דיני ראש חודש החל בשבת,דיני ברכת הלבנה ועוד

 

 

א. מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון שבעה בסדר היום, ובספר תורה השני קורא המפטיר וביום השבת ובראשי חדשיכם עד סוף הפרשה. ומפטירים השמים כסאי, חוץ מראש חודש אלול שחל להיות בשבת שמפטירים עניה סוערה. וכן כשחל ראש חודש אב בשבת, מנהגינו להפטיר שמעו דבר ה’, כפי המקובל להפטיר בשבתות בין המיצרים, בתלתא דפרענותא. ונכון שבסיום ההפטרה יאמר המפטיר פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת השמים כסאי, שיהיה היכר ברור גם לראש חודש. ואחינו האשכנזים חלוקים בזה במנהגם. ובכל מקום יעשו כמנהגם. (יחו"ד ג/מב, וד/לה)

ב. כשחל ראש חודש ניסן בשבת, וכן כשחל ראש חודש טבת בשבת, שמוציאים שלשה ספרי תורה, והיה צורך להעלות עולים נוספים לספר תורה בנוסף לחובת היום, צריך לזמר קדיש גם אחר קריאת הספר תורה הראשון, כשם שאומרים קדיש אחר קריאת הספר תורה השני ואחר השלישי, ובסך הכל יאמרו ג’ קדישים. והוא הדין לראש חודש אדר שחל בשבת שקוראים בג’ ספרי תורה, פרשת השבוע, ראש חודש, ושקלים, והוצרכו להוסיף עולים בספר תורה הראשון, שצריך שיאמרו קדיש לכל אחד ואחד. אבל אם לא הוסיפו עולים, וקראו בס"ת הראשון רק ששה עולים, אין אומרים קדיש אלא רק אחר הס"ת השני והס"ת השלישי. (יחו"ד קעו. ויבי"א ח/טו אות כג)

ג. מי שקנה עליית ששי וגם עליית מפטיר בשבת וראש חודש, שיש בו ב’ ספרי תורה, ובא לעלות לעליית מפטיר, כיון שעלה לא ירד. אבל אם עלה בעליית משלים, לא יעלה לעליית מפטיר. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ שטז)

ד. כשחל ראש חודש בשבת אין צריך לאכול עוד כזית בשביל כבוד ראש חודש, ומה שאוכל לכבוד שבת עולה לו גם לכבוד ראש חודש, ולא שייך לומר בזה אין עושין מצות חבילות חבילות. ובפרט שאין סעודה זו חיוב כמו סעודות שבת. וכן הוא הדין אם סועד בר"ח סעודת ברית מילה, או סעודת מצוה אחרת, שיוצא ידי חובה גם ידי מצות סעודת ר"ח. (שם עמ’ שיז)

 

 

 

 

ה. הרואה לבנה בחידושה מברך: אשר במאמרו ברא שחקים וכו’. ואין מברכים שהחיינו על ברכה זו.

ו. צריך לברך ברכה זו בשמחה, שכל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה. ויש שנהגו ללבוש בגדי שבת או בגדים מיוחדים, בעת שמברכים ברכה זו, אך אין מנהגינו כן. ומכל מקום אם הוא רגיל ללבוש כובע [מגבעת], טוב ונכון שילבש הכובע בעת הברכה. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ שיח)

ז. ראוי להחמיר שלא לברך ברכת הלבנה כשרואה אותה דרך ראי, עד שיראה גוף הלבנה. (יחו"ד ב/כח. וח"ד עמ’ קג)

ח. אין צריך להוציא את המשקפיים בעת שמברך על הלבנה. וכן המברך ברכה זו ביחידות, וכגון מי שהוא חולה קצת ומצטער מהרוח, וכדומה, יכול לברכה כשרואה את הלבנה דרך חלון זכוכית. ובלבד שיראנה מאירה ובהירה. (יחו"ד הנ"ל)

ט. כשיש ענן דק על הלבנה, אף שהלבנה נראית דרך הענן, מנהגינו להמתין עד שהענן ילך, אלא אם כן יש חשש שיפסיד את הברכה לאותו חודש. והאשכנזים נוהגים לברך. אך בענן עב לכולי עלמא אין מברכים. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ שכ. ויבי"א ח/כד אות ב-ז)

י. לכתחילה אין לברך ברכת הלבנה באופן שיודע בבירור שתוך כדי הברכה הלבנה תתכסה בעננים. ולכן צריך להתחיל לברך כשמשער שהלבנה לא תתכסה בעננים באמצע הברכה, [דספק ברכות להקל]. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ שכא)

יא. מי שעמד במקום שהיה רואה משם את הלבנה בעת תחילת הברכה, ותוך כדי הברכה נדחק לצד באופן שאינו ראוי לראות משם את הלבנה, אף על פי כן רשאי להמשיך ולברך. (ילקו"י שם עמ’ שכב)

 

 

 

 

יב. נהגו הנשים שלא לברך ברכת הלבנה, מפני שהן גרמו לפגם הלבנה. ואף הנשים מבנות אשכנז הנוהגות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, נהגו שאינן מברכות ברכת הלבנה מהטעם הנזכר. (יבי"א ה/לו אות א’, ויחו"ד ד/יח, ובחזו"ע ב/ח)

יג. אין לסומא לברך ברכת הלבנה, [אף כשהוא שומע מהצבור הנמצאים אתו המברכים ברכה זו]. (יחו"ד ד/יח עמ’ קא. וילקו"י שבת ה’ עמ’ שכד. ושם בהערה בדין אם יצא מוציא בברכת הלבנה)

יד. קטן שיגדל ויעשה לבר מצוה בי’ לחודש, והקהל מברך ברכת הלבנה במוצאי שבת קודם י’ לחודש, אין לקטן לברך ברכת הלבנה עם הצבור, אלא יניחנה לאחר שיהיה בר מצוה, ויעשנה בחיוב בתור גדול המצוה ועושה. ואם בירך קודם שנעשה לבר מצוה, בדיעבד לא יחזור לברך כשיגדל. ואם יהיה בר מצוה בט"ז לחודש, יש לו להקדים ולברך עם הקהל. (יבי"א ג/כז אות ו-ט)

 

 

 

 

טו. צריר לברך ברכה זו מעומד. ואם בירכה מיושב, יצא. וכן זקן או חולה שאי אפשר להם לעמוד, יכולים לברך ברכה זו בישיבה. ובעת שמברכים ברכת הלבנה צריך לישר את רגליו. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ שכו)

טז. קודם הברכה תולה עיניו לשמים ומסתכל בלבנה. (שם)

יז. נהגו לומר קודם הברכה מזמור השמים מספרים כבוד אל. ואחר כך אומרים מזמור הללויה הללו את ה’ מן השמים, עד חוק נתן ולא יעבור. ואחר כך יסתכל רגע בלבנה ויאמר כי אראה שמיך וגו’. ה’ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. (שם)

יח. קודם הברכה יסתכל בלבנה, אך לא יסתכל עליה בעת הברכה. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ שכז)  צריך לעמוד במקום שהלבנה נראית ממנו, ולא אחר כותל וכדומה. (שם)

יט. אחר הברכה אומרים ג’ פעמים בסימן טוב תהי לנו ולכל ישראל, ברוך יוצריך וכו’. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ שכח)