אלוקים, אני מתחיל עכשיו להתקרב אליך כדי לעבוד אותך!…'
 
רבי נחמן מברסלב יעץ לכל אחד להגיד משפט זה (או דומה לו) בתחילת כל יממה, כלומר בירידת הלילה, וסימן לדבר הוא – המילים הנפלאות בהן פתחו נביאינו את תפילת ערבית, והן: "… אשר בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים, ובתבונה משנה עיתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו…"
 
במילים אלו טמון כל סוד ההתחדשות.
 
היות שהכוכבים משנים את עמדתם לקראת היממה החדשה, היות שהם מופקדים על כל מיני השפעות מעבר לעולמנו – כל חילופיהם וסידורם החדש ייצור בהכרח מצבים שעוד לא היו. ובכן, כיוון שהמצב משתנה בלי הרף ואם יום אינו דומה למשנהו, גם אנחנו צריכים לנוע ולהתאים את עצמנו לנסיבות של הרגע, שהרי סיסמתו של רבי נחמן מברסלב וגם הפתיחה של תפילת ערבית, הן הקדמות חיוניות ומפתחות לפתיחת שערי החכמה.
 
דבר נוסף שטמון בסוד ההתחדשות הוא, שאם ננסה להסיר מליבנו את כובד העבר ונתבונן בו בזמן הראוי ובמידה ההולמת – הדבר יקל עלינו ויאפשר לנו לתקן את שגיאותינו ביתר ביטחון. אם מרירות ורגשי אשם אינם מניחים לנו להתקדם ולהשתפר, גם אם ביצענו חטא חמור – אנו חייבים להפוך את הדף מיד ולהתחיל להתקרב מחדש להשם, כאילו נולדנו בזה הרגע.
 
אין זה אומר שלא נערוך לעצמו דין וחשבון. הכל יקרה בזמנו. כשצריך לפעול – עדיף לשכוח (זמנית) ולהתחיל מחדש. בשעת ההתבודדות, זמן קבוע לתפילה האישית בכל יום, נערוך דין וחשבון לעצמנו, ננסה להבין איך לתקן את המעוות, להרבות בגדרים וסייגים כדי שלא ניפול שוב באותה הטעות, ואף נלמד ממנה להבא.
 
והנה הכלל: כל מחשבה שמונעת מאיתנו להתחיל שוב בתשובה שלנו היא מחשבה שלילית, אפילו אם היא מתחפשת לייסורי מצפון. באשר להרהורי תשובה אמיתיים וחיוביים, הם ימצאו את מקומם בזאת השעה שקבענו לכך דבר יום ביומו, בבחינת: "יש הקונה את עולמו בשעת אחת"!
 
כל אדם באשר הוא שם, מהרגע שהוא מחליט להתחיל מחדש – כאילו נולד הרגע! הוא מחבר את נפשו בכך לאורו של המשיח.
 
ועל אף שנשמת משיח סבלה ששת-אלפים שנה צער של גלות, כשיבוא זמנה, תקבל נשמה זו הארה אלוקית כה אדירה, עד שתתחדש לגמרי כאילו נוצרה זה עתה. אז יאמר לו השם יתברך: "בני אתה, היום ילדתיך"!
 
מכאן, שכל המתחדש מחובר למשיח, מקדים לגאולה ומחונן מראש בתודעה הנפלאה שתתגלה אז. מכוח זה נובעת האפשרות למחוק את כל שטרי חובותינו ולהפוך לילדים טהורים ונקיים מכל כתם, כמו תינוק בן יומו.
 
* * *
 
"אין לך ימים שרוויים בטובה כאותן הימים (זמן העיבור) שנאמר (איוב כ"ט): 'מי יתנני כירחי קדם כימי אלו-ק ישמרני'. ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים, הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדים אותו (את העובר) את כל התורה כולה, שנאמר (משלי ד): 'ויורני ויאמר לי יתמוך דברי ליבך שמור מצוותיי וחיה…' וכיוון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה" (מסכת נדה, ל, ע"ב).
 
חוץ מאשר חובות או תיקונים כלליים, ישנה נקודה מדויקת המיוחדת רק לנו, אותה עלינו לקיים או לתקן. הקב"ה שם אותנו על הארץ מסיבה מסוימת. השליחות שעלינו למלא אף היא מיוחדת – אף אחד אינו יכול לעשות אותה במקומנו.
 
הצלחה בחיים פירושה, להצליח לקיים את השליחות. אולם, איך נוכל לזהות את הנקודה המיוחדת לנו, אם השכיחו אותה מאיתנו? איך נוכל לדעת מה השם רוצה מאיתנו?
 
ראוי להקדיש תחינות רבות כדי לבקש מהשם להוביל אותנו אל המלאכה הייחודית לנו, הנושאת בחובה את כל משמעות חיינו. שהרי איך נוכל להיות מודעים לה אם לא נשאל את מי שיודע?
 
בספר "ליקוטי מוהר"ן, תוך כדי פירוש על דברי חכמינו ז"ל, מגלה רבי נחמן מברסלב שצדיק הדור לא הגיע לדרגתו עד שאסף מקודם את אבידותיו שלו, שהן "זיכרונות ירחי קדם" שלו. אחר כך ממשיך הצדיק לחפש וללקט עד שהוא אוסף את כל אבידות העולם, כולל זאת שלנו…
 
ובכן, המידע ששכחנו ושכה חשוב לנו (כי בו תלויה כל הצלחתנו) נמצא אצל הצדיק. והוא, ישמח להחזיר לנו את האבידה, אך הוא לא יעשה את זה עד שנוכיח לו כי אנו כנים (עיין ליקוטי מוהר"ן קפ"ח).
 
* * *
 
"הנאמן שאומר שלוש פעמים ביום: "ברוך אתה ה', שומע תפילה" (הברכה ה-16 של תפילת שמונה-עשרה) איך יהיה בו ספק שהשם מקשיב ואוהב את כל המילים העולות מליבו אליו יתברך?"
 
כל אדם שניסה ליישם את עצתו של רבי נחמן מברסלב יכול להעיד על כמה ניסים, קטנים כגדולים, שאירעו לו אחרי התבודדות אמיתית, בהם חסדו של הבורא התבטא בצורה גלויה!
 
ניסים אלה באו בדמות תשובות לשאלות שהוא שאל בזמן תפילתו, או בדמות פיתרונות לבעיות שהוא העלה – פיתרונות שהובאו לחייו בעזרת מתווך זה או אחר.
 
כדאי ללקט את העדויות האלה ולשמור אותן בצורה חיה בזיכרון שלנו (אפשר גם לשריין למשימה מתוקה זו מחברת בה נכתוב את הניסים, ולא רק כדי לשמור אלא גם כדי להודות עליהם). וכל זה למה? ראשית, הן מעודדות אותנו להתמיד. שנית, כיוון שהשכחה היא נטייה טבעית המוחקת את הזיכרונות הטובים ביותר, היא עלולה להפוך אותנו לכפויי טובה. והשכחה, דומה למיתת הלב. כשמעוררים זיכרון, מחיים את הרגשות ומרוממים את הלב. בהצלחה!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה