נוח בגיהינום

לכל אדם יש צורך בביטחון, אבל יש אנשים שילכו עד הסוף רק כדי להרגיש את זה. ובמקום לשים את כל מבטחם ואמונתם בבורא עולם ולעשות כל שביכולתם לא להיות תלויים באף אחד, הם מתפתים לשים ביטחונם בכסף או בקשר שאף פעם לא יכול להיות בריא.

"שמיכת הביטחון" השקרית הזו מביאה את האדם, בסופו של דבר, לרגע בו הוא יגלה שהוא חסר את זה בצורה הכי כואבת שיש. "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה" אומר נעים זמירות ישראל, דוד המלך ע"ה בספר התהילים (מזמור קמ"ו, ג).

שרי, מטופלת שלי, נשואה מזה 25 שנים לאדם שהיא לא אוהבת. הוא אלים מילולית, מכור לאינטרנט ואף פעם לא הרעיף עליה אהבה. היא אישה אומללה, אבל למרות כל השנים בהן סיפרה לכל מי שרק אפשר שהיא רוצה לסיים את הקשר הזה, היא לא קמה ועזבה. למה?

שרי פגשה את בעלה רוני בשנות ה-30 של חייה. באותם ימים היא כבר הייתה על סף ייאוש בגלל שלא מצאה את החצי השני שלה, אך כבר באותו זמן היא הבחינה שהוא טיפוס 'פושר' בכל הנוגע לקשר ביניהם. יום אחד היא אפילו איימה שתעזוב אם הם לא ימסדו את הקשר, אחרי תקופה ארוכה של דייטים. האיום עזר ומיד לאחר מכן הם נישאו. אחרי תשעה חודשים נולד להם ילד. שרי חשה הקלה. מאז שההורים שלה התגרשו, משפחה משל עצמה הייתה הדבר שהיא רצתה יותר מכל. היא חיפשה את הביטחון שאיבדה כילדה. ברגע שהילד נולד היא עזבה את מקום עבודתה, משרה מכובדת כמנהלת משרד, והתמסרה לטפל בתינוק. לא עבר זמן רב והילד השני כבר נולד.

במשך 23 השנים הבאות שרי השקיעה את כל כולה רק בילדים ובבית ואף פעם לא חזרה לעבוד, אפילו לא ניסתה או הביעה התעניינות.

כיום הילדים כבר גדולים והם לא גרים בבית. חיי הנישואין הידרדרו כל כך עד שרוני והיא בקושי מתקשרים, כל אחד חי את החיים שלו. רוני ניסה לדבר איתה לא מעט פעמים שתחזור לעבוד ותעזור עם ההוצאות של הבית, אבל לשרי לא הייתה שום מוטיבציה או רצון. הוא התמרמר מהרעיון שהוא צריך לדאוג להכל. "ושלא תטעי" אמר לה יום אחד, "אני כבר לא רואה אותך כחלק מהעתיד שלי. אשמח להיות שם בלעדייך".

שרי עדיין מסרבת לעשות את הצעד שיעזור לה. את רוב זמנה היא מחפשת בתירוצים של "להיות שם בשבילם" – כלומר בשביל הילדים, כשהיא מול מסך הטלוויזיה עם התואר אכלנית כפייתית. מה קורה כאן? הרי היא אומרת כל הזמן, וגם לי לא מעט פעמים אמרה במפגשים איתה, שהיא רוצה לסיים את הקשר הזה אבל לא עושה כמעט שום דבר להתכונן לרגע שזה יקרה. היא גם מפחדת לשבת ולדבר עם רוני שיחה גלויה וכנה על המצב ביניהם.

מאמרים נוספים בנושא:

בלתי נסבל

לא יכולה לשחרר

האם הוא הבחור הנכון?
שניים זה ביחד

כל יום מחדש
זוג טוב עושה שיעורי בית
סיפור הדרכה מהסרטים

הרמוניה משפחתית בחמש

תרגיש טוב בחמש

זוגיות חלומית בחמש

אבל יותר מכל, היא מפחדת מהלבד. היא לא רוצה להיות לבד. היא מפחדת לצאת לעבוד, מפחדת לעזוב את הזוגיות החולה הזו ומפחדת לצאת מפקעת הג'אנק פוד שעטפה אותה שעה שהיא צופה בלי הפסקה במסך הקטן. אבל איך אומר אותו פתגם עתיק? "זה גיהינום, אבל נוח ומוכר".

כשיש לנו אמונה בבורא עולם, אנחנו יודעים שאף אדם בעולם לא יכול להציל אותנו מניסיונות ואתגרי החיים. במקרה של שרי, האדם שהיה אמור לספק לה את הביטחון הרגשי והכלכלי, מבחינתה, כבר לא רוצה לתת לה יותר שום דבר. אבל היא מקבלת את זה כי היא לא מוכנה לקבל אחריות על עצמה ועל חייה. "אני אדם דתי" אמרה לי באחד המפגשים, אבל לא פעם תהיתי היכן האמונה שלה? היא לא באמת מאמינה שבורא עולם יעזור לה לראות את האמת ויוביל אותה אל הטוב.

ישנו מנגנון רוחני מוכר שעובד בצורה באה: בכל מה שאנו שמים את הביטחון שלנו בו – בורא עולם שם אותנו בידיים שלו.

רוצים להשלות את עצמכם עם המחשבה שהכסף, המראה שלכם, בן/בת הזוג, העבודה, המוניטין, הכושר הפיזי או הילדים – כל אלה או חלק מהם הם הביטחון שלכם? אם זה המקרה, בסופו של דבר תישארו עם ידיים ריקות. כל הדברים האלה יכולים להילקח מהאדם ושום דבר לא יישאר אותו דבר.

כשאנו שמים מבטחנו בבורא עולם שהוא יעזור לנו להתמודד עם האתגרים והבעיות של חיינו, הוא יעזור לנו בדרכים שרק שהוא יודע! ותופתעו לגלות שאין דבר יותר מרגיע מזה, כי כל העולם על כל תכולתו בשליטתו!

אם שרי תשים מבטחה במקום הנכון – בורא עולם, היא תראה ניסים. ואני אומרת את זה מניסיון ומדברים שראיתי עם מטופלים וחברים וקרובים. אם תהיה לה אמונה בבורא ובעצמה – היא תהיה מסוגלת לצאת מהמצב המחניק, הקשה והמביך בו היא נמצאת. אבל היא צריכה לרצות להאמין!

בורא עולם לוקח אותנו לאן שאנחנו רוצים ללכת. אם אנו מבינים שהוא האחד והיחיד שיכול להוציא אותנו מהמצרים שכפינו על עצמנו, שהוא היחיד שזן ומפרנס אותנו ומטפל בכל פרט שלנו – אנחנו צועדים בדרך הנכונה, בדרך אל הגאולה הפרטית שלנו.

"והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע" (ישעיהו ס"ה, כ"ד).