רשת של נוכלים

 

 

גברת נכבדת מעשית וחכמה, שהיא גם בעלת עסק מצליח בענף הריהוט אשר לצורך הסיפור (שאכן היה!!!) נקרא לה בשם אסתר (אדר או לא?) – קיבלה מכתב בדואר על שם העסק שלה. המכתב היה מספרד וכתוב באנגלית.

 

היא רגילה לזרוק לפח האשפה המון חומר פרסומי שמגיע, כמעט בלי לבדוק, בכל זאת גם רמת האנגלית בה היא שולטת הספיקה כדי לעורר את התעניינותה ולמנוע ממנה להשליך את המכתב לפח.

 

כמובן שמיד חשבה על חברתה הטובה – שנקרא לה הדסה – (אדר…) ששליטתה באנגלית טובה, וגם היא "חכמה ומעשית" שהיא תקרא עבורה את המכתב, ותאמת לה את אשר אכן נראה לה מקריאתה הראשונית במכתב.

 

בקיצור (לא נחזיק אתכם במתח רב מדי…) המכתב סיפר לה כי היא זכתה בקרוב למיליון יורו!!! כן קראתם נכון, ואל תתעלפו – כמעט מיליון יורו!

 

ראשית, צריך היה לשתף בסוד העניין את השותף השני בעסק הרהיטים, מכיוון שהמכתב היה על שם העסק, והעסק משותף.

 

אסתר קיבלה אמנם תרגום נכון ומדויק מחברתה המסורה, אבל כשמדובר בעסק כל כך רציני, חשוב גם אישור מפי בר סמכא, שאכן כל הנאמר נכון, והיא פנתה למשרד תרגום, בו המתרגם קיבל את תשלומו עבור העבודה וכמעט נפל מכיסאו מרוב התרגשות למקרא המכתב המבשר על זכייה אגדית כזאת.

 

האמת, שאסתר לא זכרה שבתערוכת ריהוט שבה השתתפה באירופה, מילאה איזה טופס שמישהו חילק שימלאו בתור כרטיס הגרלה – בחינם. היא נזכרה בעובדה זו, רק אחרי שהמתורגמן הנדהם שאל אותה על כך.

 

העניין נשמר בסודי סודות, ורק ה"זוכים המאושרים" החליטו לנקוט בצעדים מעשיים לקבלת הזכייה. הם כבר חילקו את הזכייה וגם כספי צדקה נכבדים הובטחו למקומות חשובים.

 

הדסה, החברה הנאמנה, התגייסה בשיא המרץ לעזור (אנגלית…) סוף סוף הובטח לה תשלום נאה מאוד. ראשית, היא התקשרה לטלפון בספרד, ואדם באנגלית עילגת ובמבטא כבד, ענה לה שמצוין שהיא התקשרה, כי כפי שנאמר במכתב, תאריך איסוף הזכייה עומד לפוג בקרוב. הוא הודיע לה בחביבות, שעדיף לבוא לקחת את הזכייה שם ולקבל את הכל במזומן.

 

האדם בספרד, שנקרא לו ויזתא… הזכיר לה את אשר קראה כבר במכתב, שלאחר קבלת הכסף, יש להפקיד עבורו 10% מכספי הזכייה. כי הוא מהחברה שערכה את ההגרלה, ומבטח את מקבלי הפרסים, וזה התשלום.

 

מגיע לו, לא כן?

 

ויזתא אמר לה גם שבמידה ובכל זאת לא מגיעים לספרד, אפשר לתת להם מספר חשבון בנק, אותו הוא ימסור לבנק בו מונח הכסף כדי שהם יזרימו דרכו את הכסף לארץ… והוא נותן בה אמון מלא… שהיא אחר כך תעביר לו את הכסף המגיע לו.

 

עכשיו ישבו אסתר והשותף ביחד עם הדסה על המדוכה, האם לפתוח חשבון בשוויץ, או באנגליה? או אולי לנסוע לספרד, ולקחת את הכסף בצ’ק בנקאי? ואז לנסוע לשוויץ או לאנגליה?

 

סוכני נסיעות כבר הורצו לעבודה, לארגן טיסות לספרד ומשם לשוויץ, או אולי רק לשוויץ ושם להמתין לכסף שיועבר מספרד לחשבון??

 

ראוי לציין שבשלב זה לא נדלקו לאף אחד מהחבורה נורות אזהרה, רק בתה של הדסה שהובאה בסוד העניין, הרימה גבה בתימהון: "את רוצה להגיד לי שתיסעו לספרד בלי לדעת כלום??? ואולי זו מלכודת? מי רוצה לתת לכם מיליון יורו במתנה? היכן ההיגיון שבדבר? אם לא מוכרים כרטיסי הגרלה – מנין הכסף לחלוקה?"

 

בשלב זה הוחלט לא לנסוע לספרד, רק לפתוח חשבון בשוויץ, ולהמתין שם לזרימת הכסף…

 

לעדכנכם, בינתיים הדסה דיברה כל העת עם ויזתא על "ארגון" הדבר. כשזה האחרון מדרבן שהכי טוב לבוא לקחת את הכסף במזומן… ורק יש לדעת שמשרד הפנים גובה 1,100 יורו מכל מי שזוכה בהגרלה ובא לפדותה מבנק.

 

בשלב זה החלה הדסה לחשוש מעט, והיא ביקשה את שם הבנק שבו ממתין הכסף לפודיו… עם שם הבנק, פנתה הדסה לשגרירות ספרד בתל אביב כדי שיעזרו לה עם כתובת ומספר טלפון. כאן הזדעק השגריר: רימה רימה (הוא אינו מדבר עברית טובה) כשהכוונה כמובן לרמאות. ושיזהרו מכל הסיפור הזה. (קרוב משפחה של הדסה אותו שאלה על העניין, חרץ חד משמעית: ספרד היא ארץ של נוכלים).

 

לאסתר היה קשה לוותר כל כך מהר על חלומה שנגוז, והיא גם רצתה לשמוע במו אוזניה את מילותיו של הנספח בשגרירות: רימה רימה! ואחר כך גם טרחה ושמעה מילים אלו מעובדת שגרירות ישראל במדריד. התברר גם שכל המספרים שהופיעו במכתב, בתור מספרי חברת הביטוח, וחברת הלוטו, והבנק בו נמצא הכסף… הם מספרים סלולאריים, מה שלא מתאים בכלל כמספרי משרדים.

 

אסתר החליטה "בישיבת מועצה" למסור בכל זאת את מספר חשבון הבנק, אפילו מפה בארץ. תוכניות הטיסה המידיות נגנזו בשלב זה. אחר כך החלו הטלפונים בין הדסה וויזתא, כשמדי פעם, אסתר מאבדת את סבלנותה, ומתקשרת גם כן אליו, אבל מכיוון שהיא אינה מבינה אותו, הדסה נחלצת כל העת לעזרתה ומעבירה את ההודעות מפה לשם וחזור.

 

כי אחרי שהועבר מספר החשבון לאן לשלוח את הכסף, התקשר גם "פקיד הבנק" (אולי נקרא לו מהומן?) והודיע להדסה שעכשיו הכל ברור, מספר החשבון הכתובת והכל, ותוך 72 שעות אכן יראו את הכסף בבנק, אלא… (לא חיכיתם לאלא הזה?) שהעברת כסף עולה כסף, וזה ידוע לכולם, ומכיוון שזה כל כך הרבה כסף, יש להעביר לחשבון של החברה להעברת כספים 2,300 יורו!! וכעבור 72 שעות יופיע הכסף בחשבון הבנק.

 

נראה שכאן נבלם החלום הוורוד בחריקת בלמים.

 

מה רע לקבל מאיזו אישה עלומה 2,300 יורו, שכל הטרחה בעבורם היא נייר מכתבים, בולים ומספרי שיחות טלפון?

 

מכיוון שלאסתר בכל זאת היה קשה לוותר על הרעיון, היא רצתה להמשיך את הדיונים עם ויזתא. על ידי שיחות משולשות בינה, ויזתא והדסה. במהלך הדיבורים ו"השכנועים" "ויתר" ויזתא על מחצית מסכום ההעברה, למרות שזה לא נוגע לו רק לבנק… הוא מוכן "להלוות" מחצית מהסכום, אם נפקיד את המחצית. (שכחתי פרט חשוב ממהלך הסיפור, שויזתא גם "התנדב" לשלם את האגרה למשרד הפנים, מכיוון שהתברר שלא באים לספרד…)

 

מועצת החכמים של הזוכים המאושרים הבינו סוף סוף שכדאי לרדת מהעניין ולגנוז את החלומות וההבטחות החשובות…. אבל ויזתא עוד המשיך להתקשר, לא כל יום הוא "כמעט" תופס דגים תמימים ברשתו…

 

כששמעתי את פרטי סיפור המעשה האמיתי הזה, חשבתי שמעניין להביאו, גם כפיליטון לחודש אדר… אבל גם כקריאת זהירות לא ליפול ברשת של נוכלים שעובדים ללא לאות כדי להפיל אנשים ישרים ברשת.

 

שמענו רבות על נפילות קשות של אנשים שנפלו בקסמם של נוכלים. ואמנם הרגש, או הילד הקטן החבוי בתוך כל אחד מאתנו (ID בפסיכולוגיה) קורא מכתב יפה עם לוגו, שחור על גבי לבן, וכמובן נישא על כנפי הדמיון. בסיפור הזה לא קרה דבר ולא הפסידו כסף (מלבד טלפונים). אבל היו זהירים. בכלל יש להשליט את השכל בצורה מוחלטת (מה החידוש?) על הרגש, ולהפנים שאין דבר אותו מקבלים בחינם (רק כינם!).

 

* * *

(הערת המערכת: סיפורים מהסוג הזה לצערנו נשמעים פעם אחר פעם, איך נופלים לתוך רשתכם של נוכלים אנשים תמימים… כך גם לגבי אותם מכתבים הנשלחים במייל המבשרים על "זכייה" אגדית או מעשה "חסד" של "תורם שנפטר בטרם עת והוריש לך הקורא את הכסף", והמדובר בעשרות מיליוני דולרים, ובסוף בסוף מבקשים מספר חשבון וכו’ (מי שקיבל מכתב כזה יודע במה מדובר). לא מזמן סיפר לנו מכר שהתקשרו אליו ובישרו לו שהוא עלה "בגורל" ונבחר כ"חבר פלטינום" של של איגוד חברות כלשהו, הזכייה הזו מקנה לו עשרות כרטיסי הגרלה בכל חודש, הטבות וכו’ וכו’… כשבסוף בסוף לא שכחו לבקש פרטים אישיים (כנראה של הבנק וכו’) וסכום כסף.  על כך נאמר: "השם שומר פתיים"! ה’ ישמרנו, אמן).

 

     

(מתוך מגזין "הבית שלנו")