פסטיבל תחפושות

אני יודעת שאני מתלהבת מהחג
הזה לא פחות ממנה, ואת ההתרגשות
הגדולה אנחנו מלבות ביחד, אבל
האמת? התאכזבתי…
 
 
פורים מתקרב ופסטיבל התחפושות בשיאו. מתוך הרצון לתת לילדתי את שחפצה נפשה, ולספק בדיוק את התחפושת שבחרה לעצמה, יצאתי למסע בין רשתות חנויות הצעצועים לבדוק את הסחורה.
 
המשימה – לקנות תחפושות מרהיבה של – לא פחות ולא יותר – "בתיה בת פרעה" (שכן איני נמנית בין האימהות היצירתיות שתופרות ומרכיבות בעצמן, אלא מאלו המעדיפות לשלם כמה שקלים ולחסוך את כאב הראש).
 
הדרך – כיתות רגליי ברחובות כמה ערים שונות, השוואת מחירים ותחפושות, כדי לרכוש את התחפושת המושלמת.
 
התוצאה – מרוב שמלות מנופחות של מלכות השלג, נסיכות התות, מלאכיות עם כנפיים, ופיית השמים, התבלבלה הקטנה ועכשיו היא רוצה להתחפש לבת הים הקטנה.
 
אני יודעת שאני מתלהבת מהחג הזה לא פחות ממנה, ואת ההתרגשות הגדולה אנחנו מלבות ביחד, אבל האמת? התאכזבתי…
 
התאכזבתי מנושאי התחפושות שרובן אינן קשורות לעולמנו ולמקורות שלנו, כמו מהאגדות (רפונזל, אפרודיטה) או מכוכבי הטלוויזיה למיניהם, או מסרטים ותוכניות (דיסני, דורה ובוב ספוג). אמנם יש כמה תחפושות יהודיות כמו הכהן הגדול ורבקה אימנו, אבל הן בהחלט המיעוט הזעיר.
 
אבל הדבר שזעזע אותי עד עמקי נשמתי היה חוסר הצניעות של התחפושות, אפילו בתחפושות של הקטנטנות. חצאיות קצרצרות ושקופות, גופיות חסרות שרוולים וחולצות בטן. ובתחפושות שמשווקים למבוגרות זה בולט בחוסר טעם ואפילו משווק בצורה מעוררת יצרים אגרסיבית. מכל מבחר התחפושות למבוגרות יש אולי שתי תחפושות מתוך עשרות שהן צנועות ואינן משדרות מיניות.
 
אני מבינה שפורים מטרתו הוא להשתנות, לבלוט, להפוך את עורך, אבל אנחנו צריכות להיות עדיין מודעות לאפקט שהתחפושות הללו יוצרות. ובמיוחד עלינו לשים לב לאופן שבו הילדות הקטנות, התמימות והמתוקות שלנו מוצגות. נכון שזה יום משוחרר "עד דלא ידע" ואפשר להשתולל עם הדמיון, אבל בנוגע לצניעות שלנו ושל בנותינו, צריך תמיד להיות עם היד על הדופק ואסור, אפילו ביום הזה, לאפשר להן להסתובב לא צנועות ולשדר מסר שעלול לבלבל ולגרום להן ולסביבה הבנה מעוותת של המציאות.
 
כל השנה אנחנו מקפידות על הצניעות, הן בדוגמא שאנחנו נותנות והן במסרים ובחינוך, והן באופן שאנחנו מלבישות אותן. לילדות שלי, בניגוד אלי, זה כבר אינסטינקט. הן מסדרות לי את הבגד אם נראה להן שהוא פתאום 'עלה' ו"זה לא צנוע", גם אם אנחנו לבד בבית. הן מבקשות לתקן חור נסתר שנפרם באזור בית השחי בחולצה, והן מעירות לבן דודן לא להוריד את החולצה כשהוא משחק כדורגל ומזיע.
 
המושג "לא צנוע" הוא בסיסי ומקובל בתפישה שלהן, והן מקבלות אותו בטבעיות ובהבנה. אצלי, לעומת זאת, ואני מודה, זה עדיין קצת יותר מורכב. אני לא יודעת אם זה בגלל שגדלתי במתירנות ובלי מודעות אמיתית לנושא, או שמא זהו מקום שלכל אישה יש את ההתלבטויות ואת הבלבול לגביו. בכל מקרה, אני עדיין בבירור ביני לבין עצמי לגביו, ודווקא מסיבה זו אני כל כך שמחה שבנותיי מחונכות אחרת, ואני לא מפסיקה להתפעל וללמוד מהן.
 
אני חושבת שבזמנים לא פשוטים, כמו שאנו עדים להם כיום, עלינו הנשים מוטלת האחריות לנקוט במשנה זהירות, במיוחד בנוגע לנשמות הרכות בשנים – ילדינו. למרות שצניעות מורכבת מחינוך, מסרים והתנהגות, צריך לשים לב ולהיות מודעים בראש ובראשונה למראה החיצוני של הילד, ובעיקר של הילדה. אם נקפיד על מראה מכובד אולי נצליח, בעזרת השם, למזער את הנזק שזה גורם לילדים (גם אם אנחנו לא מודעים לו).
 
אז גם בפורים, בואו נתחפש ונשתולל, נהיה קצת 'רעות' ומשוחררות, אבל נשמור על כבודנו וכבוד ילדינו ואולי נצליח לבלבל קצת פחות את העולם, שגם ככה גבולותיו מטושטשים עד שכמעט ונמחקו.
 
פורים שמח וצנוע!