יוסל’ה עשרה גרוש

ביום שני הקרוב – ו' בשבט, יצוין יום השלושים של פטירת הצדיק היקר – הרב אברהם יוסף בנימין ברכות זצ"ל, בן רבי זכריה, שפעל ישועות בשביל עם ישראל ומסר את נפשו בייסורים קשים ומרים אותם קיבל באהבה.
 
הרב ברכות נולד ביום ח' בשבט תרפ"ח לאביו הגאון רבי זכריה ברכות זצ"ל, מחבר הספרים "זה מצאתי" ו"מלא טבא" – חידושים ופירושים על הגמרא, היה מרבניה החשובים של העיר יפו. שנות ילדותו עברו בין סמטאות יפו בין הצדיקים הנסתרים והמקובלים מהם שאב את יראת השמים שלו. הרב ברכות זצ"ל נמנה מבני החבורה הקדושה מתל אביב של הסנדלר ורבי יוסף וולטוך זצ"ל, הרב פיש זי"ע, וממקורבי רבי חכם מנשה ורבי עמרם בלויא זצוק"ל.
 
כשהלכתי לנחם את משפחת ברכות ב'שבעה', חשבתי שאצליח לקבל פרטים מעניינים וסיפורי מופת על האיש העצום הזה – רבי אברהם יוסף בנימים ברכות זצל"ל, ומיד להעלות אותם על הכתב. אלא שהתדהמה הייתה גדולה מאוד – אף אדם, כולל אחותו, כמעט לא הכירו אותו. עד כדי כך, שאפילו אחותו לא ידעה שהוא היה אחד מל"ו צדיקים נסתרים שבדורנו…
 
מאמרים נוספים בנושא:
העצה של הבבא סאלי
עולם חסד יבנה
לכבד כל יהודי
 
"הוא היה אלוף בלהסתיר את עצמו, אחד מל"ו צדיקים נסתרים שידע ממש להצניע הלכותיו, היה אדם מאד מיוחד", סיפרה לי עופרה, מי שאירחה את הצדיק בביתו בשש שנים האחרונות. "הוא היה שומר על קדושה נוראית, מעולם לא פגם במחשבה כחוט השערה", על זה העיד ש. ששימש אותו שנים רבות.
 
הצדיק נקשר, ולא בכדי, לפשוטי העם אותם אהב אהבת נפש ממש. מכיוון שלא התחתן ונותר ללא ילדים, הרב ברכות היה מתארח אצל משפחות שונות שאף הן לא ממש הצליחו להכיר את האדם המסתורי. הם ידעו שמדובר באדם גדול, אבל אף פעם לא העלו בדעתם שאצלם בסלון מתארח על בסיס קבוע לא פחות מאשר אחד מל"ו צדיקים נסתרים…
 
אחד מההסברים לתופעה שבה צדיק נסתר לגמרי מעיני כל מוסבר על ידי התירוץ, שאם מגלים אותו הצדיק עלול חלילה להיפטר מהעולם. בהמשך השיחה גילה לי הרב שמואלי שאסור היה לדבר אודותיו ולגלותו, וכך נהגו בקבוצת הצדיקים הנסתרים –  אחד היה מסתיר את השני, והרב ברכות ביניהם.
 
"זו הייתה קבוצה מיוחדת במינה – קבוצה סגורה רק של צדיקים נסתרים ולא ניתן היה  להכניס אדם זר. בזמנו, כל מוצאי שבת היו מגיעים לרב פיש בתל אביב וחוגגים "מלווה מלכה" בהוד פאר והדר" סיפר הרב הצדיק שמואל שמואלי, בן למשפחת מקובלים וידועה, אחיו של הצדיק המקובל הרב שמואל בניהו. בקדושה עילאה, ביחד עם הרב הצדיק פיש זצ"ל, "החייט" מירושלים, הרב יוסף וולטך והרב דיין שהיו חברותא, הם היו מדליקים נרות לרבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שרים שירים, סעודה ושתיה.
 
כל האנשים שדיברתי איתם ללא יוצא מן הכלל הציגו קווי אופי דומים להתנהגותו של הרב. הרב היה איש שקט, צנוע, פשוט ושתקן גדול, אך בעיקר אדם שנחבא אל הכלים כדי שאף אחד לא יזהה את גודל קדושתו. רבים העידו עליו שהיה חי בהצנע לכת גדול, היה יהודי טוב. היו כאלו שטענו שגם מבחינה חיצונית היה נראה כאחד האדם. ללא זקן ועם כובע קסקט לראשו, לבוש במכנסי חאקי 3/4, חולצה קצרה וסנדלים לרגליו. כך היה מסתובב הרב ברכות ממקום למקום בשיא הפשטות ואוסף כספים וצדקות, לא עבורו, אלא עבור משפחות נצרכות וצדיקים. היו כאלה שטעו בו חשבו שהוא קבצן כשעבר מאחד לשני וביקש "תן לי עשרה גרוש". מאז, כך מכירים אותו בבני ברק – "יוסל'ה עשרה גרוש".
 
"אי אפשר היה לראות עליו כלום! הוא היה אדם שחי בפשטות, מגלה טפח ומכסה טפחיים, איש פשוט מאוד. לא רצה קבלת קהל וגם לא לגלות שום דבר ממנו, ידע והסתיר. היה אסור לגלות אדם כזה שכוחו מגיע השמימה" סיפר הרב שמואלי, "ללא ספק ידע לפעול למען הציבור ולעזור. היה בעל אהבת ישראל גדולה במיוחד. מה שהיה יוצא מפיו היו בשמים אומרים "אמן" ומקיימים. כל העיר הוחזקה על ידי הצדיק, בני ברק ופרדס כץ, הוא היה משארית הפליטה" (הכוונה לדור הקודם של ל"ו הצדיקים הנסתרים, ר.א.).
 
על כוחותיו ידעו לומר קצת יותר. מבלי להבין איך ולמה, כאשר הייתה בעיה ידעו כולם שאפשר לפנות לרב ברכות. רק שהבעיה הייתה, שמגודל הסתרתו היה עושה עצמו כאילו לא מבין ועונה על השאלה בשאלה נוספת, בחרוז ועושה צחוק ועונה בקלילות, "מי אני בכלל שיכול לעזור לכם? לכו לצדיק פלוני הוא יכול לעזור לא אני"…
 
המשפחה הצנועה שאירחה בביתה את הרב ברכות בשנתיים האחרונות מבקשת להישאר בעילום שם. הם גרים בבני ברק על גבול פרדס כץ, בדירה צנועה ומלאת קדושה. אני מגיעה אליהם בשעות הערב המאוחרות באחד מימי 'השבעה', בדרך לא דרך – קיבלתי מחברה הודעה בווטסאפ לא ברורה מלאה בשגיאות כתיב שבה כתוב אודות צדיק שנפטר ואין מי שיגיד עליו 'קדיש', כי היה ללא ילדים. הסיפור נגע לליבי ומיד שאלתי מיהו הצדיק, אבל אף אחד לא ידע לענות על השאלה. וכך מצאתי את עצמי מחייגת לאינספור מספרים בתקווה למצוא תשובה, עד שהגעתי לבחורה שהייתה מלווה את הרב מדי פעם. "איך הכרת?" אותו שאלתי, והיא ענתה " שהאיש הזה היה מקבץ נדבות ויושב בפתח בית הכנסת, ריחמתי עליו שלא היה לו כסף ומידי פעם נתתי לו צדקה והבאתי לו אוכל" אולי זה נשמע לכם מוזר, אבל חכו ותקראו, ההמשך עוד יותר מפתיע.
 
שלושים ושתיים!
 
לילה אחד צעקות רמות נשמעו מסלון הבית של המשפחה, "שלושים ושתיים, שלושים ושתיים", הרב צעק וחזר על עצמו מספר פעמים, אבל אף אחד מבני הבית לא הבין למה הוא מתכוון, והדבר היה תמוהה ביותר. למחרת, אחיה של א. התקשר לבשר שנולדה לו תינוקת, אבל צריך לעשות לה אקו לב בגלל חשש לבעיה רפואית. הוא ביקש שיעבירו לרב ברכות סכום של 30 שקלים לפדיון על הילדה. בבת אחת נפל להם האסימון כשבני הבית נזכרו שאתמול בלילה הרב צעק בקולי קולות שלושים ושתיים. ולמה? כי 32 בגימטרייה שווה בערכו למילה "לב". בבדיקות שנערכו בבית החולים נמצא שהיה לתינוקת חור בלב ובחסדי השם יתברך הבעיה הסתדרה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
האיש והענווה
הרב עובדיה יוסף זיע"א
המגדלור
אביהם של ישראל
ומרדכי יצא… עד שיבוא אליהו
 
מיטתו של הצדיק מוצבת בצידי הסלון שמהווה גם את מרכז הבית. התרופות שנטל, התחבושות והמשחות עדיין נמצאים על המיטה, מחזה שנתן לי תחושה יותר מציאותית. התבוננתי מסביב וראיתי עשרות תמונות של צדיקים, חלקם מוכרים וחלקם לא. "מפאת חולשתו הרבה הוא היה ממעט לצאת מהבית ולכן היה מזמין את הצדיקים אליו הביתה" סיפרה א., אם המשפחה. "יום אחד הוא נעלם, פשוט נעלם למשך שבועיים ולא ידענו היכן הוא, למי לפנות ולאן להתקשר, לא היה את מי לשאול. אחרי שבועיים הוא חזר כשהוא מוכה וחבול. לשאלתנו מה קרה לו, הוא אמר שאינו יכול לספר. רק אמר שקיבל על עצמו ייסורים קשים כדי לבטל מבני המשפחה גזירות קשות…"
 
"לא מפחיד לגור בדירה אחת עם צדיק עצום כזה?" אני מנסה לברר איתה. "אנחנו בעצמנו לא ידענו עד כמה הוא צדיק, ועוד נסתר. וכן" היא משיבה לשאלה שלי. כנראה שזה אכן מפחיד, "כל היום הוא מלמל לעצמו ודיבר עם בורא עולם" אמרה ושתקה לכמה דקות. "בברסלב אנחנו קוראים לזה התבודדות" אמרתי. "נכון" היא אישרה, "כל היום הוא היה מתפלל, מדבר ומתבודד עם הקב"ה שעות, לא אוכל ולא שותה, לא ישן. כלום. רק מדבר. הוא לא היה איש של ספר, לפחות ממה שראינו, אבל ידע הכל בעל פה ובמדויק. היו לו הנהגות מיוחדות, בקושי ישן בלילה".
 
ככה זה כשאתה צדיק, חשבתי לעצמי, כל העולם מתקיים ועומד בזכותך. התכונות שא. תיארה מעידות על אדם קדוש ומאוד מחושב בצעדיו.
 
"פעם עקבתי אחרי הנהגותיו וראיתי שהיה בולע את האכול כמות שהוא" סיפר ש. אבי המשפחה. גם אני ניסיתי להתחקות אחרי זה, אבל מהר מאד גיליתי שהאוכל נתקע לי בגרון, שורט ופוצע את בית הבליעה. רק אז הבנתי שהוא היה עושה זאת מפאת צדקותו וגודל קדושתו ובמשך שנים היה אוכל כך ולא ניזוק".
 
עופרה מתל אביב, מי שהייתה סועדת את הרב ומטפלת בו בשנים האחרונות, סיפרה שהוא היה עושה הכל מאחורי הקלעים, חי בהסתרה גדולה ועם זאת ידע הכל. אותם מוטיבים חזרו על עצמם בסיפורים השונים, "הוא לא רצה שידעו עליו כלום ולהראות שהוא יודע. באופן אישי, ידעתי שהוא יודע, וכשהיו מבקשים ממנו עצה או שואלים שאלה היה עושה מזה צחוק וצוחק בקול רם, חורז חרוזים או מספר בדיחה. היה נמנע מלענות תשובה ואומר שאינו יכול לעזור. היה אדם צנוע מאוד, הסתיר ולא דיבר הרבה. איש קדוש. אם היו דוחקים בו שיעזור היה אומר שאצל אביו, רבי זכריה ברכות, היה אפשר לפעול ישועות…"
 
"פעם אחת כשרבי ברכות היה על כיסא גלגלים", המשיכה לספר לי עופרה, לקחתי אותו למקובל רבי דוד אבוחצירא מנהריה. הרב אבוחצירא העיד עליו "זה צדיק גדול תבקשו ממנו ברכה". אנחנו ידענו את זה, הטלפון שלו היה מצלצל בלי סוף , ידעו שהוא צדיק אבל לא ידעו עד כמה".
 
גם עופרה, כמו א., העידה עליו שהיה כל היום מלמל, "הנה", הייתה אומרת לבנותיה, "תראו את הרב ברכות מדבר עם הקדוש ברוך הוא והמלאכים". גם כשהיה מתארח בביתה כל היום היה מדבר עם בורא עולם. כך זכתה להרגיש קדושה וטהרה בביתה הקטן שבתל אביב. "אבל לא רק בבית" אמרה לי, "אפילו באוטו שלי ובכל מקום שהייתי בו עם הרב".
 
אחד החידושים שלו שמצאה א. בכתב ידו במחברת ישנה מתייחס למשפט "ארורים הרשעים שאין טובתן שלמה", שבו הצדיק עונה ומתרץ – איך יכול להיות רשעים שיעשו תשובה? הצדיק טען שבוודאי עשו טובה, אבל לא שלמה. כיצד יתכן שרשע עשה טובה בחייו? התירוץ לכך הוא שהארור זה סמל הרע, וצריך לדבר איתו בטובות ולא ברעות. אם מדברים עם הרשעים ברעות הם לא מתייחסים וממשיכים בדרכם הרעה, אבל אם מדברים איתם בטובות אז הם מתייחסים, וכך חוזרים בתשובה. בדומה למה שרבי נחמן מברסלב אמר, שבכל רשע יש ניצוץ יהודי ואם מדליקים אותו בצורה טובה ונכונה, אזי אותו רשע יכול לחזור בתשובה שלמה. ניתן לקרב כל יהודי אם רק משתמשים במילים טובות, מתוקות ועדינות. כי גם מעט אור מסלק הרבה מאוד מן החושך, ואת זה צריך לעשות רק בדרכי נועם שלום אהבה ובעדינות רבה.
 
הרב ברכות זצ"ל היה נוהג לומר שצריך להרבות במעשים טובים בשביל עם ישראל, בצדקות וחסדים, לעשות ולתרום אחד למען השני, לחייך ולתת מילה טובה – שזה חסד גדול מאוד! כי לפעמים אדם זקוק יותר לחיוך והחיבוק מאשר לצדקה, דבר שמחייה אותו. ובעיקר, צריך לדבוק אחד בשני בדרכי נועם, להיות מאוחדים, לשמוע ולהקשיב איש לרעהו, לעודד ולחזק, להאיר פנים.
 
בימיו האחרונים הוא סבל מייסורים קשים מאוד והקרובים אליו, כפי שהעידו, היו עומדים לצידו ובוכים. אחרי שנפטר מן העולם, הוא הובא למנוחות ליד מרן החיד"א זיע"א וחכם מנשה זצ"ל, אותם אהב ומספריו למד.
 
מכיוון שהצדיק לא השאיר אחריו זרע של קיימא, אנו מבקשים מכלל עם ישראל ללמוד משניות ולהדליק נר לעילוי נשמתו הקדושה – רבי אברהם יוסף בנימין ברכות בן רבי זכריה זיע"א.
 
יום ו' בשבט (26/1/2015 למניינם) הוא יום השלושים, תתקיים האזכרה בבית הכנסת "כתר תורה" ברחוב דנגור 12 בבני ברק בשעה 16:30 עם סעודת מצווה. לפרטים נוספים – 03-6162611. גילוי המצבה ביום שלישי ז' בשבט בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים. יציאה בשעה 11:30 מרחוב דנגור 26 בני ברק לכיוון ירושלים.