תרשמו לעצמכם

הנה כמה עובדות שפשוט חשוב שתרשמו אותן לעצמכם. הרב ניסן דוד קיוואק עם ההסבר המרגיע והנפלא על כמה נקודות חשובות מהמגילה.

3 דק' קריאה

הרב ניסן דוד קיוואק

פורסם בתאריך 05.04.21

פורים ממש בפתח וזה בדיוק הזמן לבאר כמה נקודות ממגילת אסתר, אותה נקרא ברוב עם בערב וביום פורים.

 

רבי נתן מברסלב מבאר, שאחשוורוש ידע היטב שהמלכות שלו תלויה ועומדת כל זמן שמלכות שמים מוסתרת, וכאשר תתגלה מלכותו של המלך האמיתי – בורא עולם, כבר לא נסבול את עול הגלות. זו הסיבה שכאשר עברו שלוש שנים במלכותו, ושבעים שנים לגלות בבל ועדיין לא שב השם שבות עמו, אחשוורוש חישב שהקב"ה לא יגאל את ילדיו מכיוון שמאס בהם חלילה.

 

ומנגד, הוא ידע גם ידע, כי מלכותו והסתרת מלכות הקב"ה תלויה ועומדת בהסכמת של עם ישראל להסתרה זו, דבר הנובע מייאושם מהגלות המרה והארוכה, כמו שאומר העבד העברי "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא לחופשי". אך אם לא יסכימו מרצונם להסתרה זו ולמלכות הרשעה הרי שלא יוכל להם, אז בוודאי הבורא יגאל את עמו.

 

מאמרים נוספים בנושא:

השאלות של פורים

הגאווה של פורים

השיכור הקדוש

 

זו הסיבה שאחשוורוש ערך משתה גדול ומפואר בו הוא יראה "את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו" – כך יתפוס שתי ציפורים בבת אחת: האחת – עם ישראל יראו שאחשוורוש התיישב במלכותו, מלכות הסיטרא אחרא (הצד האחר) ולכן הקב"ה כבר לא יגאל אותם, ומן הסתם הם כבר לא ראויים שתתקיים בהם הבטחתו ולכן אין להם מה לצפות לגאולה. והשנייה – אחשוורוש יראה להם, מאחר שכבר אפסה התקווה אז לכל הפחות שייהנו במלכותו, שיבינו כי גם בגלות אפשר ליהנות מ'סעודה כשרה של אותו רשע'.

 

כך עובד היצר הרע אצל כל אחד מאיתנו. בהתחלה הוא מפיל אותו לחטא או מונע ממנו לעלות לדרגה רוחנית מסוימת, ואחר כך הוא מתחיל לנקר לו בראש עם טונות של ספקות, שמא הבורא לא רוצה להעניק לו יותר והוא כבר לא אהוב ויקר אצלו… עד שהאדם מרגיש שהקשר בינו ובין המתנה שהקב"ה רוצה לתת לו – ברוחניות ובגשמיות – רחוקה ממנו, שהוא לא ראוי לה, והוא מתנתק ממנה עד שקובע בליבו בצורה נחרצת שזהו, זה לא בשבילו. התוצאה, הכואבת, היא שהוא מפסיק להאמין בעצמו, מפסיק להתפלל על זה, כבר לא משתדל במחשבה דיבור ומעשה על הדבר הזה, ונופל לשאננות שמכאן אין אפשרות להתקדם.

 

ומרדכי ידע!

 

אבל מרדכי ידע! הצדיק "ידע את כל אשר נעשה" – הוא הכיר את המזימות של אחשוורוש, את אותו ארס העכנאי הטמון בהן. הוא ידע שאם כלל ישראל ילכו ליהנות מאותה סעודה, תיחלש תלותם בבורא עולם באופן שהציפייה לגאולה תפחת מצד אחד, ומן הצד השני יאבדו את אמונתם. אבל מכיוון שראה מרדכי כך, עמד והכריז עליהם ואמר "לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשוורוש שלא הזמין אתכם, כי אם ללמד עליכם קטגוריה" (אסתר ז, יג).

 

הקב"ה מעמיד את הצדיקים יסודי העולם שיעמדו בפרץ לקרוא ולזעוק את הצעקה הזו – לא להתפתות אחרי פיתויי היצר, אלו קוראים באוזנו של אדם מצד אחד לדעת שהוא שבוי בגלות היצר, ומצד שני שלא יניח את תקוותו. 'אל דמי לכם ואל תיתנו דמי לו' – הם מזהירים אותנו שוב ושוב, כי אין שום ייאוש בעולם כלל! ובכוח עצותיהם הנפלאות אפשר להגיע ולהצליח.

 

אבל עם ישראל בדורו של מרדכי "ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה" (אסתר, שם). על פי כל סברה והיגיון אין בזה שום פסול, ואפילו מרדכי לא אמר משהו של ממש למה לא ללכת לשם, שכן בניסיון זה אין לאדם שום דרך להימלט בחכמתו עד שיבטל דעתו לגמרי בלא שום שכל הרגשה והבנה משלו, וידע כי אין לנו אלא דברי בן עמרם – משה רבינו, שהם עצת הצדיק וקול קריאתו.

 

אולי גם זה יעניין אתכם:

אין חדש תחת השמש

מגילת אסתר שלי

אויב קר

 

האמת הכתה בהם בפנים בצורה כואבת, תשע שנים מאז אותה סעודה של המלך האדיב המטיב איתם ו"אף אחות לנו בבית המלך". אכן, זו דרכו של עולם – שהאדם מתפתה אחר יצרו ונופל בעצתו ובייאושו ולא מרגיש שבזה הוא שומט את הקרקע מתחת כל זיק עבודה, אלא אדרבה, מאמין שזו 'המציאות' שלו.

 

אבל מרדכי הוא זה שהולך לפני חצר בית הנשים – מתהלך בין אותם שנשו וקפצו מהשם יתברך – מקומו של עולם, בין אותם שנשו ושכחו מבוראם, בין אותם שנשתה גבורתם (ליקוטי מוהר"ן, נו). בין כולם הוא מתהלך לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. הוא פחד מאותה הסתרה שבתוך הסתרה, הוא דאג מי ינצח באותה מלחמה: האם ההרגשה של 'ואחות לנו בבית המלך' או מלכות הקדושה שהתלבשה באותה הסתרה?

 

מרדכי ידע גם את פנימיות העניין. מלחמה זו היא לא בינו לבין המן, אלא בין הקדושה לטומאה. ומשכך, העצה היחידה היא אומנם ללבוש שק ואפר ולצאת בצעקה גדולה ומרה, אך במקביל גם להאמין בכוח הקדושה מכיוון ש"רווח והצלחה יעמוד ליהודים"! וכשם אנו קוראים מדי שנה על מפלת המן ו"מרדכי יצא משער המלך בלבוש מלכות… ורבים מעמי הארץ מתייהדים…" כך נזכה לראות גם בדורנו אנו, שאומנם אנחנו צריכים להילחם את מלחמת היצר הרע, אך המלחמה הזו היא באמונה שלמה שהקב"ה בוודאי ינצח בה, כפי שמסביר רבי נחמן מברסלב (חיי מוהר"ן, קפ"ח): "השם יתברך מנצח תמיד!" ויהי רצון ויתקיים בנו במהרה הכתוב "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה