צלילי המוסיקה

לא הרבה דברים גורמים לאדם
להתמלא בשמחה. צלילי המוסיקה,
הם אחד הדברים שמצליחים לשנות
מצבים מן הקצה אל הקצה. עצובים?
תתחילו לשיר ותרגישו בהבדל.
 
 
לא הרבה דברים בעולם, והכוונה לדברים אמיתיים, גורמים לאדם לשמח. לפעמים, דווקא הדברים הפשוטים הם אלה שעושים לנו את זה, את השמחה המתוקה הזו בלב.
 
למשל,
 
אתם יודעים איזה דבר נפלא זה לקחת כלי נגינה ולנגן, גם תוך כדי התפילה? כשאתם אמירת תודה? ובכלל, מתוך רצון להלל ולשבח את מי שאמר והיה העולם? תקראו מה כותב על התענוג הנפלאה הזה דוד המלך ע"ה (תהלים צ"ב). וכל זה למה? מכיוון שכל הברכות והפסוקים איתם אנו מהללים ומשבחים את הבורא נועדו, בעצם, להזכיר לנו, בעולם הגשמי הקר והחשוך של ימינו, שהמטרה העיקרית שלנו כאן היא לשיר לבורא, להלל ולשבח אותו, להתמלא בהכרת הטוב אליו. וכמובן, להיות בשמחה. נכון, זה קשה, אבל זה חלק מהאתגר.
 
זה לא צחוק (ואולי כן…) אבל צריך לשיר ולנגן, כי השירה מביאה לשמחה עצומה. כשתנסו, תגלו איך זה משפיע על כל מה שאנו עושים, על כל מילה בתפילה. השירה מעצימה את ההתלהבות, את כוונת הלב. רבי נחמן מברסלב אומר שכאשר אדם שר את התפילה זה ממתיק את כל הדינים מעליו (ראה ליקוטי מוהר"ן ח"א, מ"ב).
 
עוד סיבות למה צריך לשיר ולשמוח? בבקשה.
 
"ויאמינו בדבריו, ישירו תהילתו", "וירא בצר להם בשמעו את רינתם", "וקבצנו מן הגויים להודות לשם קודשך, להשתבח בתהילתך" (תהלים ק"ו). ואומר הזוהר הקדוש, שעל ידי הניגון והשירה הדינים הקשים נמתקים. וכן (בפרשת פנחס) אומר, שהקשת היא השכינה ושלושת גווניה הם שלושת האבות והם הלבוש של השכינה הקדושה. וכשהשכינה מתכסה באור הקדוש הזה, אז "וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם" (בראשית ט, ט"ו), וכן "חמת המלך שככה" (מגילת אסתר ז, י). זה כמו מלך שכועס על בנו, אבל כשהוא רואה את המלכה בלבוש מלכות הוא מרחם על בנו.
 
אותיות התפילה הן השכינה הקדושה, כמו שכותב דוד המלך "ה' שפתיי תפתח" (תהלים נ"א). היכולת לדבר מקבילה לשמו של בורא עולם א-ד-נ-י, כך נקרא הבורא בפסוק הנ"ל, ושם זה נקרא קשת, כפי שרש"י מסביר את מילותיו של יעקב אבינו (בראשית נ"ח) "בחרבי ובקשתי" שמתייחסות לתפילה. צלילי המוסיקה הם שלושת הגוונים של הקשת. הקול מכיל אש, רוח ומים, שמקבילים לשלושת האבות, שהם שלושת גווני הקשת. בורא עולם מבטיח להסתכל על הקשת ולזכור את הברית הנצחית כדי לא להחריב שוב את העולם עם מבול. "וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם", פסוק זה הוא למעשה רמז לזכות של האבות.
 
אדם ששר ושמח, ובמיוחד כשהוא מתפלל, עוטף את השכינה הקדושה – אותיות התפילה – בלבוש מלכות ואור אינסוף. ובורא עולם רואה את השכינה הקדושה בלבוש הזה ו"חמתו שככה", זה מרגיע ומשמח אותו. זה מסביר את פירוש רש"י על הפסוק מתהלים (ק"ו) "בשמעו את רינתם". רש"י אומר שבורא עולם שמע את השירה של ישראל בזכות האבות. השירה והתפילה, שהיא שלושת גווני הקשת, יצאה ממקום עמוק של טוהר. אם כן, כשהלבוש – אותיות התפילה – מואר באור יקרות כזה זוהי "זכות אבות", ואז בורא עולם מבטיח לראות את הקשת ולזכור את הברית, ומבטל את הדינים והגזרות מעל עם ישראל מרוב אהבתו אליהם. ואכן, "חמת המלך שככה" – המלך נרגע וכל רצונו רק להשפיע טוב ושפע לילדיו.
 
למוסיקה, במיוחד כשעושים מהתפילה שירה, יש כוח רב ועצום לעורר את האדם להתמלא בגעגועים לבוראו. רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, נסע פעם בעגלה לאחת העיירות בסביבה. היה זה בשעת תפילת שחרית, אלא שהתפילה שיצאה מליבו הייתה כבדה, כאילו מועקה איומה רבצה עליו. אבל רבי נתן לא ויתר והמשיך להתפלל, לרצות להתחזק ולשמוח, עד שזכה לשיר את התפילה בשמחה רבה. הוא שר לבורא עולם בכזו מתיקות שאפילו הכפריים הלא יהודיים, שעל פניהם חלפה העגלה, החלו לרוץ אחריה, מבקשים ליהנות מהשירה-תפילה המתוקה שבקעה ממנה.
 
וכאשר רבי נתן הגיע לתפילת העמידה (תפילת שמונה-עשרה) הוא היה כל כך דבוק בבורא, עד שהוא לא הבחין בכך שהתלמידים שלו הורידו אותו מהעגלה ושמו אותו ליד קיר, בפונדק דרכים אליו הגיעו, כדי שיוכל להתפלל כראוי.
 
כשהמשיכו במסעם, שאל אחד התלמידים – רבי שמעון, את רבי נתן מה פשר העניין. מדוע היה בתחילה בכבדות כזו, ואיך הפכה תחושה כבדה זו לתפילה מלאה בשמחה והתלהבות, איך הצליח לחזק את עצמו?
 
ורבי נתן השיב: "בתחילת התפילה, הרגשתי עצבות וכבדות. ואז נזכרתי במה שרבינו הקדוש אמר, שאדם צריך להחיות את עצמו עם שיר משמח, במיוחד בזמן התפילה. לכן התחלתי לשיר בשמחה עד שיכולתי להתפלל את שאר התפילה בהתלהבות עצומה".
 
כשרגשות שליליים מאיימים להשתלט עליכם, תתחילו לשיר! אם יש לכם כלי נגינה, קחו אותו ונגנו. אם לא, שימו דיסק טוב במערכת ותתחילו לשיר ולרקוד. לא הרבה דברים מצליחים לגרום לאדם להתמלא בשמחה, אבל צלילי המוסיקה כן.