תסמונת שטוקהולם

בוקרו של ה-23 באוגוסט 1973 בבנק השבדי בשטוקהולם היה בוקר רגיל ככל הבקרים. בנקאים ביצעו פעולות חשבונאיות ולקוחות באו ויצאו. השלווה השגרתית נשברה באחת על ידי שני גברים חמושים שפרצו אל הסניף והשתלטו עליו באיומי נשק. השוד האלים הפך בתוך שעות לסאגה אזורית רועשת, כאשר זוג השודדים הציג את דרישותיו תחת איום על חייהם של ארבעה בני ערובה מעובדי הבנק. עד מהרה כותר האזור בצוותות חילוץ מיחידות המשטרה המובחרות ובאנשי תקשורת. משא ומתן מתיש החל מתנהל בין החוטפים לאנשי המשטרה. הפרשיה נמשכה כחמישה וחצי ימים, כאשר במהלכם הוחזקו כל העת בני הערובה בכספת הבנק שגודלה מטרים ספורים, כשהם שוהים יחד עם חוטפיהם תחת איומי הוצאה להורג. בשלב מסוים הם אף נכבלו ונקשרו בצווארם לכספות. אך לדרמה העיקרית תרמו דווקא בני הערובה ולא החוטפים, כשלגודל התימהון הם התגלו כמשתפי פעולה נלהבים עם חוטפיהם.
 
שיתוף הפעולה מצד החטופים היה רציני ומוחלט כל כך, שכמעט ולא אפשר את חילוצם. בני הערובה התנגדו נחרצות לחילוץ וראו בכוחות המשטרה אויבים, ובשודדים אנשים חיוביים. בסופו של דבר לאחר מבצע מורכב ומסוכן, חולצו בני הערובה והועברו לטיפול אינטנסיבי בבית חולים פסיכיאטרי. התסמונת ההזויה ליוותה לפחות את חלקם גם לאחר סדרה של טיפולים נפשיים. הם סרבו בתוקף להעיד נגד השודדים, וחלקם אף הגדילו לעשות וביקרו את הפושעים בבית הכלא. בעקבות השוד בשטוקהולם נחקרו מספר מקרים נוספים שכאלה, והתופעה זכתה לכינויה תסמונת שטוקהולם. היא נחקרה במשך השנים ואף מצאה לעצמה סימוכין וראיות נוספות במהלך השנים הבאות במקרים נוספים ולא פחות הזויים.
 
במקרה נוסף, שעולה על כל דמיון, נחטף שון הורנבק ילד כבן 11 ממדינת מיזורי שבארצות הברית. במשך חמש שנים הוא נחשב לנעדר. הוריו עשו הכל כדי לעלות על עקבותיו אך לא מצאו אפילו קצה חוט לפתרון התעלומה. בסופו של דבר, באופן אקראי למדי, נמצא לו שון בריא ושלם בדירת חוטפו במרחק של כ-30 קילומטר מבית הוריו. לקטע ההזוי בכל הסיפור הזה אחראי דווקא גיבור העלילה – שון, שהפך במשך הזמן לנער בוגר כבן 16. לפי חוות דעתה של המשטרה היו לו אינספור הזדמנויות לברוח או להודיע לאי מי על זהותו. הוא הורשה לרכב על אופניו, לגלוש באינטרנט ולנהל קשר עם העולם החופשי. מספר פעמים הוא אף נתקל בשוטרים או בפוסטרים ענקיים שהציגו את תמונתו, ובכל זאת, הוא נותר נעדר במשך חמש שנים! החוטים כולם מובילים גם כאן לתסמונת המפורסמת. אי אפשר להבין את מוחו של אדם חטוף, ובודאי לא של ילד.
 
במרוץ השנים והתופעות יצרו חוקרים ורופאים פרופיל די מפורט לתופעה, השלכותיה וסיבותיה. אך עם כל הכבוד לסגל אנשי האקדמיה והפסיכולוגים למיניהם, המון זמן לפני שהם החלו לחשוב בכיוון ולחקור את תסמיני הסינדרום ההזוי הזה, הגדיר אותו רבי נחמן מברסלב בדיוק, ואפילו שרטט את קווי האופי שלו בסיפור:
 
"פעם אחת חשק מלך אחד בבת מלכה והשתדל בתחבולות לתפסה, עד אשר עלתה בידו ותפסה. פעם אחת חלם לו לאותו המלך, שהיא עמדה עליו והרגה אותו, והקיץ ונכנס החלום בליבו, וקרא לכל פותרי החלומות, ופתרו לו כפשוטו; שיתקיים החלום כפשוטו, שהיא תהרוג אותו. ולא יכול המלך לתת עצה לנפשו מה לעשות לה: יהרוג אותה – צר לו. ישלחה מעל פניו – זה חרה לו, כי איש אחר יקחנה, וזה חרה לו מאוד, כי הוא השתדל אחריה כל כך ועתה תבוא ליד אחר. וגם אם ישלחה ותבוא ליד אחר, עתה בודאי יכול להתקיים החלום שהיא תהרוג אותו, מאחר שהיא אצל אחר. יחזיקה אצלו, הוא מתיירא מחמת החלום כנ"ל. ולא ידע המלך מה לעשות לה. בין כך נתקלקל האהבה שלה אצלו קצת מחמת החלום, ובכל פעם נתקלקל יותר ויותר. וכן היא, גם היא נתקלקל גם כן האהבה אצלה בכל פעם יותר ויותר, עד שנעשה אצלה שנאה עליו וברחה מפניו".
 
מתרחש כאן סיפור בלתי אפשרי. מלך רע לב חוטף נסיכה. מחזיק אותה ברשותו על כורחה. והנסיכה – כך עולה מתוך הדברים – חשה כלפיו רגשי חיבה. ורק חלום רע שמצליח להוריד למלך את מצב הרוח, מוביל איכשהו לקלקול האהבה. אהבה של מי? של בת המלך. את מי היא אוהבת למען השם, את החוטף שהתעמר בה? איך יתכן?
 
ברוכים הבאים למחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים של רבי נחמן. מאושפזים כאן אנשים טובים ואומללים שבנסיבות מסוימות מצאו את עצמם כבולים, אסורים, משועבדים ומשוללי חירות בכל מיני פינות וחורים נידחים, תחת שלטונם המר של חוטפים ופושעים ערלי לב. ולגודל הזוועה הם משוכנעים לגמרי שהחוטפים הללו טובים וחיוביים. זה מה שמקשה בעצם על פעולת החילוץ. בת המלך השבויה, המתוארת לעיל, היא אב טיפוס.
 
סיפורה של בת המלך מתאר את מערכת היחסים ההזויה בין הנפש היקרה שלנו, ליצר הרע. מתואר כאן מצב קלאסי של תסמונת שטוקהולם. השבוי מאוהב בשוביו. הנס הגדול הוא, שריבונו של עולם מחדיר למלך הרע רעיון בראש – הנשמה שחטפת, עומדת להרוג אותך, שמעת?! ועוד איך הוא שמע. השטן הזה חוטף פחד, חושש, נכנס לדילמה. וכאן מתחילה הישועה שלנו. האהבה הלא שפויה הזו מתערערת. יש סיכוי שנצא לחופשי. 
 
איתור נעדרים
 
אם ננסה לחקור מעט יותר לעומק את התסמונת במובנה הרחב נגלה, לחרדתנו, שגם אנחנו שבויים עמוק בסימפטומי הסינדרום הזה. בגיל צעיר מאוד, הרבה לפני שזכינו להכיר את עצמנו, נחטפנו. זה אירע ברגע הלידה, אולי מעט מאוחר יותר ויתכן שאפילו קודם לכן, איפשהו בחודשי ההיריון המוקדמים (מחלוקת בחז"ל) השתלט על מעגל הרגשות והתחושות שלנו היצר הרע. לכן הפרשנויות שלנו לזהותו של הטוב והרע ברובן המוחלט מושפעות לגמרי מדעותיו של היצר. אנחנו חיים כאן מיום עומדנו על דעתנו תחת שבי, חופשיים כביכול, אבל דווקא החופש המדומה הזה תורם עוד יותר לאדנותו של חוטפנו העריץ. הוא מניח לנו לטייל חופשי, לנהל שגרת חיים נורמטיבית ולתקשר עם העולם החיצון. אך למעשה, מאחורי הקלעים הוא מנווט את כל ההחלטות שלנו, אפילו האישיות והצדדיות ביותר. הוא אפילו משמיע בשמנו דיבורים ומעלה במוחנו מחשבות ורעיונות פרי הגותו. לתומנו, אנו סבורים שאלו דיבורים ומחשבות שלנו.
 
היצר הרע מוביל אותנו פעם אחר פעם למבואות סתומים במקרה הטוב, ולעברי פי פחת במקרים פחות סימפטיים. היו לנו במרוץ החיים אינספור הזדמנויות להימלט או לפחות להזעיק עזרה. שמענו לא פעם ולא פעמיים את שמנו נישא בפיות הצדיקים שקראו לעברנו והציעו את עזרתם ולחלץ אותנו, אנחנו מצידנו התחפרנו עמוק יותר. ייחלנו שישכחו מאיתנו ויניחו לנו להיעלם שם במעמקי תחבולות היצר לעד.
 
מהם סיכויי ההצלה שלנו?
 
ובכן, כפי שראינו בסיפורה של בת המלך השבויה, הישועה מתחילה יחד עם שבירת הרומן ההזוי בין החוטף לחטוף. חייבים להפסיק את הקשר הזה, לשבור את האהבה המדומה הזו, חייבים!   
 
הדבר הזה מתרחש עם הזמן, בשעה שהבעל-דבר (היצר) מתחיל ללמוד את השטח ולהבין שאנחנו מחפשים את הדרך החוצה, ושמלווים את הניסיון הזה צדיקים גדולים מאוד. הוא עושה אחד ועוד אחד וקולט, שיום יבוא אנחנו נהיה בחוץ לגמרי, והדבר הראשון שנעשה זה להרוג אותו, לנקום את חירותנו שנשללה, ולגאול מקרבו את שארית כוחות הנפש וניצוצות הקודש שאיבדנו ברבות הימים.
 
הרעיונות הללו הורסים ליצר הרע את החגיגה. הוא כבר לא ממש מחבב אותנו, הנפש שלנו חשה בכך והיא גם כן מתחילה לזוע בחוסר נוחות. פתאום לא ממש מתאים לה להיות שפוטה של דחפים ויצרים. פתאום לא בדיוק נראה לה לבצע מעשים מטופשים ככל העולה על רוחו של הדמיון. ולפתע פתאום, מתחשק לה דווקא להתנתק מכל מיני דברים ולהתחבר במקום זה לדברים אחרים.
 
כך צועד יהודי לקראת חירות הנפש, כך מתחילה גאולה, וכך מאתרים נעדרים רוחניים.