תשכחו מזה

בפעם הבאה כשמחשבות מהסוג המעצבן תופסות טרמפ על הגב שלכם, תזכרו מה שרבי נחמן אמר - יש אופציות אחרות, תתחילו מחדש ופשוט תשכחו מזה!

3 דק' קריאה

רחלי רקלס

פורסם בתאריך 17.03.21

בפעם הבאה כשמחשבות מהסוג
המעצבן תופסות טרמפ על הגב שלכם,
תזכרו מה שרבי נחמן אמר – יש
אופציות אחרות, תתחילו מחדש ופשוט
תשכחו מזה!
 
 
שמעתי שרבי נחמן מברסלב ידע להסתכל קדימה עם הגישה שלו, בעצות הרוחניות שנתן לבאים אליו. וכשאומרים קדימה באמת מתכוונים לזה. אבל כנראה שלא הבנתי עד כמה קדימה. כי גם היום, במאה ה-21, בימינו אנו, רואים עד לאן הגיעה הראיה המרחבית של הרבי והשיטות מדהימות שלו (תמצאו אותן בספריו) וביכולת שלו לחדור למוחו וליבו של כל אדם.
 
ואתם בטח שואלים "רחלי, על מה בדיוק את מדברת?"
 
קודם כל, תודה ששאלתם.

אז ככה, לפני שהילדים נולדו התגאיתי בזיכרון המופלא שהיה לי. כן, יכולתי לזכור מספרי טלפון מלפני שש שנים, או להגיע לרמות גבוהות של שינון חומר וזכירתו לפני מבחנים. בכל אופן, בימים אלה, אני מוצאת את עצמי עומדת במבטח, מסתכלת סביבי, ומחפשת רמזים למה אני עושה כאן בכלל. או, שפעמים רבות בעלי מבקש ממני משהו ואחרי שלוש שניות אני פשוט שוכחת מה הוא רצה. זה משגע אותי! מה, כל ילד שבא לעולם מצריך ניצול של תאי המוח פי שניים מהילד הקודם? בקצב הזה אני יאבד תאים בקצב מטורף. זה מפחיד אותי…
 
זה סוג של שכחה שאני באמת הייתי מעדיפה לשכוח. היא לא פרקטית וגם לא עוזרת לי בחיי היומיום שלי. בכל אופן, רבי נחמן מברסלב דיבר על סוג אחר של שכחה, שהיא בעצם דבר טוב. רבי נחמן מציע זווית ראיה מעניינת ואומר לנו לשים דגש על הרווחים והיתרונות שיש בשכחה. הוא גם מסביר שאם אדם היה זוכר את כל מה שהוא עשה במשך חייו, הוא היה כל כך מתבייש וזה היה כל כך מטריד אותו ומסיח את דעתו, עד שהוא לא היה יכול בכלל להתקרב אל השם. התפילות והמאמצים שלו תמיד יהיו נרדפים ומוסחים מהמעשים מעברו.
 
תארו לעצמכם שהייתם פוגשים מישהו שאתם רוחשים לו כבוד רב, והייתם יודעים שהוא יכול לראות את כל המעשים שלכם, איך הייתם מרגישים? ברור, בושה ומבוכה שאין כדוגמתן. רק המחשבה על זה גורמת לפנים שלי להיות אדומות…
 
בואו נסתכל על מושג השכחה גם מההיבט הרוחני. תארו לעצמכם שכל המעשים שלנו רודפים אחרינו כל יום לכל מקום, נערמים על הגב שלנו. אם הם שליליים, הם יהפכו את המטען הזה לכבד מאוד ואנו נלך מכופפים ונסבול מכל צעד שנעשה, אם יהיה לנו בכלל את הכוח לצעוד או להזדקף מעט. אבל מה קורה אם המעשים האלה לא רק נהנים מנסיעה חופשית על הגב שלנו? מה היה קורה אם הם היו 'חיים', מנדנדים לנו כל הזמן ומזכירים לנו שהם על הגב שלנו? מן הסתם כולם היו מתאגדים ונהנים להעלות זיכרונות מכל מעשה ומעשה, שעל הגב, והם לא היו מפסיקים לצחוק עלינו…
 
אתם חושבים שזה לא מטורף לחשוב כך? אבל אתם יודעים מה עוד יותר מטורף? העובדה שאנחנו עושים את זה לעצמנו בלי שום עזרה מבחוץ. אנו מענים, מייסרים ורודפים את עצמנו כל יום וכל היום, ובניגוד לערימה על הגב, ואנחנו אפילו לא צוחקים מהטעויות שלנו. האם זה לא עדיף לשכוח מהדברים הרעים שעשינו, לפחות למען השפיות שלנו? זו השכחה שרבי נחמן מדבר עליה.
 
הקבלה מלמדת אותנו שלפני שירדנו לעולם הזה, הראו לנו את הגלגולים הקודמים של חיינו, את הדברים שאנו צריכים לתקן בגלגול בו אנו נמצאים. ואז, אנו חותמים על זה, מתחייבים לתקן את טעויות העבר שלנו, ו….
 
שוכחים את הכל!
 
זה נשמע קצת לא הוגן. כי מה הנקודה בלדעת וללמוד אם עוד רגע נשכח את הכל? אה, זה חלק מהתוכנית המושלמת. אם היינו יודעים את כל העבר שלנו, את כל מה שאנו צריכים לתקן, מה היה נשאר מכוח הרצון שלנו? מחופש הבחירה? איך המאבק בין טוב לרע היה מתבטא? בכל אופן, המציאות היא שאנחנו לא ממש שוכחים הכל. אנו עדיין נושאים בתוכנו שאריות ידיעות על העבר, גם אם אנו לא רואים את זה במודע. אבל כן נוכל לראות את זה, במודע, דרך הקשרים שלנו עם אנשים, העבודה בה אנו עובדים, ואפילו במקומות מסוימים אליהם אנו מגיעים.
 
אלא שרבי נחמן מתייחס כאן דווקא לשכחה של העבר, שהרי גם כך אנו מתענים ומתייסרים מדברים שעשינו בהווה. כמה פעמים היינו רוצים להחזיר את הגלגל לאחור, לשנות או לא לומר את מה שאמרנו? לתקן את הנזק שגרמנו? אנו מכים את עצמנו, מאשימים את עצמנו, רודפים את עצמנו, ונוזפים בעצמנו בלי סוף. זה מה שהשם רוצה מאיתנו? שילדיו האהובים ישקיעו את הזמן שניתן להם בעולם הזה בשכנועים ותירוצים שהיה טוב יותר לו לא נבראנו? לא.
 
עכשיו אתם מבינים על מה רבי נחמן מדבר?
 
גם כך זה גרוע ולא טוב בכלל להאשים את עצמך על מה שאתה עושה בהווה, ומן הסתם אתה גם לא גאה במה שעשית. אז אין שום סיבה שתעלה את העבר שלך על פני השטח. זה היה ונגמר. השם רוצה שתתקדם הלאה, שתסלח לעצמך, ופשוט תתמקד בדברים החיוביים שיש בך, בחייך. הרב שלום ארוש אומר שהדור שלנו סובל מבעיה איומה – רדיפה והאשמה עצמית, שהיא אחת המניעות הגדולות בקשר שלנו עם השם.
 
אני חייבת לתת ליצר הרע את הקרדיט שמגיע לו. אין מה לומר, הבחור הזה חד כתער. יודע איך לגרום לנו להתייאש עוד לפני שהתחלנו לעשות משהו…
 
אבל אל תיתנו לו לנצח אתכם. תסתכלו על עצמכם במראה ותגלו שעומד מולכם אדם מיוחד ונפלא, והמעשים שהתפקששו הם בצעם לא אתם, לא חלק מכם. כל רגע של חולשה שחוויתם, כל מעשה שעשיתם – הכל ניתן לתיקון ודי בקלות. תפילה אישית (התבודדות) היא המפתח – אם אתם רוצים לעשות התחלה מרעננת, תוכלו לעשות את זה הכי מהר שאפשר, ממש עכשיו.
 
בפעם הבאה שמחשבות שליליות ומעצבנות כאלה רוצות לתפוס טרמפ על הגב שלכם, תזכרו את העצה של רבי נחמן – ממש עכשיו אתם יכולים לעשות התחלה חדשה. אז תמשיכו הלאה ופשוט תשכחו מזה.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה