פותחים דף חדש

 

 

שנה חדשה – דף חדש. הזדמנות חדשה להתחלה יפה יותר. האם אפשר לסגור את המסך על מה שהיה ולהתחיל מחדש באמת?

 

"אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חלק" (אבות ד, כ"ה).

 

תינוק שנולד הוא דף חדש. דף חלק ונקי. פתוח לכל האפשרויות. הוא יהיה טוב ואהוב, בטוחים הוריו, מצליח ורצוי, מקובל ונאה, צדיק ובעל שם טוב. אבל לא תמיד הילד, האיש הקטן, מצליח לרשום לעצמו מילים טובות על הדף שלו. חולפות שנים, ומשהו משתבש במערכת הציפיות. טעויות נעשות, כעסים מצטברים, אכזבות נרשמות, והסביבה כבר מקטלגת אותנו במקום שונה מהמקום שבו חלמנו להיות. הדף החלק התלכלך…

 

יש אנשים שהתגלגלו למחוזות לא נוחים. פעם זה מקצוע בלתי חביב על בעליו, ופעם זה מצב משפחתי עגום. לעיתים עיר המגורים איננה עונה על הדרישות, או עובדת חיים אחרת מחייבת שינוי.

 

ואז, יום אחד, כאשר האכזבה והצער מסמאים את העיניים בטיפות מלוחות, גומלת בלב ההחלטה: לא עוד, רוצים להשתנות. רוצים לשכוח, לסלוח, לנקות את הלכלוך שנשאר. רוצים להתחיל דף חדש.

 

האם זה אפשרי בכלל? האם אפשר למחוק את מה שהיה ולהשתנות לגמרי?

 

כן! אפשר לפתוח דף חדש, אפשר, אך זה תהליך לא קל. זו צריכה להיות החלטה מאוד אמיתית ואמיצה.

 

אכן, אנו מרבים לומר שכל יום הוא בעצם דף חדש, אבל בדרך כלל אנו לא מצליחים לעשות את הדף החדש שונה מן הדף הקודם לו. שוב ושוב חוזרים רובנו על הדפוסים שאליהם התרגלנו, על הסטיגמות, שבתוכן אנו מקובעים ועל הציפיות של הסביבה, שאותן אנו ממשיכים למלא בנאמנות צייתנית.

 

למה זה קורה לנו?

 

עמוק בלב מסתתרות תחושות של ייאוש, של חוסר ערך עצמי ושל חוסר ביטחון. הרגשות הללו, החזקים כל כך, מורידים את המוטיבציה לשינוי. אדם בטוח שאלו הם חייו, שזה לא ישתנה, ובעצם ייסורי המצפון משדרים שבכלל לא מגיע שיהיה לנו טוב. הייאוש אינו מאפשר לעשות שינוי. הוא לא יניח לנו לעשות את השינוי אותו רצינו לעשות, או להתגבר על מידה זו או אחרת. הוא משכנע אותנו ש"כך אנחנו", ולא נותן להתחבר לרצון ולכוחות האמיתיים.

 

כדי להתגבר על המכשולים בדרך לשינוי, צריך למצוא את המעצורים הפנימיים הללו. יש לזהות את התובנות המוטעות שנקלטו בליבנו, ורק לאחר שנפרק אותן ונבין את הטעות שבהן, נכל להתקדם הלאה, בדרך אל השינוי הנכסף. ‘אני לא אדם רע, אלא רק יצרתי לעצמי הגנה כדי לא להרגיש קטן וחלש. אני לא חסר כוחות וכישרונות, אני פשוט הרגשתי שחברי המוצלח מקבל את המחמאות היותר "שוות", ולכן התעלמתי מכל המחמאות והיכולת השייכים אלי". חשיבה מעין זו מסירה הרבה מאוד מכשולים בדרך לשינוי.

 

הבנתם את העקרון? זו רק נקודה קטנטונת שיכולה לעזור לאנשים רבים שרוצים לשנות כיוון.

 

שינוי, כרוך גם בוויתור. תשלום במזומן עבור המטרה הנכספת. למשל, אם החלטת להקדיש את הערב למשפחה (כי זה מאוד חשוב והגיע הזמן להיות ערב אחד עם המשפחה, פעם או פעמיים בשבוע), יהיה עליך לוותר על תוכניות קודמות. אם החלטת לעשות דיאטה (וזה סופי!) יהיה עליך להתעלם בגבורה מן העוגות הקורצות שמוגשות באירוע, אצל חברים וכו’.

 

יש לקחת בחשבון מראש את המחיר שיש לשלם. אחרת, יהיה קשה מאוד להעמיד את ההחלטה במבחן המציאות. בכל מקרה השינוי דורש כוחות נפש רבים.

 

מה עלינו לגייס ממעמקי הנפש כדי להצליח לפתוח דף חדש?

 

צריך הרבה מאוד רצון, המון מוטיבציה ונכונות להשקיע, שום שינוי לא נעשה בקלות. מדובר בתהליך. אדם לא מחליט להיות חברותי, ונעשה בין לילה חברותי. צריך יכולת לעשות צעדים קטנים ולראות גם התקדמות זעירה (ולשמוח בה!). לאנשים פרפקציוניסטים מאוד קשה לעשות שינויים, משום שקשה להם לראות התקדמות קטנה. קבלה עצמית גם היא דבר מאוד בסיסי הנחוץ כדי לעשות שינוי.

 

אפשר לפתוח דף חדש. אפשר להתחיל לכתוב סיפור חיים מחדש, גם אם גדלנו על חוויות ילדות לא הכי מספקות, שגרמו לנו לקשיים אלו ואחרים, עדיין יש לנו את הבחירה לשנות ולהתחיל מחדש. הבחירה, היא מותר האדם, היא היכולת והחרות לבחור את הפעולות ואת ההתנהגויות.

 

אדם אחראי לפעולות שלו גם אם הוא בא עם סיפור חיים מכאיב. הרבה פעמים אנשים ‘נתקעים’ בכך שהם תולים את בעיות החיים שלהם באחרים. בעלי אשם, ההורים אשמים, החברים, השכנים, הבוס הקשוח, המשפחה הלא מוצלחת. אילו הייתי במשפחה אחרת, אילו היתה לי עבודה אחרת:  ה – כ – ל היה נראה אחרת!!! אבל בטענה זו אנו מתעלמים מהיכולת שלנו לבחור.

 

"הכל צפוי והרשות נתונה", כוח הבחירה קיים. אדם כן יכול ליצור את החיים שלו, אם הוא משתמש במציאות שהוא קיבל, ביכולות ובכוחות שלו כחומר גלם, כדי לעצב וליצור את סיפור החיים שלו. כל שבילי החיים הם אירועים שבמידה מסוימת קורים לנו ויוצרים את סיפור החיים.

 

בגמרא מובאת מחלוקת בין רבי מאיר לאלישע בן אבויה, על הדרך שבה מפרשים את הפסוק: "וה’ ברך את אחרית איוב מראשיתו".

 

אלישע בן אבויה מסביר: טובה האחרית מתוך הראשית. הטוב שבאחרית תלוי בראשית הדרך. אם תחילת הדרך טובה ותקינה, גם המשך החיים יהיה טוב. אך כאשר הראשית לקויה, החיים למעשה אבודים.

 

אולם רבי מאיר מסביר אחרת את הפסוק, על דרך הפסוק בקהלת: "טוב אחרית דבר מראשיתו". הוא מפרש את האות מ’ כ–מ’ של יחסיות. טובה האחרית יותר מן הראשית. רבי מאיר משקף את הדעה האופטימית, הוא סובר שתמיד יש יכולת להשתנות ולהיטיב. הכל צפוי, מה שקיבלת – קיבלת, אך הרשות עדיין נתונה. יש משקל קריטי להתפתחות, אבל בכל זאת אפשר לשנות, יש כוח לפעול, והאחרית יכולה להיות טובה יותר. אפשר לפתוח דף חדש.

 

 

הבסיס לכל שינוי בחיים, הוא לקחת אחריות על עצמי ולצאת מתוך בית הכלא, שאולי נוצר באיזשהו מקום בעבר.

 

ובנוסף, רצון פנימי חזק אף הוא מהווה בסיס לכל שינוי. בלי רצון, בלי שאיפה פנימית אמיתית, לא יקרה שום דבר. משום כך, אל תנסו להשפיע על אנשים אחרים לעשות שינוי. חבל על המאמץ. משפטים כמו: "תיקח את עצמך בידיים, חבל לך לחיות חיים כאלו, אני יודע שזה לא טוב לך" וכו’, מנסים להבעיר את הרצון של השני, להשליט את הרצון שלנו עליו. אבל בעצם, המשפטים הללו, כולל המשפטים העמוקים ביותר והזועקים ביותר, לא יביאו לכלום. הלחץ וניסיונות העזרה של הסביבה אינם עוזרים. להיפך.

 

רק אם מרפים את הלחץ, נוצרת אפשרות לזולת לקחת אחריות על עצמו, וכן גם לגבי עצמנו – אל לנו להלחיץ את עצמנו, אמנם אנו רוצים שואפים ומלאי אמביציה לשנות ולקבל החלטות, אך הכל יעשה על הצד הטוב ביותר ללא לחץ, ורק אז יתחולל השינוי האמיתי. אך כל שעלינו לעשות הוא להתחבר אל הרצון הפנימי שלנו. כי הרצון הוא המפתח העיקרי לכל שינוי, לכל קבלת החלטה בכל תחום בחיינו.

 

ועתה, כשלוח השנה הישן מושלך אל פח האשפה, זו ההזדמנות למלא את הלוח החדש במעשים משופרים ובחוויות טובות יותר. את התהליך כבר הבנו, אף אחד לא יוכל לשכנע אותנו לעשות זאת, אלא רק רצון עמוק ואמיתי, החלטה אמיצה שלנו בעצמנו, תיתן את הכוח לעבודה הקשה. הרבה אנשים ניסו וגם הצליחו.

 

וכן, אפשר לקום בבוקר ולהתחיל מבראשית! לשנות מעשים, לשנות מקצוע, לשנות מקום או הרגלים – זה אף פעם לא מאוחר, כי כל זמן שהנר דולק – זה אפשרי.

 

 

(מתוך "משפחה")