שניים שעשאוה ומלאכה שאין צריך לגופה

 

 

א. יש מי שאומר שהעושה בשבת מלאכה שאינה צריכה לגופה, פטור אבל אסור מן התורה. אך מדברי הפוסקים נראה, שאין בזה איסור אלא מדרבנן. (ילקו"י ד/ה רמג) 

ב. מלאכה שאינה צריכה לגופה, אפילו למאן דמחייב הני מילי באב מלאכה, אבל בתולדה לכולי עלמא פטור אבל אסור. (ילקו"י ד/ה רמד)

ג. יש אומרים שביום טוב לכולי עלמא מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה.

 

 

 

 

ד. העושה מלאכה דרר השחתה וקלקול, פטור אבל אסור מדברי סופרים. (ילקו"י ד/ה רמה)

ה. יש אומרים שפסיק רישיה במקלקל שרי, אחר שאינו מתכוין למלאכת האיסור. (ילקו"י ד/ה רמו)

ו. יש אומרים שהעושה מלאכה בשבת ואין בה שיעור חיוב המלאכה, אינו חייב מן התורה, שאין איסור חצי שיעור מן התורה שייך בהלכות שבת. ויש אומרים שאפילו מדרבנן אין לאסור בזה. ויש אומרים שדין שבת שווה לשאר האיסורין, שחצי שיעור אסור מן התורה. וראוי לצרף את הסברא הראשונה כשיש סניף נוסף להקל. (ילקו"י ד/ה רמז)

 

 

 

 

ז. ראש חודש מותר בעשיית מלאכה. ויש נשים שנהגו שלא לעשות בו מלאכה. ומכל מקום מותר להם להכניס בגדים למכונת כביסה ולהפעילה, או לשטוף כלים ולנקות הבית. וכן נשים העובדות לצורך פרנסת הבית, אינן צריכות להתבטל מעבודתן בכל ראש חודש.

ח. מעיקר הדין מותר להסתפר ולגזוז צפרניים בראש חודש. אך יש החוששים לצוואת רבי יהודה החסיד ואינם מסתפרים בראש חודש. ותבוא עליהם ברכה.

ט. חסידים ואנשי מעשה נוהגים להתענות בערב ראש חודש, ואם חל ראש חודש ביום שישי מקדימים להתענות ביום ה’. ובני ישיבות אין להם להתענות כדי שלא יחלשו בלימודם.

י. יש נוהגים להתפלל במנחה של ערב ראש חודש תפילת יום כפור קטן, לפי שבו מתכפרים עוונות כל החודש דומיא דשעיר ראש חודש, כמו שאמרו במוסף זמן כפרה לכל תולדותם. ואומרים סליחות קודם מנחה. ובמקומות שנוהגים לומר דברי התעוררות ומוסר, נכון שיאמרו אותם קודם תפילת מנחה.

יא. אם חל ערב ראש חודש בשבת, הנוהגים לעשות יום כפור קטן מקדימים אותו ליום חמישי. והנוהגים להתענות בערב ראש חודש לא יתענו בערב שבת אלא יקדימו להתענות ביום חמישי.

יב. בני ישיבה ואברכים אין להם להתבטל מלימודם לצורך תפילות יום כפור קטן, שבלאו הכי לימוד תורה מכפר עם תשובה.

יג. בתענית ערב ראש חודש או בתענית שובבי"ם וכד’, אפילו אם יש עשרה מתענים בבית הכנסת אין לעשות נשיאת כפים במנחה, שלא התירו לישא כפיהם במנחה אלא בתענית ציבור. ומכל מקום אם הכהן עלה לישא כפיו לא ירד.

יד. אפילו מי שדרכו להתענות בכל ערב ראש חודש נכון לקבל התענית בכל פעם במנחה ביום שקודם ערב ראש חודש, וכל שכן מי שאין דרכו להתענות בכל ערב ראש חודש שצריך לקבל את התענית מראש.

טו. אף מי שאינו מתענה בערב ראש חודש מכל מקום יראה להרהר בתשובה ביום זה, ולתקן את אשר עיוות בכל החודש, מאחר שהוא יום האחרון של החודש, כמו ערב ראש השנה שהוא יום אחרון של השנה. ואז בוודאי יהיה לו יום ראש חודש זמן כפרה לכל תולדותיו.

טז. יש נוהגים לעלות לקברי צדיקים בכל ערב ראש חודש, ותלמידי חכמים ובני ישיבות אין להם להרבות בזה ולהתבטל מלימודם כדי להתפלל בקברות צדיקים, שאין לך דבר גדול יותר מלימוד תורה.

יח. חסידים ואנשי מעשה נוהגים לעשות התרת נדרים בכל ערב ראש חודש ומנהג טוב הוא.

יט. הנוהג להתענות בכל ער"ח ולא אמר בלי נדר קודם שהתחיל במנהגו, אם נאנס בערב ראש חודש ואינו יכול להתענות אינו צריך התרה, ורק אם רוצה לבטל מנהגו לגמרי יעשה התרה על שלא אמר בלי נדר . [ילקו"י שבת כרך ה’ עמוד רנח. איסור והיתר כרך ג’ עמוד תא].