שביתת בהמתו בשבת,דין המפליג בספינה מערב שבת ועוד

 

א. יש אומרים שגם האישה חייבת במצוות שביתת בהמתו, ועליה למנוע מבהמתה שלא תצא עם מרדעת לרשות הרבים. שמאחר והתורה חייבה את הנשים בזכירת יום השבת, הוא הדין בכל מצוות עשה שיש בשבת שהאישה חייבת. ויש אומרים שאין חיוב על האישה אלא במצוות זכירה בכניסת השבת וביציאתה, אבל לא בשאר מצוות עשה בשבת. והעיקר כסברא הראשונה.

ב. מותר להשכיר דירה בשכירות חודשית, או בשכירות דמי מפתח, ליהודי מחלל שבת, למרות שהשוכר את הדירה אופה ומבשל, מדליק ומכבה את החשמל כמעשה בחול. ומכל מקום נכון שהמשכיר יתנה בתנאי גמור בחוזה השכירות, שעל כל פנים לא יחלל שבת בפרהסיא. ופשוט שמותר להשכיר דירה לגוי, אף שהגוי עושה בדירה כחפצו. ומכל מקום כדי שלא להזיק לשכנים אין זה מן הראוי להשכיר דירה בארץ ישראל למוסלמי.

ג. מותר להשכיר בית שמכיל משרדים, שחלק מהם מושכרים מכבר לישראלים העובדים בשבת בעוה"ר, ואין בזה משום ‘לפני עיור לא תתן מיכשול’, למרות שהם ימשיכו לעבוד בשבת עד תום השכירות. וגם אינו חייב להוציאם מיד בתום השכירות, אם הדבר יגרום לו הפסד.

ד. ישראל ששכר נוכרי בקבלנות לייצר סבון ומיני קוסמטיקה, והגוי עובד בביתו גם בשבת בייצור הדברים הנ"ל, מותר לאפשר לגוי לעשות כן, אבל במכונות גדולות שדרכם להיות בפרסום, אם ידוע שהוא בשביל מלאכת ישראל יש לאסור בזה, וצריך למנוע מהאינו יהודי שיעבוד בשבת.

ה. במקום הצורך מותר לתת מערב שבת מכתב אקספרס, בחו"ל, כדי שישלחוהו על ידי שליח בשבת, כיון שאינו מדבר עם השליח עצמו המביא את המכתב, אלא רק עם פקיד הדואר. אבל אם המלאכה תיעשה על ידי יהודי, אין להקל בזה. ומותר לשלשל מכתב לתיבת הדואר, מערב שבת, גם אם הגויים יטפלו במשלוח המכתב בשבת.

 

 

ו. מותר לנסוע באוניה של קיטור, אשר רב החובל והמלחים שלה הם גויים, אף על פי שממשיכים לנסוע גם בשבת, ואין לאסור משום איסור תחומין. ואפילו בערב שבת מותר להפליג באוניה זו אם הולך לדבר מצווה. ואין צריך להתנות עימם שלא לנסוע בשבת, כל שידוע בבירור שלא ישמעו לו. אבל לדבר הרשות אין מפליגים בספינה פחות מג’ ימים קודם שבת. ויש אומרים שגם אם נסע לצורך פרנסה, אין זה נחשב כצורך מצווה. ואף בזמן הזה אין להקל להפליג באוניה לדבר הרשות, תוך ג’ ימים לשבת, זולת אלה הרגילים להפליג בים, שאינם מרגישים כל צער בהפלגה בים. ובאוניה שהקברניט וצוות העובדים שלה הם יהודים, אין להתיר להפליג בה אם מפליגים גם בשבת, אפילו אם מפליגים ביום א’, לפי שהנוסעים נהנים ממלאכת שבת, ובימינו אין שום פיקוח נפש בדבר להמשיך בהפלגה בשבת, והאוניה יכולה להטיל עוגן אפילו בלב הים.

ז. בשבת עצמה אסור להתחיל להפליג בספינה, אף אם רוב הנוסעים והמלחים בה הם גויים, ואפילו לדבר מצווה, שאסור לשוט במים בשבת. ולכן מי שאין לו בית כנסת בשכונתו, ויש בית כנסת מעבר לנהר, אסור לו ללכת לבית הכנסת בשבת על ידי ספינה, גם אם זו ממונעת על ידי גויים. וגם בספינת משוטים שאינה פועלת על ידי מנוע חשמלי, אין להקל.

ח. אסור לטוס במטוס ביום שבת, גם אם הצוות של אנשי המטוס ורוב הנוסעים הם גויים, ואפילו אם המטוס ממריא מערב שבת, ורק הנחיתה תהיה בעצם יום השבת. אבל אם המטוס ינחת לאחר צאת השבת, יש אומרים שאין איסור לטוס בו כשרוב הנוסעים הם גויים. ונכון לעשות שאלת חכם בכל מקרה.

ט. מטוס שנחת בשדה התעופה, ונתברר שכבר נכנסה השבת, אין לצאת ממנו עד מוצאי שבת, כל שעבר על איסור תחומין. וכשאין מאפשרים לו להשאר במטוס, צריך להשאר בשבת בשטח שדה התעופה בלבד. ומותר למסור את הדרכון לשוטר גוי כדי להחתימו ולקבל רשות לעבור ולהיכנס לשטח שדה התעופה. וכן אוניה שהגיעה לחוף בשבת, אסור לו לרדת ממנה עד מוצאי שבת, אלא אם כן האוניה ממשיכה להפליג, שאז ירד וישאר בשטח הנמל.

י. רכבת חשמלית המופעלת על ידי מנוע חשמלי על ידי גויים, אסור לנסוע בה בשבת, אף אם הרכבת עוצרת בלאו הכי בכל תחנה כדרכה מידי יום, ויאן הבדל בזה בין נסיעה מעיר לעיר, שיש בזה איסור תחומין. ובין נסיעה בתוך העיר. שאף על פי שי"ל שאין בזה משום הגברת הזרם בתוספת הנוסע היהודי, מכל מקום יש לאסור משום זילותא דשבת.

יא. תושב חו"ל המתגורר רחוק מבית הכנסת, והקשר היחיד שלו ליהדות הוא בכך שמגיע מדי שבת לבית הכנסת ברכבת כזו, שהנוהג בה הוא גוי, והיא עוצרת בלאו הכי בכל תחנה, ויש לחוש שאם ימנע מלבוא לבית הכנסת הדבר יביא את משפחתו לידי התבוללות חס ושלום, אם הוא שואל אם מותר לו לנסוע ברכבת, אין להשיב לו להיתר, ובפרט אם הוא מטלטל את הכרטיסיה בכיסו. ולכן יש להציע לו, אם אפשר, להשכיר דירה לשבתות בסמוך לבית הכנסת. ואם אינו שואל, פעמים שיש להעלים ממנו עין, כדי לקרבו לתורה ולמצוות ולא לדחותו לגמרי.

יב. אין מקיפים על עיר להלחם בה פחות מג’ ימים קודם השבת, ואף במלחמת המצווה אין מתחילים להילחם בשבת, ולא ג’ ימים קודם השבת. אמנם אם יש חשש סכנה, שהאוייב יתחזק, או יפתיע במתקפה, מותר להתחיל אפילו בערב שבת. ואם התחילו כבר במלחמה, ממשיכים להלחם אפילו בשבת, גם במלחמת הרשות.

יג. תינוק שחלה ונדחית המילה לאחר יום השמיני ללידתו, ונתרפא ביום חמישי, או ביום שישי, אסור למולו ביום חמישי או שישי. וכן המנהג, שיש לחוש שפן יצטרכו לחלל שבת עליו, כדי להעלות ארוכה ומרפא למכתו. ולכן יש לדחות את המילה ליום ראשון. ובמקום שיש להם מנהג ברור למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי או שישי, יש להניחם במנהגם, שיש להם על מה שיסמוכו. ובמקום אחר שלא נתברר מנהגם, יש להחמיר בזה. וגם מרבני האשכנזים יש שהורו למול באופן כזה ביום ראשון. והוא הדין גם לגבי מילת גר, שאין למולו בימי חמישי ושישי כדי שלא יצטרכו לחלל עליו שבת ביום השלישי של המילה.

יד. כל האמור הוא דווקא במילה שהיא בודאי שלא בזמנה, אבל בנולד ביום רביעי בבין השמשות, שדינו למולו ביום חמישי הבא, אסור לדחות את המילה לאחר השבת, אלא מלין אותו ביום חמישי, כי שמא זה הוא היום השמיני ללידתו, והיא מילה בזמנה העושים אותה בשבת, וכל שכן ביום חמישי. ולא עוד אלא אפילו הנולד ביום שני בין השמשות, ובשבוע שאחרי חלו ב’ ימי ראש השנה בשלישי וברביעי בשבוע, מותר למולו ביום חמישי שאחריו. שהרי אי אפשר למולו ביום שני, כי שמא זמן בין השמשות לילה הוא ונחשב שנולד ביום שלישי, ונמצא שזמנו מוטל בספק, ואין בזה בשמיני שדוחה יום טוב. ולכן יש לדחות את המילה לאחר יום טוב, שהוא ביום חמישי אחר ראש השנה. וביום חמישי זמנה הוא, ומלין אותו בו ביום.

טו. לפי האמור יוצא, שמיום חמישי בשבוע ואילך, אסור לעשות מעשה שכתוצאה ממנו יווצר מצב של פיקוח נפש, ויהיה צורך לחלל שבת. ולכן, בניתוח שאינו דחוף, כגון ניתוח שקדים, יש לקבוע אותו לתחילת השבוע, שמא יצטרכו לחלל שבת לשם טיפול לאחר הניתוח. ובכל אופן בדיעבד שכבר נעשה הניתוח שלא כדין סמוך לשבת, מותר לחלל את השבת בכל צורכי החולה שיש בו סכנה. ובניתוח דחוף, מותר לנתח בימי חמישי ושישי.

טז. שיירה של גויים היוצאת למדבר, וידוע שיצטרכו לחלל שבת, אסור לישראל להצטרף עמם לשיירה תוך ג’ ימים לשבת. אבל ביום ראשון  שני שלישי, מותר לצאת. ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש, מותר. והעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירה אפילו בערב שבת, כיון שדבר מצווה הוא יכול לצאת עמהם, ופוסק עמהם לשבות. ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו יכול ללכת עמהם חוץ לתחום.

 

 

יז. אין נוסעים בערב שבת או בערב יום טוב יותר מג’ פרסאות. וכל זה כאשר לא הודיע למארחיו על בואו הצפוי, ולא הכינו עבורו אוכל ושתיה. אבל אם הודיע להם על בואו מותר לנסוע מעיר לעיר אפילו אחר שליש היום, אף בנסיעה של מספר שעות. וכיום נהגו להקל בזה, כיון שבלאו הכי רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריווח. ומכל מקום נכון להודיע למארחיו על בואו, כדי שיכינו צורכי שבת, ולא יבואו לידי ביטול עונג שבת, או חשש חילול שבת. ואם אינו יכול להכין צורכי שבת, במקום שנמצא שם, ואינו יכול להודיע לקרוביו על בואו, מותר לו לנסוע אף בלי שיודיע להם על כך, ובלבד שיגיע קודם כניסת שבת. ובכל אופן צריך כל אחד לתכנן את נסיעתו היטב ולקחת בחשבון כל אפשרות של תקלה בלתי צפויה בדרך, כדי שיוכל להגיע למחוז חפצו בעוד מועד, ולא יכנס חלילה לספק חילול שבת ויום טוב.

יח. בכלל כבוד השבת הוא להיכנס לשבת כשהוא מתאווה לאכול סעודת שבת. ולכן אסרו חכמים לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בה ביום חול, ואפילו בשעות הבוקר. אבל סעודה שרגיל בה בימות החול, מותר לאכול כל היום, אלא שמצווה להימנע בזה מט’ שעות ומעלה. באופן שאכילתו בערב שבת לא תפריע לסעודת ליל שבת. ואף מי שרגיל לאכול בכל יום סעודה גדולה, בערב שבת נכון שימנע מזה.

יט. סעודת מצווה שחל זמנה בערב שבת, כגון סעודת ברית, או פדיון הבן, מותר לעשותה בערב שבת, אפילו אחר שעה עשירית, אף על גב שהיא סעודה גדולה שאין רגילים בה בימות החול. ומכל מקום לכתחילה ראוי ונכון להקדים את הסעודה קודם חצות היום. ויש אומרים שאסור לערוך סעודת שידוכין בערב שבת, אפילו אם שידך בערב שבת, וכל שכן אם אירס קודם ערב השבת. אלא אם כן מכבדים את האורחים במיני מתיקה בלבד. ויש חולקים וסוברים שמותר לערוך סעודת שידוכין בערב שבת. וראוי להקדים הסעודה ולעורכה לפני חצות.

כ. דרך חסידים ואנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת, כדי לאכול סעודת ליל שבת בתיאבון. ומי שקיבל עליו תענית ליום שישי, כגון ביום פטירת אב ואם וכו’, צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אף שעל ידי כך הוא נכנס לשבת כשהוא בתענית. ואם בשעה שקיבל עליו התענית אמר בפירוש שהוא מקבל עליו את התענית רק עד שיסיימו הציבור תפילת ערבית, רשאי לקדש ולאכול מבעוד יום, אחר תפילת ערבית. ואם קיבל עליו התענית ביום חמישי במנחה, ולא פירש בקבלת התענית שהוא עד שיסיימו הציבור תפילתם, צריך להתענות עד צאת הכוכבים.