על חוש הריח הרוחני שמעת? – תצוה
פרשת תצוה: הקטורת היא מלשון קשר. היא קושרת את עם ישראל וכל יהודי אל הבורא. כשיהודי מתנהג כראוי הוא עושה נחת רוח ומעלה על ידי מעשיו...
פרשת תצוה
"ובהעלות אהרן…יקטירנה קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם"
סממני הקטורת מעלים ריח ניחוח לפני ה' יתברך, כי לכל אדם יש ניצוצות נפולים אשר נפלו ונעלמו ממנו והגיעו לשאול תחתיות אותם הוא צריך להעלות, לכן הצדיקים עוסקים תמיד בעבודת קודש זו – לקרב את בני ישראל לאביהם שבשמים ולעזור להם להעלות ניצוצות קדושים מעמקי הקליפות, ועל ידי זה להגביר את הקדושה על הסיטרא-אחרא.
הקטורת – היא מלשון קשר. היא קושרת את עם ישראל וכל יהודי אל אביו שבשמים. כשיהודי מתנהג כראוי הוא עושה נחת רוח לבוראו ומעלה על ידי מעשיו ריח ניחוח להשם יתברך, לכן כתוב: "והריחו ביראת ה'", כי המעשים הטובים של האדם גורמים מסביבו ריח טוב, ולהיפך, חס ושלום, גורמים לריח רע. לכן בתוך הקטורת יש ריח רע אחד שהוא "חלבנה", וכנגדו יש עשרה ריחות טובים שהם מבטלים את הריח הרע. וזהו שאמרו חז"ל: "שכל תענית שאין מפושעי ישראל, אינה תענית", כי צריך לצרף לקדושה מפושעי ישראל ועל ידי זה תעלה גם הקדושה למעלה. ואדרבא, הנופך שנותן לפעמים הרשע כלפ הצדיקים מוסיף להם, כי הם מתחזקים להעלותו אליהם ומרחמים עליו ועל ידי זה נעשים גם הם יותר חזקים בנקודות שלהם. לכן הריח האחד הרע שבקטורת מחזק את העשרה ריחות הטובים, כי על ידי זה נעשה הבירור שהרע מתהפך לטוב.
תפקידנו הוא להפוך את הרע לטוב ולא לפחד כלל ולהאמין שהכל יתהפך לטובה. וצריכים רק להמשיך להתפלל ולבקש ולא להתייאש, כי אז הטוב מנצח. לכן צדיק-האמת, שיורד למטה להעלות את הנשמות הנפולות, הוא בבחינת מעלה קטורת וריח ניחוח, שהופך את המעשים של הרשעים מרע לטוב. לכן יש בקטורת עשרה סממנים, כי המספר אחד-עשר הוא כנגד אחד עשר ארורים שיש בתורה, שעל ידי הריח הטוב, שהם המעשים הטובים שלנו, אנו מהפכים את הארור לברוך וגורמים שהסיטרא-אחרא תכנע ויהיה "הרע כסא לטוב".
כי באמת, אין רע בעולם כלל מכיון שהשם-יתברך ברא הכל טוב. רק מעשינו הם המקלקלים את הבריאה, כי מהשם לא תצאנה הרעות אלא רק הטובות. אולם אנו גורמים מסכים לאור, על ידי מעשינו הרעים, על כן האור לא יכול להגיע אלינו ונעשה חושך. לכן יהודי צריך לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו, כי הוא הגורם במעשיו לחשיכה, כי החשיכה באה לחזק אותו ולשנות את מעשיו, וכשמשתנה – אזי חוזר האור ובאה הישועה.
על המספר אחד-עשר נאמר: 'כל המוסיף גורע', כי אחד-עשר זהו "עשתי-עשר". כשמוסיפים לשתי-עשר את האור ע', נעשה עשתי-עשר שהוא אחד-עשר, כי הקדושה עניינה תמיד בכל מקום המספר אחד-עשר, וכשאדם, לפעמים, מוסיף בקדושה באופן של 'כל המוסיף גורע' (באופן של חלבנה שהיא האחד-עשר) אזי הוא נופל על ידי זה, כמו שכותב רבינו הקדוש: שיצר הרע מתלבש לפעמים במצוות ואז האדם נופל.
לכן צריך לא להוסיף במקום שלא צריך להוסיף, ולא לגרוע במקום שלא צריך לגרוע, אלא לחפש תמיד את קו האמצע, וזה "גשר צר מאוד", לכן העולם הוא גשר צר מאוד, כפי שאמר רבינו הקדוש, כי כל סטיה מן הקו הישר יכולה להביא את האדם לנפילה, חס ושלום. על כן משיח יהיה "מורח ודאין" – שיריח את האדם, כי לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח, אלא רק על ידי שיריח את מעשיו של האדם, שהוא אור הנשמה, כמו שאמרו חז"ל: איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו? זהו חוש הריח. כי חוש הריח קשור ישירות אל הנשמה, ומשיח, שנשמתו נאצלת מגבהי מרומים, יש לו "חוש ריח" מיוחד שמריח את מצב הנשמות על פי הריח שעושות, הווי אומר על פי מעשיהם.
וזהו שאמרו חז"ל על האתרוג וההדס שיש להם ריח טוב, שזה המצוות והמעשים הטובים, כי על ידי המעשים הטובים מתגבר כוח הנשמה ומפיץ סביבו ריח טוב, לכן משיח יריח את הריח "הרוחני" הזה וידע על פי זה את מצבו של כל אחד ואחד.
על כן הקטורת מצילה מן הס"מ וממיתה, כי הריח הטוב הוא הנשמה, שהיא חיים והפוכה מן המיתה, וכשמתגבר אור הנשמה נעשה בירור וחוזרים כל הניצוצות שנפלו לשורשם, ונעשה ריח ניחוח לה'.
לכן מצווה וחובה על כל אחד להתגבר בעשיית מעשים טובים, כי על ידי זה מגביר את כוח הנשמה על הגוף והופך את הגוף הגשמי לרוחני, כפי יכולתו. ולעתיד לבוא יתהפכו הגופות להיות נאצלות, עליונות ומאירות באור יקרות ואור הנשמה בכפלי כפליים, ויהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה שבעתיים, במהרה בימינו אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור