רגע של נחת
כבר חודשיים שהיא לא בקו הבריאות, אבל אחרי שניסתה הכל, כולל דיקור ובצל ליד המיטה, שרון רוטר הבינה שלא צריך להיות חולים כדי ליהנות מרגע של נחת ובריאות בחיים.
החורף הזה לא מטיב איתי, בלשון עדינה. כבר חודשיים שאני לא בקו הבריאות.
בשנים שעברו, נדיר שהייתי חוטפת מחלה. ואם זה קרה, אז זה היה משהו קטן שחלף תוך עשרים וארבע עד ארבעים ושמונה שעות, ובלי להשאיר עקבות. תמיד החזקתי מעצמי חזקה כשכולם סביבי נפלו אחד אחרי השנייה, מסמורטטים עם כל מיני וירוסים למיניהם ומחלות ילדים שלא פסחו על הגדולים (בעלי), ורק אני נותרתי אחרונה – עומדת, איתנה ללא פגע, מחזיקה מעמד כדי לטפל בכולם ובשליטה. יציבה כמו פסל החירות שמחזיק את הבית כולו בידו.
אבל השנה משהו השתבש. זה התחיל בקטן, הצטננות קלה, והמשיך לצרידות ואחר כך לחום ושפעת שהתמשכה והתמשכה. אחרי החום נותר "רק" צינון ושיעול שלא ממש עבר. אחר כך, שוב חזר החום וחוזר חלילה (סליחה, לרגע נשמעתי כמו זקנה… זה כנראה משקף את מה שאני מרגישה). לקחתי תרופות קונבנציונאליות, עשיתי בדיקות דם שיצאו סבירות, לקחתי ויטמינים והמון פורמולות של צמחים סינים. שתיתי כמויות של תה עם דבש, לימון, ג'ינג'ר ושום. שמתי בצל ליד המיטה. אכלתי בשר, ביצים וטחינה ולא אכלתי דברים מתוקים. עשיתי טיפול בדיקור, בלייזר ובכוסות רוח, ומה לא? שום דבר לא ממש עזר. (שוב נשמעתי זקנה. מקווה שזה לא הופך להרגל..).
ואז, אחרי שניסיתי הכל פניתי, אל בורא עולם וניסיתי להבין למה זה קורה לי? מה השם רוצה ממני? ומה אומר עלי הניסיון שאני עוברת?
אולי זה בגלל שבשבועות הקודמים לכך חזרתי לעשן סיגריה אחת בערב? או שמא זה בגלל העובדה שאני מתקרבת לגיל ארבעים והגוף שלי זה כבר לא מה שהיה פעם? או אולי זה ההיריון האחרון שהיה סמוך מדי לקודמו וממנו לא חזרתי לעצמי עד עכשיו?
הסיבות הטבעיות היו כולן טובות והגיוניות, ובמיוחד האבחנות של כל ה"מקצועיים" למיניהם, שפניתי אליהם כמו הרופא והמטפלת ברפואה הסינית, שאמרו שאני פשוט מותשת ולכן הגוף לא מצליח להתאושש.
מאמרים נוספים בנושא:
המומלצים:
חיסון לכל וזה הכל – ד"ר גילה גבריאלוב
לרדת במשקל עם ד"ר גילה גבריאלוב!
אבל ביני לבין עצמי, רציתי לגעת בשורש העניין באמת, להיכנס פנימה ולבחון – מה יוצא לי מכל המחלה הזאת? איפה אני מרוויחה מזה? למה, למען השם, זה נמרח כבר על פני כל כך הרבה זמן?
ואז נזכרתי, שביום הראשון בו שכבתי עם חום גבוה במיטה, חצי גוססת, אפופה לגמרי ולא יכולה לתפקד, עם ראש מנופח בגודל של אצטדיון, דווקא די נהנתני מהמנוחה הזו, חסרת אונים כמו תינוקת, מרפה מכל הדאגות והחשבונות, מכל מה שצריך או לא צריך לעשות. התענגתי על היכולת לנוח, למרות שלא הרגשתי טוב. הבנתי שהייתי זקוקה למנוחה חסרת הדאגות הזאת.
כמובן שבעלי נרתם לעניין וחזר הביתה מוקדם, ובימים הבאים גם השכנות דאגו להביא ולהחזיר את הילדים, לקחת אותם אליהם בשעות אחר הצהריים, להביא קצת אוכל, לעזור עם איזה סיר לשבת, לבקר ולשאול באכפתיות אמיתית "מה נשמע?"
אז נכון שהבלגאן חגג והבגדים נערמו בכל מקום, אבל ניסיתי לא להצטער ולומר לעצמי ש"הכל זמני". לוותר על ניקון הבית לשבת ועל עוד כל מיני דברים שלא היו הכרחיים. כמו גם להזמין את הקניות של האוכל באינטרנט ופשוט להוריד הילוך. זה עשה לי טוב. כולם ויתרו לי וריחמו עלי. בעלי התחיל לנקות, לתלות כביסה ולשים ולהוציא כלים מהמדיח, וגם הילדים תרמו את שלהם. פתאום הבית לא "עמד" רק עלי והיה שיתוף פעולה נדיר והכרחי, כמו שתמיד חשבתי שראוי שיהיה אבל לא הצלחתי לגרום לו לקרות במציאות.
אז הרגשתי לא טוב והשתמשתי בהרבה מאוד טישו, אבל בסופו של דבר, גם יצאתי מורווחת מכל העניין, לפחות ברמה מסוימת.
הגילוי הזה עזר לי להרגיש פחות מסכנה. הוא הוריד את כל רשת ההתקרבנות שעוטפת אותי, בכל פעם שנדמה לי שמשהו לא מסתדר בחיי בדיוק כפי שהייתי רוצה. הוא גם נתן לי סוג של כוח ותקווה.
אני עדיין מנוזלת, אבל פחות ברוך השם. ובקורלציה הכרחית גם עובדת יותר קשה, אך ממשיכה לשמור על מצב של "כמה שפחות מאמץ" ומכריחה את עצמי לעשות דברים לאט ובנחת, בלי ללחוץ פול גז כל הזמן ולהיכנס ללחץ.
ואולי, יותר מכל, אלמד להבא שלא חייבים להיות חולים כדי להשיג רגע או שניים של נחת.
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור