זה מתחיל בבית!

זה נחמד לעשות חסדים.
 
זה באמת מעשה טוב ויפה לעשות חסדים.
 
וזה הכי אמיתי שהחסדים האלה מתחילים קודם כל בבית!
 
מפגש עם זוגות רבים שהגיעו אלי לאורך כל השנים הוביל אותי למסקנה שמדובר בתופעה לא קטנה בכלל: אנשים, משום מה, אוהבים לעזור… אבל בחוץ. למה? באמת שחשבתי על זה. אולי כי בחוץ מפרגנים ומחמיאים והריאות מתמלאות באוויר? זה נכון. זה לא שבבית לא מחמיאים, אבל בחוץ זה נראה יותר יפה. יש יותר קהל, גם מחיאות כפיים, וזה עושה טוב בלב.
 
ובבית? נו, הקהל הוא אותו קהל, בעל/אישה ועוד כמה ילדים, כמה מרגש זה יכול להיות? כמה פעמים אפשר לשמוע את המילה תודה מאותם אנשים?
 
אז זהו, שדווקא התודה מ'אותם אנשים', כלומר בני הבית, היא מה שבאמת נחשב, והיא מה שהופכת את החסדים לאמיתיים. נכון, גם אלה שאנחנו עושים בחוץ, אבל כמו כל דבר בחיים שנחשב אמיתי, מתחיל בפנים. קודם כל בבית. וזה כלל ברזל.
 
חסד הוא אחד משלושת עמודי העולם, כמו שנאמר במשנה: "על שלושה דברים העולם עומד – על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". וגם, במידת החסד נבנה העולם, כמו שכתוב: "עולם חסד יבנה", ואין לשער את השכר העצום שאדם מקבל על גמילות חסדים.
 
מאמרים נוספים בנושא:
חסד  תרדוף
חסד ללא גבולות?
חיים של זהב
הצד  המקבל
 
גמילות חסדים היא מצווה עצומה ויקרה, לכן זה מפליא אותי בכל פעם מחדש שאנשים חושבים שמצווה זו יקרה 'ונחשבת' רק כשהם עושים אותה מחוץ לבית. הם חושבים שהם עושים מעשה חשוב ונעלה, שהרי הם עוזרים, נותנים ותומכים באנשים או בגופים שונים, ואכן כך הם מקיימים את אחד העמודים שהעולם עומד עליהם. הם מתמלאים בסיפוק וחושבים שבזה הם קנו את עולמם.
 
אבל הרשו לתקן את אחת הטעויות הכי נפוצות שיש בחברה – אנשים אוהבים לעשות חסדים בחוץ, אבל אינם מבינים שעיקר מבחנו של האדם בכל המידות הוא תוך ביתו עם אשתו וילדיו! אם אינו עושה חסד בביתו אלא רק עם אנשים בחוץ – אין לזה שום ערך! שהרי כתב רבי חיים ויטאל זצ"ל, שמידותיו של האדם נמדדות לפי יחסו אל אשתו. על פי דברים אלה אמר הרב שלמה וולבה זצ"ל, ש"אדם העוסק בגמילות חסדים עם המון אנשים, מלווה ונותן, מבקר חולים, מנחם אבלים, משמח חתן ועוד, בודאי ישחק ליום אחרון בבוא פקודתו, כי זכויות רבות לו במעשה חסד. אבל ידע נאמנה כי בשמים בודקים איך התנהג עם אשתו. אם גם עימה גמל חסד כל ימיו, אשריו וטוב לו. אך אם אותה הקניט והזניח בבית, כעס והקפיד ללא חסד ונשיאה בעול, זה מכריע את דינו ולא יזכרו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים".
 
ראוי מאוד להפנים את הדברים האלה מכיוון שלא מדובר במילים של מה בכך, אלא דברים שיכולים לחרוץ את גורלו של האדם, ולא רק בעולם הזה!
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
שכחנו את הביחד
מה שאישה רוצה
הבעל שאני צריך להיות
סוד הזוגיות המוצלחת
 
הפסד נוסף ש'נזקף לטובת' אנשים שאוהבים לעשות חסדים מחוץ לבית הוא, שהם במו ידיהם הורסים את שלום  הבית שלהם. נדמה להם שבגלל מעשי החסד הרבים שהם עושים מגיעים להם כבוד והערכה מבני ביתם והסביבה הקרובה. בפועל, לא רק שהם לא מקבלים את הכבוד הזה ובני ביתם לא מעריכים אותם, אלא שכעס וזעם גדולים מופנים אליהם. בני ביתם הופכים לאנשים ממורמרים מכיוון שהם נמצאים בשלבים נמוכים של סולם העדיפויות שלהם, מה גם שאינם רואים במעשי החסד האלה שום טובה או משהו 'גדול', שהרי הם יוצאים הנפגעים מכל הרצון של בן/בת הזוג להיטיב עם כל העולם חוץ מאיתם.
 
הצד השני, זה ש'גומל חסדים', לא רואה בעין יפה את ההתמרמרות והכעס שמופנים אליו, ואף הוא מתחיל לכעוס ולטעון כל מיני טיעונים ותירוצים שיצדיקו את מעשיו, שעל פי חז"ל אינם מוצדקים כלל כפי שהם אומרים: "ענייך ועניי עירך – ענייך קודמים!". קודם כל 'העניים' שבביתך – הם הראשונים שראויים לחסדים שלך, אחר כך עניי עירך או ארצך.
 
זאו הסיבה שתמיד הצדקתי והבנתי את ההתמרמרות של בן/בת הזוג של אותם אנשים שמעדיפים להיטיב קודם עם אנשים בחוץ, ובהמשך, אם נשאר להם זמן וכוח, הם יעשו חסדים עם בני הבית. ואחד הטיעונים המאוד צודקים היו, "אם יש לי בן/בת זוג שאוהבים לגמול חסדים ולעזור לכולם – למה לי לא? הרי לבית הוא/היא מחויבים יותר מכל אדם אחר!…"
 
רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל אמר לא פעם בשיעוריו, שכל אדם שמתחיל לעבוד את השם צריך לחרות על ליבו שמידת הרחמים היא חלק בלתי נפרד מעבודת השם. הוא היה נוהג לספר סיפורים רבים מהחבורה הקדושה באומן, שמצד אחד אומנם היו מנותקים מהעולם הזה ופרושים מכל הסובב אותם. ומצד שני, לא התעלמו מבני ביתם או מכל מה שקשור לבין אדם וחברו. מידת הרחמנות הייתה חלק מעבודת השם שלהם תמיד.
 
לא פעם רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל היה מזכיר בסיפוריו את הרב הצדיק והחשוב רבי שמואל שפירא זצ"ל שהיה ידוע בשמירת העיניים שלו, אולם לא ויתר אף פעם על החסד העצום של להיות בביתו ולעזור בטיפול הילדים. ואם אנשים צדיקים וחשובים נהגו כך, קל וחומר כל אדם.
 
אל תהיו בעלי לב טוב בחוץ, את הלב שלכם צריכים קודם כל בתוך הבית. נכון שעשיית חסדים חשובה ונחשבת למצווה עצומה שכל העולם עומד עליה, אבל "מבשרו לא יתעלם" – תנו מעצמכם קודם כל לבית, המקום בהא הידיעה שבו מתחיל להיבנות בניין מידות הנפש שלכם.