החלק הבלתי מוגדר שבאדם

ההתעלמות מה"נשמה" קוצצת את כנפי היצירה והמעוף. ללא הנשמה, האדם מצמצם את השגותיו ויכולותיו. לכל "רובד" יש, בהשאלה, את ה"נשמה" שלו, את המנהיג שלו...

6 דק' קריאה

עופר מ. סטרוד

פורסם בתאריך 06.04.21

ההתעלמות מה"נשמה" קוצצת את כנפי היצירה
והמעוף. ללא הנשמה, האדם מצמצם את השגותיו
ויכולותיו. לכל "רובד" יש, בהשאלה, את ה"נשמה"
שלו, את המנהיג שלו.
 
 
אני.
 
המילה השמישה ביותר בפני אנוש (על פי סקר של חברת הטלפונים ITT).
 
היכן בדיוק שוכן ה"אני" בנפשנו? שואלים חכמי האומות, והשאלה מתעצמת נוכח הממצאים אודות דעות שונות המגובשות בין חלקי המוח. המיספרה ימין סוברת הפוך מהמיספרה שמאל, אמיגלדה ימין מגיבה שונה מהשמאלית. מי מייצג באמת את האני?
 
ואני כה נבוכותי: על מה הבוקה והמבולקה? הן כה ברורה תמונת הנפש!
 
להסברת כוונתי, נכיר כדוגמא את צבא טגריטול (שם בדוי), וננסה לברר האם הוא צבא טוב.
 
ראשית, נבדוק האם דפי ההיסטוריה שלו מעוטרים בניצחונות. עלעול קצר מראה ניצחונות רבים ואנו נוטים לחשוב שהוא אכן צבא טוב.
 
בשלב שני, נבקר במפקדת כל חיל ונראיין את מפקדיו. נתעניין אצלם כיצד פעלו פיקודיו בעת פקודה. האם היו בעלי מוטיבציה? האם שיתוף הפעולה עם שאר החילות היה טוב? אילו תוכניות הציעו הם למטכ"ל והאם הן התקבלו?
 
סביר ביותר שלמרות הניצחונות הכבירים, נגלה כשלים רבים. הלוגיסטיקה לא תפקדה כראוי, ויחידות נשארו באמצע קרב ללא תחמושת. המודיעין כשל טוטאלית. מפקד חיל האויר זעם על כך שתוכניתו לא התקבלה ומטוסיו לא פעלו די. הוא משוכנע שאימוץ קו המפח"ש גרם לאבדות מיותרות (שלא לדבר על מלחמות כבוד…)
 
אמת. מכת מחץ אחת הכריעה את הכף לטובת הצבא, תוצאת המלחמה הניחה זרי דפנה על עטרת הלוחמים וטשטשה את המחדלים. אלה האחרונים נדחקו למחקר בבתי ספר לפיקוד או שימשו בטורי העיתונות כחומר למלחמות גנרלים.
 
אז מי הוא צבא טגריטול ומהי תורתו ההתקפית? הצעת ההתקפה של המפח"ש מייצגת אותו או של מפקד חיל האויר? הצבא מעולה כפי שהוכיח החי"ר הנועז או לא, כפי חוסר היכולת שגילה המודיעין?
 
התשובה: הצבא הוא גוף כוללני המכיל חילות ויחידות שונות שכל אחת אחראית על המערכה בתחומה. כל זרוע רואה את המערכה בפרספקטיבה שלה, ואם יש לה גאווה והערכה עצמית, היא תשאף למעורבות גדולה במערכה. הגישות שונות, אבל הן חוברות לקו פעולה משותף המשקלל את כולן ומחייב את כולם. כדרכה של ברירה ממוצעת, לא כולם מסכימים איתה וחלק מרגישים שהיא כלל לא מייצגת אותם ואף מוליכה לאסון.
 
ובנפש, יש מוח ימין ושמאל, לב ימין ושמאל, וכל אחד מובנה על עקרונות שונים ואמת עצמית שונה. מוח ימין עשוי להמליץ שלא לפעול, ומוח שמאל ישיש אלי קרב. השתלבות הרעיונות באמצעות מוח מרכז יניב את שיטת הפעולה שאני אבצע.
 
ועדיין אנו חסרים משהו.
 
נחזור לצבא. מי יחליט מי צודק ועל פי תפישתו תורכב טאקטיקת ההתקפה?
 
הצבא המשוכלל והמצויד ביותר לא יסכון במלחמה ללא דרגים גבוהים המאחדים בין החילות, דרגים לפניהם מגוללת התמונה הכוללנית ביותר המשקיפה על צדדי המערכה ושואבת נתונים מכל החילות. רק דרגים אלו יכולים לתת פקודת-יום. במציאות הישראלית אנו מכירים את דרג המטכ"ל ואת הדרג המדיני. דרג המטכ"ל הינו "מוח הצבא" המאחד את כל הגורמים, והדרג המדיני הוא מייצג את אזרחי המדינה שבחרו בו ואוגדים תחת דגל ורעיון אחד. גם בקרב האזרחים יש כאלה שהצביעו למפלגה בעלת מצע הפוך, אך עליהם לקבל את החלטת הרוב. אי החלטה משותפת, תמנע כל אפשרות תפקוד מדיני-צבאי.
 
עד כאן הכל פשוט ומחויב ההבנה.
 
כעת נחזור לנפש.
 
חכמי האומות מכירים בכוחות השכל ומודדים את ה- I.Q שלהם. הם מתייחסים לרגשות (בינתיים רק לפי "אינטליגנציה רגשית" ולא על פי רגש חי, אמיתי) וחוזים בביצוע המוחש באולימפיאדות, במוזיאונים וחוגי בישול.
 
אבל היכן הכוח הכוללני, זה המתווה את העקרונות? כאן, הס מלהזכיר. התעלמות מוחלטת. לא ראינו כמוהו וממילא הוא לא קיים.
 
ומה אומרת היהדות, ואני בדרך ההכרח מסיק שזו האמת?
 
כוח מאגד הוא מחויב המציאות. "באין חזון יפרע עם" (משלי כט, ח) וצבא כוחות הנפש לא יתקיים ללא מנהיג. הם זקוקים למנהיג מורם מעם ההולך בראש, מתווה מדיניות ודרך, יוצר ערכים וחזון ומשרה תעצומות נפש. כוח המעניק לנו יכולות ראיה רחוקות, הרבה מעבר לטווח המחשבה השכלי.
 
לכוח הזה אני קורא – נשמה
 
"הני חמישה ברכי נפשי" – כנגד מי אמרן דוד המלך? לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד הנשמה:
 
מה הקב"ה מלא כל העולם – אף הנשמה מלאה כל הגוף.
מה הקב"ה רואה ואינו נראה – אף הנשמה רואה ואינה נראית.
מה הקב"ה זן את כל העולם – אף נשמה זנה את כל הגוף.
מה הקב"ה טהור – אף נשמה טהורה.
מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים – אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים.
 
הנשמה היא האור והמניע של קומפלקס האדם. היא המטביעה בבסיס הנפש את המטרות והשאיפות. שלום, כיבוש, אחווה, שלטון, חמלה, יצירה, קיבוץ, פיזור, כניעה ועוד.
 
המטרות הערטילאיות, אלו שעדיין ללא הגדרת מה וכיצד. כאשר אנו מבקשים לממש את העקרונות באמצעות החומר – אנו רותמים את כוחות הנפש למשימה. על מי נחמול? כמה ובאילו תנאים? כיצד נבטא זאת? – כל אלו שאלות שכוחות הנפש יפתרו.
 
נחיצות הפעלת הנשמה
 
עולה מדברינו שהאלמנט היסודי ביותר, על פי ה"מודל", מוכחש בהגות חכמי תבל. האם הם מפסידים מכך? היש חיסרון בחיים ללא נשמה או שדבריהם דמגוגיה בלבד?
 
תשובתי: לא יכול אדם להגיע לשלמות נפשית ללא הפעלת נשמתו! אין אושר, סיפוק ושלווה, ללא מענה לצורכי הנשמה. (האדם צריך גם לממש את עצמו, אך אם הוא לא יודע את נשמתו, מה יעשה ברצונו?)
 
יתירה מכך. ההתעלמות מה"נשמה" קוצצת את כנפי היצירה והמעוף. ללא הנשמה, האדם מצמצם את השגותיו ויכולותיו. לכל "רובד" יש, בהשאלה, את ה"נשמה" שלו, את המנהיג שלו. כאשר רובד ה"מוחש" מעוניין לפעול במקסימום, אנו צועקים אליו ש"יתן את הנשמה".
 
כאשר אדם מיוחד בתחומו, יש לו "נשמה של אומן". הוא לא למד את אומנותו, לא עשה סטאז’ ולא קיבל דיפלומה, יש לו פשוט "נשמה" עימה הוא נולד ואותה הוא מבטא. הציורים והספרים (או כל דבר אומנות מכל תחום) שיוציא תחת ידיו עולים מעל כל מתחרה.
 
הנשמה היא מקור האינטואיציה ועלינו להשיב את האמון בה וביכולותיה. שלטון המדע והמדענים נטע בנו פחד וחשש מלהסתמך על תחושותינו הפנימיות ובכך איבדנו זוהר והוד, וקיבענו אותה. אותה אמא שבנה הפעוט נפל, ונחפזה להסתכל בספר של ד"ר ספוק מה עליה לעשות, חסרה אינסטינקטים אימהיים בסיסיים.
 
בהקשר החברתי-משפחתי, הפעלת רובד הנשמה חיוני ביותר. הורים רבים הטוענים כלפי ילדיהם "קניתי לו הכל. מדוע הוא לא מתייחס אלי?" או "הענקנו לו את החינוך היוקרתי ביותר, היכן הכרת הטוב?" לא יודעים שהתשובה מסתתרת כאן.
 
אדם חש בנימי נשמתו האם רעהו, בן/בת זוגו או הורהו יוצר עימו קשר פנימי או שהיחס חיצוני בלבד. אנשים חשים בכך, וקל וחומר ילדים, הניחנים באינסטינקטים בריאים שלא עוותו. הם קולטים היטב האם אתה עימו או רק איתו (עם = לחוות ביחד. את = להימצא ליד).
 
לצאת לחופשה משפחתית ולנהל את העסק מהנייד, מגלה על האילוץ שלך בחופשה. לחייך לזולת ולדבר בסגנון של פקיד מכירות המעוניין לשכנע אותו לקנות בעבור הרווח הכספי ולא בשביל קשר אישי "נטו", לא ייצור קשר אמת. חסרון ביכולת ההענקה (או יכולת כספית לקנות מתנות או חוסר השכלה של הורים) עדיף בעיניי הזולת על הענקה חיצונית ללא "נשמה".
 
בהקשר השיקום הנפשי (ובפרט במקרי דיכאונות), אין מטפלים טובים כמו אנשים שרובד ה"נשמה" מודגש באישיותם. אנשים מלאי מרץ ובעירה פנימית, שהמטופל קולט במהירות את עוצמת האישיות הקורנת. הם אינם צריכים להסביר למטופל את מצבו, ולא מספקים כל תיאוריה פסיכולוגית. הם נושאים בליבם אבוקת אור המסלקת את החושך המכביד מהנפש, ומרומם כמגנט את המטופל.
 
עלינו לחיות את עצמנו דרך הנשמה, ולהשתמש ברובדי הנפש כביטוי והבעה לקשר הפנימי. מבלעדי זה, לא ייכונו קשרי החברה שלנו באמת, ונרגיש חסר פנימי מתמיד.
 
חבירת הכוחות
 
תורת הפיזיקה עוסקת גם בניתוח השפעת מערכת כוחות על עצם (מכאניקה). כל כוח בעוצמה וכיוון שונים מושכים את העצם בכיוונם, והפיזיקה מנתחת את אופן התחברותם והשפעתם.
 
בבואנו ליצור מערכת מאוזנת בין הנשמה השכל והמוחש, נילאנו מלכונן מערכת שכזו. לצרף גורמים כה רחוקים ושונים במהותם, ידמה לחיבור חללית, ספינה וטנק. הייתכן? הנשמה היהודית הינה "חלק אלוק ממעל". היא קשורה לבורא עולם אין-סופי. "נר ה’ נשמת אדם".
 
כיצד תחבור לגוף גשמי ומגושם?
 
בכדי לחבור לגוף עוברת הנשמה תהליך של השתלשלות. מעבר הדרגתי בו היא יורדת דרגה אחר דרגה בה אורה כהה עד שהיא מסוגלת לחבור לשאר הכוחות הנפשיים.
 
אך עדיין השאלה נותרת בעיניה. כיצד ייתכן קשר בין שיקולים מנוגדים בעוצמות שונות?
 
את התפקיד המורכב הזה מבצע…הרגש. הוא הכוח הרב-גוני המאחד בין שלל הכוחות. יש והוא מניע את המוחש העצל על פי הוראות השכל, ויש וינסה לשכנע את השכל מדוע בעצם המוחש צודק בכך שלא צריך להתאמץ.
 
נסו לדמיין את הרגש לקבלן בניין. "יושבים לו על הראש" מזמין העבודה (הנשמה) והאדריכל (השכל). כל אחד עם הדרישות שלו וההקפדה על ביצוען. עליו להעביר לפועלים (המוחש) את ההוראות שקיבל ולדאוג שיבוצעו ככתבם ורוחם. עליו לצייד את הפועלים בכלים והיכולות לביצוע העבודה. בנוסף, כאשר הפועלים מגיעים לעבודה שלא יוכלו לבצע, עליו לחזור אל האדריכל ולדרוש ממנו עריכת שינויים בתוכניות. לרגש קשה יותר להפעיל את פועליו מאשר לקבלן. פועל הבניין יודע שאם יתרשל בעבודתו, יישלל ממנו התגמול (משכורת). פועלי הנפש זקוקים לתגמול. כמה ואיך? זו שאלה מורכבת, בפרט כאשר השכל מתנגד למתן תגמול…
 
זהו הרגש. צומת מרכזי המתמרן ומפשר בין כולם. לכן הוא כה עדין וגמיש. לכן הוא כה קיצוני. לכן הוא הבלתי צפוי שבכוחות הנפש. ובשל מרכזיות תפקידו, כאשר הוא נפגע – נדמה לו לאדם שחושך מוחלט משתרר בכל חלקי נפשו.
 
לאחר דור של התעסקות אובססיבית בפיתוח שכל האדם, הגיעה האנושות (בחברה המערבית) לתובנה שרובד הרגש נזנח לחלוטין. התוצאות ההרסניות ניכרו בכל עבר. הקשר המשפחתי והחברתי ירדו פלאים. שמחת אנוש ממנו והלאה.
 
בכדי לתקן את המעוות, החלו לפנות לרגש בכדי לעוררו ולהחיותו. אך כדרך אנשי חכמה עשו זאת על אדני חוקי השכל. מודעות רגשית, אינטליגנציה רגשית ועוד שמות המתייחסים לרגש, רק בזהירות מרובה. ‘אנא רגש, אל תהיה טבעי וקולח. הקפד להיות תחת שבט ביקורת השכל…’
 
ואני פונה לכל אשר חפץ בחיי אושר פנימי: תן לרגש לפכות ולקלוח. לזרום באפיק, להשקות את נפשך. כלכל את דרישות נשמתך וספק לה את מזונה. נכון, הנשמה והרגש לא מוגדרים, אך אלו תנאים בסיסיים לחיים תקינים המאצילים גם על בריאות הגוף. גוף בריא – בנפש בריאה.
 
עולמו של המאמין
 
כל הנאמר עד עתה מתייחס לכלל אנוש. לעומת זאת, האדם המאמין בבורא עולם ובהשגחתו על כל פרט בבריאה, מעניק סדר עדיפויות שונה לרובדי הנפש. סדר הפוך מ"איש האדמה" הרואה בהצלחה החומרית חזות הכל ותהילת גבר.
 
לאדם האמון על אמונתו, נמצאת הנשמה ודרישותיה בראש מעיינותיו. כל השאר, הוא שולי ונועד לצורכי הנשמה. הקניין הכספי – לקיים בו מצוות ולגמול חסד. הזמן הבלתי ניתן לחשבון – לניצול עבור קניין רוחני נצחי.
 
אדם זה משוחרר מכבלי החומר. אינו דואג ומצטער על אובדן ממון, ולא מכלה את כוחות ליבו במרוץ אחרי תענוגות עולם חולף. אין לו נקיפות מצפון בעבור התנהגות אווילית שכפו עליו הקנאה התאווה והכבוד.
 
"…האמונה הזכה והטהורה, נותנת ליהודי מבט מיוחד על כל הבריאה. הוא רואה את הבורא יתברך שמו מתוכה, מהשמים ומשמי השמים ומן הארץ וכל אשר עליה, מכולם ירגיש את כוח הפועל בנפעל, ואיך שאתה מחיה את כולם. ובאור האמונה ישמע את שירת הבריאה היוצאת מכל נברא…" (נתיבות שלום, רבי שלום נח ברזובסקי).
 

 

(מתוך "עת לחשוב" – כתב עת לחשיבה יהודית)

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה