אוהבים אתכם בכל מצב!

אין דבר טוב יותר מלדעת שמישהו אוהב אותנו תמיד כל הזמן בכל מצב ובלי הפסקה של שנייה אחת, נכון? זו אחת התכונות שלנו, כבני אדם, להרגיש נאהבים, אהובים ויקרים. שימו לב באיזו דרך נפלאה עושה את זה האבא הכי אוהב שלנו, בורא עולם! לכם נשאר רק… לזכור!

"ויש עשרה זיכרונות שאנו מצווים עליהם לזכרם בכל יום…" אומר ה"פלא יועץ" (ערך זיכרונות), "והעיקר תלוי להשתדל להשיג התועלת הנמשך מזכירתן אשר על זה הייתה כוונת הבורא יתברך שמו שציוונו לזכור, שאם יזכור בלי שים לב – מה פעל ועשה? אלא ייתן לב וישתדל לשמור ולקיים". ואחת מהזכירות הללו היא לזכור את מעשיהם של בלק ובלעם, כפי שאומר הנביא מיכה בציווי הבורא: "עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'".

ולא, לא צריך לזכור שפעם היו בלק ובלעם, אלא המצווה היא להתבונן במסרים הטמונים שם לגבינו, דורות ושנים רבות אחרי מעשיהם. המסר הפשוט – שעם ישראל נרדפים בכל הדורות בחינם ולא מעט עמים רוצים לכלותינו, לכן גם לא בוחלים בשום אמצעי, והקב"ה מתערב ומשגיח עלינו ומצילנו מידם ומפר את עצתם. ולא רק, אלא שכל קיומו של עם ישראל הוא מעל הטבע.

החיוב לזכור זאת – כמה בורא עולם אוהב אותנו ושומר עלינו, כמה אנו חשובים ורצויים בעיניו. והעיקר, שתתעורר בליבנו אהבתו אליו, אל מי שגומל עם אבותינו ועמנו את כל הטובות הללו, כי שאומר ה"פלא יועץ" (ערך דיבור): "ובזכירת מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו נכלל לזכור ולספר מה שבכל דור ודור עומדים עלינו, יחיד או רבים על היחיד או על הרבים, לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".

אוהבים אותך בכל מצב!

שימו לב! יש כאן הדגשה יתירה, כפי שמציינים המפרשים. כתוב בתורה: "ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השִׁיטִים עד הגלגל". מה הקשר לַ'שיטים'? בסוף אותה פרשה מוזכר, שעם ישראל חטאו בשיטים בבעל פעור. לפי זה מבארים המפרשים שההדגשה היא שהקב"ה אוהב אותנו אהבה גדולה גם כשאנו חוטאים! ושום חטא בעולם לא יכול להפסיק את אהבתו אלינו. אם נדמה זאת לקשר של הורים וילדים, אז גם אם הילד יעשה משהו שיצער מאוד את הוריו, האם הם יפסיקו לאהוב אותו? לא.

וכך מובא בזוהר הקדוש על פסוק זה: "זכאה חוּלָקא דעמא דא, דמאריהון אוֹכַח לון הכי, 'עמי זכור נא' – אף על גב דאתון סטאן מאורחי, עמי אתון, דלא בעינא למעבד לכו כעובדייכו". ותרגומו: "אשרי העם הזה שאדוניהם מוכיח אותם כך, 'עמי זכור נא' – אף על פי שאתם סָרים מדרכי, אתם עמי ואיני רוצה לעשות לכם רעה כמעשיכם".

מאמרים נוספים בנושא:

זה הלייק שלך

כיף לקום בבוקר

אמונה בהמראה

18 ימי האמונה שלי

לעשות מהלימון לימונדה

בוקר לא רע, אחרי הכל

מחליפים משקפיים

מדברים מאהבה

בכוח האהבה
אהבה, זה מה שצריך
הקב"ה אוהב אותנו

וגם את זה מדגיש ה"פלא יועץ" וזו לשונו (ערך זיכרונות): "ובזכירת מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו ייתן אל ליבו למען דעת צדקות ה' וחביבותיה גבן (אהבתו אלינו). והכל הולך אל מקום אחד לעורר את האהבה, כי כן ראוי לאהבה למי שגמל עמנו טובה, ובלכתנו בדרך שובבה (גם כשלא התנהגנו כראוי, בכל זאת) אהבנו נדבה והפליא חסדיו עד אין קץ ואין תכלה, ועד מקום שאין יד שכלנו מגעת אחד מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות, מה טובו ומה חסדו עמנו. הנה כי כן אין ראוי להיות כפוי טובה ולשלם רעה תחת טובה, חס ושלום, אלא אנחנו חייבים ליראה ולאהבה. ויישא קל וחומר מבשר ודם שגמל לו איזו טובה, שלפי ערך הטובה יראה לנפשו חובה לאהבה ולשַלֵם במיטבא (במיטב), על אחת כמה וכמה אין חקר לחיובו אצל הבורא יתברך שמו".

בנקודה זו אני רוצה מאוד לקרב את הדברים אלינו, אל כל אחד ואחת מאיתנו. חשוב שנזכור בכל יום את האהבה שהקב"ה אלינו באפן אישי תמיד, גם אם אנו טועים וחוטאים. למה? כי הבעיה הגדולה ביותר איתה מתמודד אדם היא, שהוא נופל מהאמונה שהבורא אוהב אותו. זה שורש כל הנפילות. יום אחד קצת קשה, קצת לא מצליח, וכבר עולה מחשבה שהקב"ה לא אוהב אותו. וכשהוא לא מרגיש את האהבה הזו אין לו מה שיעורר אותו לעבודה הרוחנית שלו, להשגות רוחניות, לקרבת הבורא, כפי שכותב ה"פלא יועץ" – "שעיקר הכוח לעבוד את הבורא מאהבה הוא תמוך ההרגשה כמה אנו חייבים לו יתברך וכמה הוא יתברך אוהב אותנו ועושה איתנו לפנים משורת הדין".

יש לכם את זה? יש לכם הכל! כולל תשובה שלמה משום שהיא תשובה מאהבה. תשובה מיראה משאירה את העוונות, אך הם יורדים דרגה ונחשבים כשגגות. אין כאן מחיקה מוחלטת שלהם. אבל תשובה מאהבה – העוונות הופכים לזכויות. כלומר, נעלים לגמרי. ואהבה, יכולה לנבוע רק מתוך הכרה באהבת הבורא אלינו. לכן גם תשובה מאהבה מתעוררת רק על ידי האמונה באהבת הבורא, כשזוכרים אותה תמיד ומרגישים אותה.

האוהב הגדול ביותר שלך

וזה מובן ונתפס גם בשכל הישר, ואמחיש זאת במשל: אם אדם פגע במי שעשה לו רעה, קשה לו להתחרט. למה? כי הוא מרגיש שבסך הכל השיב לו כגמולו ועשה צדק. אולם, אם הוא פגע במי שלא עשה לו רעה, יש לו סיכוי להגיע לחרטה עמוקה יותר. למה? כי ייסורי המצפון שירגיש בעקבות מעשה שכזה לא יניחו לו. אבל אם יפגע באדם ולאחר מכן יתברר לו שאותו אדם עשה לו טובות רבות ואוהב אותו מאוד, הפוגע ירגיש בושה עצומה וחרטה גדולה מאוד על שהשיב רעה תחת טובה.

הנמשל ברור. אם אדם מאמין שהבורא אוהב אותו גם כשהוא חוטא – קל לו להגיע לחרטה עמוקה, כפי שמובא בשם רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שהקב"ה אוהב כל יהודי כמו בן יחיד שנולד להורים לעת זקנותם ולמעלה מזה, ועוד מובא בשם ר' משה לייב מסאסוב שאמר: "הלוואי שהייתי אוהב את הצדיק הגדול ביותר כמו שהקב"ה אוהב את הרשע הגדול ביותר". ידיעה זו מעוררת מאוד לתשובה מאהבה. מכאן, שזכירת מעשה בלק ובלעם היא היסוד לתשובה שלמה מאהבה, למחילת עוונות גמורה והפיכתם לזכויות.

זו הכנה נפלאה לימים אליהם נכנסנו השבוע – שלושת השבועות או ימי בין המצרים. יהי רצון לא נצרך להתאבל השנה, אבל כאשר מתאבלים יש לדעת ולזכור – שכל הצרות והחורבנות הם לא כעס, נקמה או שנאה של הבורא אלינו חלילה, אלא יש בהם אהבה גדולה כפי שאומרים חז"ל, שבזמן החורבן היו הכרובים מעורים (מחוברים) זה בזה כאוהבים, להראות שגם בזמן חרון האף הקשה ביותר הכל נעשה מתוך אהבתו הגדולה של הבורא אלינו. למה? כי את "אשר יאהב ה' יוכיח". וגם אז, הקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים ולא גרם לאבד את בניו חלילה. מטרת האבלות היא להרגיש שכל התוכחה נובעת מתוך אותה אהבה גדולה אלינו, ולא כדי לשקוע בייאוש וברגשות שליליים של בורא עולם כלפינו, כמו כעס ועוד.

זו הסיבה שהזוהר הקודש מקשר את הפסוק "עמי זכור נא מה יעץ" וכו'", לפסוקים הנאמרים בקינות ובתיקון חצות: "זכור ה' מה היה לנו", ו"זכור ה' לבני אדום", כביכול לומר לנו: אתם אומרים לי זכור ה', ואני אומר לכם זכור נא מה יעץ – אל תחשבו שמה שנעשה לכם זה מתוך כעס ושנאה אלא רק מאהבה, וכשאתם תזכרו את אהבתי אליכם גם אני אזכור ואגאל אתכם, כפי שמבאר ה"מתוק מדבש" שם, שבגלל שאנו לא מקיימים את "זכור נא מה יעץ" וכו' לכן אנו צועקים "זכור ה' מה היה לנו" ואיננו נענים.

אנו ממעטים בשמחה בימים אלה, ימי האבלות על החורבן, שנובעים מזכירת מעשה בלק ועמלק – כדי ללמוד על אהבת הבורא כלפינו בכל מצב! וכשזוכרים אותה קל לקבל את אתגרי החיים איתם אנו מתמודדים, את הניסיונות והייסורים, באמונה ובאהבה.

ולא רק, מפסיקים את הדבר שהביא עלינו את החורבן עוד מתקופת המדבר – בכיית חינם וכפיות הטובה, ועוברים לעשות את הדבר ההפוך והמתבקש והמבורך ביותר – לומר תודה לבורא עולם על כל קושי.

יהי רצון שבזכות התודה וזכירת אהבת הבורא נזכה שהוא ירחם עלינו, יגאל אותנו ובית המקדש ייבנה במהרה בימינו, אמן.