פירטי דינים בהילכות חוה”מ,להיתענות ד’ צומות ועוד
פרטי דינים בהלכות חוה"מ (המשך) - א. מצוה לעלות לירושלים גם בזמן הזה, בימי חוה"מ, להסתופף בחצרות ה' בבתי מדרשות, ובפרט בכותל המערבי, אף על פי שאין המצוה של העליה לרגל בזמן הזה מן התורה.
פרטי דינים בהלכות חוה"מ (המשך)
א. מצוה לעלות לירושלים גם בזמן הזה, בימי חוה"מ, להסתופף בחצרות ה’ בבתי מדרשות, ובפרט בכותל המערבי, אף על פי שאין המצוה של העליה לרגל בזמן הזה מן התורה. אולם צריך להזהיר את העולים לרגל לבל יהינו לעלות חס ושלום להר הבית שהוא איסור חמור ביותר, כנודע. (יבי"א ה/טו סק"ב. יחו"ד א/כה)
ב. מותר לנגן בכלי שיר בחוה"מ, ומותר גם כן לתקן כלי שיר, שאם נפסקה נימא מהכינור מותר לקושרה ולכורכה ולהדקה. (יבי"א ד/מה-מו סק"ד. יחו"ד א/מה-עא)
ג. מי ששכח לומר יעלה ויבוא בחוה"מ, או בראש חודש, בברכת המזון, ונזכר לאחר שהתחיל כברכת הטוב והמטיב, אינו חוזר ומברך, ורשאי לומר נוסח יעלה ויבוא בהרחמן, ואין לחשוש בזה להזכרת שם ה’ לבטלה. (יחו"ד ה/ עמ’ קצר, ריז)
סימן תקמט – להתענות ד’ צומות
ד. נאמר בזכריה: כה אמר ה’ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. ופירשו חז"ל, צום הרביעי זה צום י"ז בתמוז, כי חודש תמוז הוא הרביעי לחודש ניסן. צום החמישי, זה צום תשעה באב, כי חודש אב הוא החמישי לחודש ניסן. צום השביעי, זה צום גדליה שחל בשלשה בתשרי, וצום העשירי, זה צום עשרה בטבת. וכל ישראל מתענים בימים אלו מפני הצרות שארעו בהם, כדי לעורר ולפתוח הלבבות לדרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ולמעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה עד שגרמו להם ולנו אותם הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב מעשינו, כמו שנאמר: והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. (ילקו"י ה/תקכז)
ה. חמשה דברים אירעו ביום י"ז בתמוז: נשתברו הלוחות, בטל התמיד, הובקעה העיר בתקופת חורבן הבית השני, שרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. וחמשה דברים ארעו בט’ באב: נגזר על אבותינו במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה עיר גדולה ושמה "ביתר" שהיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול אחר חורבן בית שני, ודימו כל ישראל שהוא המשיח, ונפל ביד הרומאים ונהרגו כולם, והיתה צרה גדולה כחורבן בית המקדש. ובו ביום חרש טורנוסרופוס את ההיכל וסביביו, ככתוב: ציון שדה תחרש. ובג’ בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל שארית הפליטה שנשארו אחר חורבן הבית הראשון. ובי’ בטבת סמך נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור. (ילקו"י ה/תקכז)
סימן תקנ – הבדל שבין תשעה באב ליתר הצומות
ו. הכל חייבים להתענות בארבעה צומות הללו, ואסור לפרוץ גדר. ואין הדבר תלוי ברצון הקהל. (יבי"א א)
ז. חיוב התענית הוא מזמן עלות השחר דהיינו שעה ושנים עשר רגעים בשעות זמניות, לפני הזריחה, עד צאת הכוכבים, שהוא כעשרים דקות אחר שקיעת החמה. ואין מפסיקין בהם מהערב, חוץ מתשעה באב שצריך להפסיק בו מבעוד יום. (ילקו"י ה/תקכט)
ח. הישן על מיטתו שינת קבע בליל התענית, וקם משנתו באמצע הלילה, אסור לו לאכול ולשתות, אפילו קודם עמוד השחר. אך אם התנה קודם שהלך לישן שבדעתו לקום קודם עמוד השחר ולאכול, מותר לו לאכול עד עמוד השחר. (יבי"א ה/כב סק"ה)
ט. אף תלמידי חכמים ומלמדי תינוקות, חייבים להתענות כל תענית ציבור, לרבות תענית אסתר. אולם אין להם להתענות תענית שובבי"ם או תענית לכפרת עוונות וכדומה, בזמן עבודתם, כיון שעל ידי חלישות כוחם ימעטו במלאכת שמים. וכן הדין לפועלים או לפקידים, וכל שכן לבני ישיבה ההוגים בתורה שאסור להם להתענות תעניות הנזכרים. ובימי השובבי"ם עדיף שיתענו תענית דבור, אך אסור להם לבטל מסדר לימודם ולקרוא תהלים, כי אין לך דבר העדיף יותר מלימוד הגמרא וההלכה. (יבי"א ב/נח סק"ז)
י. כל הצומות הללו מותרים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, חוץ מתשעה באב. ומותר להתרחץ בחמין בימי הצומות. והמחמיר תע"ב. (ילקו"י ה/תקל)
יא. י"ז בתמוז או תשעה באב או צום גדליה שחלו בשבת, דוחים התענית למחרת ביום ראשון, אבל י’ בטבת לא יחול לעולם בשבת. ואם חל י’ בטבת ביום ששי, יש להתענות עד צאת הכוכבים. (שם)
יב. בשבת קודם תענית י"ז בתמוז וי’ בטבת השליח ציבור מכריז לפני תפילת מוסף על הצום שחל ביום פלוני, אבל על שאר תעניות לא נהגו להכריז מפני שהם ידועים ומפורסמים. (שם)
יג. אין לבעלי חנויות לספק מצרכי מזון, לאוכלים ושותים שם ביום התענית אלא אם כן ידוע שהאוכל והשותה הוא חולה שפטור מתענית. ואפילו ישנם עוד בעלי מסעדות שמספקים מזון ביום התענית לכל מי שירצה, אף על פי כן החרד לדבר ה’ ימנע עצמו מזה. (יחו"ד ג/סז)
יד. מעוברת או מניקה, אינה מתענה בתענית שבעה עשר בתמוז, ושאר תעניות אלה. ואף לבנות אשכנז יש להקל בזה. ומעוברת היא משעברו שלשה חדשים להריונה, ואם לא עברו שלשה חדשים והיא סובלת מהקאות או מיחושים וחולשה רבה, מותר לה לאכול בצומות אלו, חוץ מתשעה באב [וראה להלן]. ובפרט אם היא לאחר ארבעים יום להריונה. (שו"ת יחוה דעת חלק א’ סימן לה)
טו. וכן מניקה פטורה במשך כל עשרים וארבעה חודשים ללידה מלהתענות בתעניות אלו מלבד בתשעה באב, ואפילו אם פסקה מלהניק. (שם)
טז. וכן אשה שהפילה פטורה מתעניות אלו בתוך עשרים וארבעה חודשים להפלתה, ואינן צריכות לפרוע התענית לאחר מכן. ומכל מקום גם אלה הפטורות מלהתענות ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה, אלא כדי קיום הולד. (שם)
יז. חולה שאין בו סכנה פטור מלהתענות בכל הצומות הללו. ואפילו בצום תשעה באב אוכל כדרכו ואינו חושש, ובלבד שיאכל בצינעא. ורשאי לאכול בבוקר, כשיש צורך בכך, ואין צריך להתענות תענית שעות. וכל שכן שאין צריך לאכול ולשתות פחות מכשיעור. ואפילו חולה שנתרפא אך עודנו חלש, כל זמן שיש חשש שאם יצום יחזור לחוליו, פטור מלהתענות. (ילקו"י ה/תקלא)
יח. זקנים תשושי כח שמצטערים בתעניתם פטורים מכל הצומות הללו לרבות תשעה באב. (ילקו"י ה/תקלב)
יט. דין יולדת תוך שלשים יום ללידתה כחולה שאין בו סכנה, ופטורה אף מתענית ט’ באב.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור